fbpx




THEMADAD.COM 52.79 הליכוד, ימינה, הציונות הדתית, יהדות התורה, שס, ח"כים פורשים הליכוד, ימינה, הציונות הדתית, יהדות התורה, שס, רע"מ, ח"כים פורשים הליכוד, תקווה חדשה, ימינה, הציונות הדתית, יהדות התורה, שס 7% 9% 13%

מי אשם אם הגוש שלכם יפסיד מחר?

אם גוש הימין יפסיד מחר בבחירות, זה לא יהיה הפסד של גוש הימין. זה יהיה הפסד של בנימין נתניהו. אם כבר, מה שהוכח בבחירות האלה, ובעצם כבר שנתיים, זה שנתניהו איננו רק נכס של הימין – הוא גם נטל עליו. אלמלא הוא, לא היה קושי לצרף יחדיו את המנדטים של הליכוד, תקווה חדשה, ימינה והחרדיות ולהקים ממשלה. אלמלא הוא, היה מתברר עד מהרה שהימין – כמותג אידיאולוגי ורגשי – דומיננטי היום לא פחות, אולי יותר, מכפי שהיה אי פעם. נתניהו מתעקש לרוץ נגד יאיר לפיד כדי להסתיר את המציאות הזאת. הוא רוצה שהבוחרים שלו עדיין יחשבו שמדובר בקרב בין ימין ו״שמאל״. אבל השמאל הוא יצור דמיוני. קודם כל, משום שלפיד איננו איש שמאל, מעולם לא היה, וספק גדול אם אי פעם יהיה. ועוד: משום שלפיד והמפלגות שלשמאלו רחוקות מאוד, עשרה מנדטים ויותר, מיכולת להגיע לשלטון – וזה גם במקרה שיחברו לרשימה המשותפת.

יש לכם עוד הזדמנות אחרונה להצטרף ולחזות את תוצאות הבחירות. בואו בהמוניכם.

חדש: ואחרי שתחזו את תוצאות הבחירות, בואו לחזות גם את הרכב הקואליציה!

לכן, אם הימין יפסיד, נתניהו אשם. הוא זה שחיזק מאוד את הימין, שהביא אותו לשיא כוחו. עכשיו הוא אבן ריחיים פוליטית על צווארו. האם זה אומר שההוא לא ינצח? לא בהכרח. זה תלוי גם במה שעשה גוש מתנגדיו, ומייד נגיע לזה. האם זה אומר שיש לימין אלטרנטיבה טובה יותר ממנו? לא בטוח. מה שנתניהו כבר שכח, רוב יריביו עוד לא למדו, ומניסיון אנחנו יודעים שראשי ממשלה טריים לפעמים מתגלים כהברקה ולפעמים מסיימים בהתרסקות. כך שבהחלט יכול להיות שנתניהו עודו המועמד הטוב ביותר בנמצא – בימין. ומצד שני, הוא גם המועמד הרע ביותר בנמצא. הוא זה שמעורר רגשות שליליים בצד השני, מעיר אותו לפעולה. הוא זה שמעורר רגשות שליליים גם במחנה שלו, מה שהביא אותו עד כדי פיצול. נתניהו נתן, ונתניהו לקח, הימין ממשיך לנצח כך או כך.

אם גוש מתנגדי נתניהו יפסיד מחר בבחירות, זה לא יהיה הפסד של גוש המרכז שמאל, זה יהיה הפסד של, ובכן, גוש מתנגדי נתניהו. מה שהוכח בבחירות האלה, ובעצם כבר שנתיים, זה שנתניהו איננו רק היריב הפוליטי של המחנה הנגדי – הוא סיבת קיומו. אין למירב מיכאלי ולגדעון סער סדר יום פוליטי משותף, למעט ההתנגדות העזה להמשך כהונתו של נתניהו. עזה עד כדי אפשרות לחבירה של שני הפכים אידיאולוגיים, ובלבד שהדיבוק ייצא. אין לבוחרי יש עתיד סדר יום אידיאולוגי מובהק – ממשלה ״נורמלית״ זו לא אידיאולוגיה, זה קשקוש פסיכולוגיסטי – מלבד סילוקו של נתניהו. הם עצמם אומרים זאת, בסקרים שנערכו לקראת הבחירות. מה חשוב לכם? להיפטר מנתניהו. לפיד כנראה מבין שייאלץ לשבת תחת בנט או סער או שניהם כדי שיקרה דבר כזה. והוא כנראה יעשה זאת. בוחריו מצפים לזה, שהרי בזה יגשימו את מטרתם העיקרית. השאר יחסית זניח.

