fbpx

3.85/104/10

46% 54%


מי בעד פשרות? שלוש קושיות לערב הפסח

מה נשתנה הלילה הזה? יש שינויים מוכרים, עתיקים. הלילה הזה מצה, מרור, יין. הלילה הזה סדר. יש שינויים קצת פחות ברורים, שינויים באופן שבו ישראלים חוגגים את תרבותם ומקיימים אותה. שינויים שצריך לבחון על פני שנים בכדי להבין את משמעותם. חלקם נרמזים בנתונים, חלקם רק בתחושות בטן. חלקם תוצאה של תהליכים ממושכים, חלקם, אולי, של מהפך בעקבות מגפת הקורונה. האם הפסח הישראלי משתנה? האם ליל הסדר הישראלי משתנה? יכול להיות שכן. לפעמים נדמה שכן, או לפחות אולי. ננסה להציע כיצד.

בבית שלכם, מי בדרך כלל מכין את האוכל?

בואו לדרג את שרי ושרות הממשלה של בנט-לפיד

כולנו מסובים?

דיווח מ-2008: עלייה במספר הישראלים היוצאים לחו״ל. משלוש מאות אלף לשלוש מאות וחמישים אלף. דיווח מ-2016: שלוש מאות וחמישים אלף יצאו לחו״ל. דיווח מהשנה: כשמונה מאות אלף ישראלים יצאו בפסח לחו״ל. חוזר: שמונה מאות אלף. נגיד, בערך אחד מכל עשרה יהודים ישראלים. כמה יצאו לפני ליל הסדר וכמה אחריו? לא קל לברר בדיוק את המספרים. ננסה הערכה: כמחצית לפני ליל הסדר. עכשיו עוד הערכה: כמחצית ממי שיטוסו לפני ליל הסדר לא ממש יחגגו ליל סדר. האם זה משנה את שיעורם של החוגגים ליל סדר? האם זה אומר שליל הסדר כבר איננו מקובל בציבור כפי שהיה בעבר?

לרגע היה נדמה לי שכן. מה הטעה אותי? הדיווחים הנמרצים משדה התעופה, שיוצרים את הרושם ש״כולם נוסעים״. אבל שמונה מאות אלף, שמתוכם כמחצית לפני ליל הסדר, זה ממש לא כולם. גם לא קרוב לכולם. כאשר בדקנו לפני כמה שנים (במסגרת הפרוייקט #יהדותישראלית) כמה יהודים ישראלים חוגגים את ליל הסדר, הנתונים עמדו על קרוב למאה אחוזים. אם רוצים לדייק, 97%. עכשיו חישבו על כל מי שנוסעים לחו״ל לפני ליל הסדר, האם הם מחייבים מחשבה מחדש על המספר הזה? התשובה: נדמה לי שבינתיים לא. ואפילו אם נדמה לנו שהתורים בנתב״ג ממש צפופים. על פי הנתונים שלנו (פרופ׳ קמיל פוקס הוא הסוקר שאסף וניתח אותם), בערך 7% ממי שמגדירים את עצמם ״חילונים לחלוטין״ לא נוהגים לארח או להתארח בליל סדר. וכאמור, בערך 3% מכלל היהודים בישראל לא חוגגים ליל סדר. כמה זה שלושה אחוז? קצת יותר ממאתיים אלף בני אדם. תוצאה סבירה. 800 אלף יוצאים לחו״ל, מתוכם 400 אלף לפני ליל הסדר, מתוכם, 200 אלף ידלגו על ליל הסדר. בדיוק המספר שמצאנו בסקר.

כמובן, ייתכן שיש גם מי שנשארים בישראל ולא חוגגים ליל סדר. אבל אלה לא מספרים גדולים. וגם לא בטוח שיש מחצית שיוצאים לחו״ל לפני ליל הסדר, וגם לא ידוע כמה מהנוסעים באמת מדלגים. הרבה השערות, וברור שאין כאן דיוק מלא – אבל אם לבחון מגמה, נראה שהקרקע עודה פחות או יותר יציבה. חגיגה בנתב״ג, הרבה רעש ו״כולם נוסעים״, אבל בעצם, הרוב נשארים לשאול את הקושיות, ולהרים ארבע כוסות.

חמץ או מצה?

השנה שוב הוצף ויכוח על חמץ. כן להכניס לבתי חולים, לא להכניס לבתי חולים. הוויכוח לווה במשבר פוליטי, ולכן לכד את תשומת הלב. ננסה לעשות בו קצת סדר (תרתי משמע!) באמצעות נתונים שאספנו בסקר המדד (שאתם עדיין מוזמנים להשיב עליו). שאלנו: ״האם לדעתך צריך למנוע הכנסת חמץ בפסח לבתי חולים?״ אחר כך הצענו ארבע אפשרויות לתשובה. ״לאפשר הכנסת חמץ בלי הגבלה״; ״לאפשר הכנסת חמץ אבל רק למתחמים מוגדרים״; ״לא לאפשר הכנסת חמץ, אבל לא צריך לחפש בתיקים״;
״לא לאפשר הכנסת חמץ, וצריך לוודא שאין חמץ״.