לכן, אם גוש מתנגדי נתניהו יפסיד בחירות אין צורך לחפור עמוק כדי לחפש סיבות אידיאולוגיות להפסד הזה. לגוש אין אידיאולוגיה. יש לו מטרה פרסונלית. אגב, לגיטימית בהחלט. מובנת לרבים. אבל פרסונלית. בהתאם, מה שיביא להפסד איננו טעות בתמיכה בעמדה זו או אחרת, אלא בעיה טקטית פשוטה: הגוש נכשל במקסום הכוח לקראת המבחן הקובע. ובמפורט: מה שנתניהו יודע לעשות בימין – לוודא שאף שבר מפלגה לא יסכן את כהונתו (להפך, הוא דואג לארגן את הזירה כך שתיתן לו מקסימום כוח, ותמיכתו בציונות הדתית מהקמה ועד בחירות תוכיח) – גוש המתנגדים לא יודע לעשות.

מחפשים אשמים? לא קל להצביע עליהם, משום שבניגוד לגוש נתניהו, שכשמו כן הוא, הגוש שסר למרותו של נתניהו, גוש מתנגדי נתניהו אינו סר למרותו של אף אחד. ובכל זאת אפשר להציע שתי אפשרויות לאשמים עיקריים: הראשונה – מיכאלי והורוביץ שלא התאחדו. השנייה – לפיד שסירב לקבל בחזרה את גנץ. ואם תרצו, ללפיד, כמי שמתיימר להנהיג את מחציתו המרכז-שמאלית של הגוש, יש אחריות מסוימת גם לכך שהעבודה ומרצ לא התאחדו. שלא כמו נתניהו, הוא לא היה אקטיבי בלחצו על מפלגות אחרות. לא איים, לא כופף ידיים, לא הודיע שישתה את כל הקולות. לפיד הוא כנראה באמת ג׳נטלמן. זה כוחו, ואולי גם חולשתו.

אם לא תהיה מחר הכרעה בבחירות, האשמה היא לא בפוליטיקאים, היא בבוחרים. אלה שיצאו מהבית להצביע, ויבחרו במפלגות שמסכנות את האפשרות להקמת שלטון יציב. אלה שלא יצאו מהבית ויוותרו על זכותם (לא – זו לא חובתם, רק זכותם) לקבוע את תוצאות הבחירות. אתמול התארחתי אצל קלמן ליבסקינד בטלוויזיה, ואמרתי דבר דומה על האפשרות לבחירות חמישיות: אנחנו נוטים לחשוב שמי שגורם לבחירות חמישיות זה הפוליטיקאים ומי שמתנגד להן זה הציבור. אבל ההפך הוא הנכון: הציבור הוא שכופה על הפוליטיקאים שלו להתבצר בעמדות והבטחות שלא מאפשרות הקמת ממשלה. הציבור ההוא שמעניש את מי מהם שמנסה להבטיח הקמת ממשלה, גם במחיר של הפרת הבטחה. הביטו בבני גנץ. הוא ההוכחה: הוא ניסה – ושילם. הסיכוי שמישהו ינסה אחריו נעשה קטן יותר. משמע, הסיכוי לבחירות חמישיות נעשה גדול יותר. כמובן, בכפוף לתוצאות, שתלויות בכם.

, , , , ,