שימו לב, את השאלה הזאת אפשר להציג בכמה דרכים. דרך אחת: יש כאן שתי אפשרויות שמתוארות כהיתר (היתר מלא והיתר באזורים מסוימים) ושתי אפשרויות שמתוארות כאיסור (אסור אבל לא נבדוק, אסור וזהו). דרך שנייה: יש כאן שתי אפשרויות למי שלא מוכנים לפשרה (היתר מלא או איסור מלא), ושתי אפשרויות למי שמוכנים לפשרה (היתר מוגבל או איסור בלי אכיפה). למה חשובה גם הדרך השנייה, זו שפחות נצמדת לנוסח המדויק של ארבע תשובות אפשריות? כי מעניין לראות לא רק מי חושבים מה בהקשר לכל אחת מהאפשרויות, אלא גם מי מוכנים למידה של פשרה ומי מעדיפים פתרון חד וברור, בלי בערך או ליד או נעלים-עין. אז הנה, כך זה נראה. כאשר בוחנים את ההסכמה לכל האחת מארבע האפשרויות, לפי סולם של מסורתיות, מתקבלת התמונה הזאת (וליתר בטחון, גם על המאמר הזה חלות כל הערות האזהרה של פרופ׳ קמיל פוקס, שהצגנו במאמר הקודם):

הקבוצה הגדולה מקרב החילונים (שהם הקבוצה הגדולה מקרב היהודים בישראל) רוצה היתר בלי הגבלה. מותר להכניס חמץ לבית החולים. נקודה. בשאר הקבוצות, ההעדפה הרווחת ביותר היא לאיסור, אבל בלי אכיפה. למעשה, מה שהיה מקובל עד שהחרדים החלו להתעקש על אכיפה ובית המשפט העליון הודיע שאכיפה אסורה, כל עוד לא תועבר חקיקה מתאימה. כפי שאפשר לראות, אפילו מקרב החרדים שהשיבו לסקר, יש יותר שמעדיפים איסור בלי אכיפה מכאלה שמעדיפים איסור עם אכיפה.

 

עכשיו נבחן את אותה שאלה, אבל בלי לבדוק ארבע אפשרויות, אלא רק שלוש. מה עשינו? דבר פשוט: חיברנו את שתי אפשרויות ה״פשרה״ כאילו הן אפשרות אחת. זאת כמובן מניפולציה שלא בהכרח מתכתבת עם מה שהמשיבים והמשיבות רוצים. ברור שיש כאלה שאמרו ״איסור בלי בדיקה״, ולא יסכימו בשום פנים ואופן להיתר באזורים מוגבלים. יש גם מי שאמרו היתר באזורים מוגבלים, וזה הקו האדום שלהם. הם לא יקבלו שום איסור. ובכל זאת, בעיניים שלנו, יש משמעות לעובדה שישראלים רבים מוכנים לבחון אפשרויות שמבטאות משהו שאיננו מוחלט, איננו דוגמטי. ישראלים רבים מוכנים לעיין בפתרון שגם אחרים יכולים לחיות איתו. נתיר לכם – אבל לא בכל מקום. או נאסור עליכם – אבל נעלים עין ממי שלא יקיים את האיסור.

איך זה נראה? לא כולם יאהבו את הקביעה הזאת, אבל זה נראה כאילו מי שפחות מוכנים לפשרה הם דווקא החילונים. בדימוי הציבורי והתקשורתי, לפחות כפי שהוא בא לידי ביטוי בשיח המיינסטרים הישראלי, נהוג לחשוב שהחרדים והדתיים הם הדוגמטים, ולעומתם החילונים נאלצים כל הזמן להתפשר. זה לא נכון. לא כשמדובר במציאות (ועל כך הרחבנו בספר #יהדותישראלית), וגם לא כשמדובר בעמדות. הנה הוכחה אחת: החילונים הם היחידים שרובם רוצים פתרון חד ובלי פשרות, כאשר בכל קבוצות הישראלים האחרות, ממסורתיים ועד חרדים, ישנה העדפה לאחד מפתרונות הביניים, שמשקפים פשרה.

תאמרו (אם זה מה שאתם חושבים): אבל החילונים צודקים, וצריך להתיר חמץ בלי הגבלה, אז למה שנסכים להתפשר? נאמר: זו דעתכם, ואנחנו לא מתווכחים כרגע על השאלה אם היא הדעה הצודקת, אלא פשוט מנסים לתאר מי מוכן לקבל פתרון שאיננו משקף באופן מלא את העדפתו. מי מוכן לוותר על מידה של צדק כדי להרוויח מידה של חיים משותפים.

מה נשתנה?

לפני שנתיים, בליל הסדר של שיא הקורונה, בדקנו כמה ישראלים יוותרו על הסדר בגלל הסגר. התשובה הייתה מעט. שליש עד מחצית מיהודי ישראל אמרו שהם מתכוונים לשתף בליל הסדר שלהם קרובים רחוקים באמצעות וידיאו. זה הבדל טכני שמשמעותו מהותית. 33% מהיהודים אמרו שהם מתכוונים “להשתמש בווידיאו (זום או תוכנה אחרת) במהלך ליל הסדר כדי לתקשר עם קרובים”. עוד 14% אמרו לנו, חמישה ימים לפני הסדר, שעדיין לא החליטו. משמע – ייתכן שכן. ובסך הכל, כמעט מחצית עשו סדר גם בזום.

שאלת המסורת היהודית והזום היא שאלה פתוחה, לא רק לליל הסדר אלא בכלל. המגפה שינתה לא מעט מנהגים יהודיים. אם אתם לא בטוחים שזה נכון, חפשו את מניין החצר הקרוב למקום מגוריכם. לא מעט יהודים עברו להעדיף תפילות בחוץ. לא רק כשיש וירוס משתולל, אלא, במידה רבה, גם כשאין. לתפילה בחוץ, גילו, יש לא מעט יתרונות. באותו אופן, גם לזום יש כמה. בקהילות רבות בחו״ל, היכן שבתי הכנסת אינם אורתודוכסים, עברו לשדר תפילות בזום בכל שבת, הקטינו את מספר הבאים לתפילה הפיסית, אבל הרחיבו את מעגל המשתתפים הכללי. האם זה טוב או רע? יש לזה יתרונות (יותר נגיש וקל), יש חסרונות (פחות אישי וקהילתי). אבל זה כבר קרה. המודל ההיברידי נכנס לחיינו, ואין סיבה להניח שדווקא המסורת היהודית תוכל להתחמק ממנו.

כן – גם ליל הסדר. ברור שעדיין טוב יותר לעשות אותו יחדיו. ברור שליל הסדר הוא אירוע של לטעום, להרים גביע, לפתוח דלת, להרגיש, להריח. אירוע פיזי. אבל פתיחת האפשרות ההיברידית תאפשר ללא מעט יהודים לעשות גם וגם. גם להיות לבד וגם ביחד. גם להיות בחו״ל, וגם, בחצי אוזן, בליל הסדר. המגפה עוד כאן, כך שקשה לומר אם עקבותיה יישארו טבועים במסורת גם לאחר שתחלוף. אבל בטח שמוקדם מדי לומר שלא. בטח שמוקדם מדי לקבוע שחזרה לשגרה תהיה חזרה לאותה שגרה. הקורונה שינתה הרבה דברים, היא תשנה במשהו גם את המסורות שלנו.

חג שמח.

, , , , , , ,
20/05/2022משבר זהות: כך ניתן לפתור את המחלוקת על חוק הלאום שמואל רוזנר, מעריב
מי יהיה ראש ממשלת המעבר דפנה ליאל, N12
האם אנחנו מוכנים לאיראן עם גרעין (אנגלית) Peter Brookes and James Phillips, 1945
המפלגות האמריקה הפכו לקריקטורה של עצמן (אנגלית) Charlie Cook, The Cook Political Report
הממשלה לא יכולה לנהל את המדינה במרדף מתמיד אחר פורשים שלום ירושלמי, זמן ישראל
למה המכוניות החשמליות כל כך יקרות? תומר הדר, כלכליסט
קמתי, התלבשתי ושיניתי אישיות אולגה קזאן, אלכסון
סיור מודרך במחולל הקלישאות של #ממשלת_השינוי עירית לינור, ישראל היום
התפוררות הקואליציה הפכה רשמית למגמה טל שלו, וואלה
לא רק השלום. בגין אחראי גם למהפך הכלכלי דרור בר יוסף, וי-נט








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2022-05-09)
ממוצע המדד
הליכוד 30 36 36
תקווה חדשה 6 4 2.77
יהדות התורה 7 7 7
ש"ס 9 7 7.37
ימינה 7 8 6.89
כחול לבן 8 7 7
יש עתיד 17 18 18.73
המשותפת 6 8 7.32
ישראל ביתנו 7 5 5.36
מרצ 6 5 5
עבודה 7 6 6.38
הציונות הדתית 6 9 8.62
רע"מ 4 0 1.63