fbpx




22.9%27.3%16.4%24.5%

מי מצביע בעד מדינה יהודית?

כבר כמה ימים שאנחנו כותבים כאן על בחירות וחרדים. על כעס על חרדים, על שנאה, על תחושת עוול. היום נרחיב קצת את המבט, ונצרף לחרדים עוד כמה מגזרים, וגם נצרף נתונים על יהודיות המדינה. כבר כמה עשורים ידוע (ובנימין נתניהו עשה מזה הון פוליטי), שבישראל יש מצביעים ״יהודים״ ומצביעים ״ישראלים״. עובדה מצערת, אבל בלתי ניתנת להכחשה. בוחרים בימין נוטים לתעדף יהודיות, בוחרים מהמרכז ושמאלה נוטים לתעדף ישראליות. למה בדיוק הם מתכוונים? שאלה טובה. כתבתי ספר שלם בניסיון להשיב עליה. אבל כך או כך, המציאות הפוליטית נותרת על כנה. היא מתבטאת בפניה לקהל מצביעים, בשפת דיבור של מנהיגים, במסרים גלויים וסמויים. חולדאי ניסה לשווק ישראליות פטריוטית, בנט משווק יהודיות פטריוטית.

בחירה פוליטית היא עניין מורכב, שמתערבבים בו הרבה מסורת והרגל (רובנו מצביעים למי שכבר הצבענו בעבר), וגם שיקולים של אסטרטגיה (מי ינצח), וגם שבטיות (למי החברים שלי מצביעים), וגם אידיאולוגיה (עם מי אני מסכים), ומשיכה למנהיג מסויים (רק ביבי) ועוד. רובנו לא בהכרח מודעים למכלול המניעים שמביאים אותנו להצביע כמו שאנחנו מצביעים, ובכל זאת, אם שואלים אותנו מה חשוב לנו, יש לנו תשובה. נאמר – הפעם מצביעים רק על כלכלה. או – אני מצביעה רק על קורונה. או – לי חשוב מי ישמור על הבטחון. וכמובן, התשובה תלויה לעיתים קרובות באפשרויות שמוצגות לנו. יש סקרים ששואלים שאלה מאוד כללית, עם תשובות כמו ״כלכלה״, ״בטחון״, ״איכות סביבה״, ״דת ומדינה״. ויש סקרים, כמו זה שלנו (סקר המדד וכאן חדשות, בוצע על ידי דודי חסיד מחברת קנטאר, 505 משיבים), שמציגים שאלון יותר מפורט.

היום נדגום ממנו שתי אפשרויות, מתוך קרוב לעשרים שהצגנו. הבקשה הייתה לסמן רק את שלוש העדיפויות הראשונות, מה שבאמת קובע למי נצביע. כך שאת רוב האפשרויות, רוב המרואיינים לא סימנו בכלל. לדוגמה, יש רק מעט מאוד ישראלים שהטיפול בהתחממות הגלובלית מהווה עבורם שיקול משמעותי (אחד משלושת הראשונים) כאשר הם הולכים להצביע. לעומת זאת, יש הרבה מאוד ישראלים שהטיפול בקורונה נמצא אצלם בעדיפות גבוהה.

אבל אנחנו בענייני יהודים, ישראלים, חרדים וחילונים. אז בדקנו שתי שאלות. האחת: דירוג של חיוב חרדים בלימודי ליבה, תעסוקה וגיוס כשיקול מרכזי בהצבעה. השנייה: הרצון לוודא שישראל תהיה מדינה יהודית. כמובן, אין שום סתירה בין שתי המטרות הללו. ומצד שני, אנחנו יודעים שהקוטב הימני-דתי בחברה הישראלית שם דגש על יהודיות המדינה, ושהקוטב החילוני בחברה הישראלית כועס על החרדים ורוצה שישנו את התנהלותם.

הנה הנתון הבסיסי: אם אנחנו נותנים לעדיפות הכי גבוהה את הציון 10, ואז מחשבים את שתי הקטגוריות ״לימודי ליבה״ ו״יהודיות המדינה״, אנחנו רואים שיהודיות גוברת על ליבה. כלומר, יש יותר אנשים שמדרגים את היהודיות יותר גבוה. כפי שניתן לראות, גם היהודיות וגם הליבה לא מתקרבים לעדיפות מקסימלית. אלה לא נושאים שיש עליהם קונצנזוס רחב. אבל מהכמעט עשרים עדיפויות שהצענו, שתי אלה ממוקמות בעשיריה הראשונה. כך שלא מדובר בהעדפה זניחה.

 

עכשיו נשאל, מה חשוב למי. וכדי לעשות את זה קצת יותר פשוט (ועדיין לא לגמרי פשוט), נעשה את הדבר הבא. קודם כל, משבעה מגזרים שבדקנו ניקח רק ארבעה: חילונים לחלוטין, מסורתים, דתיים וחרדים (יש לנו גם חילונים קצת מסורתיים, דתיים ליברלים ודתיים תורנים, אבל נניח להם כרגע). בארבעת המגזרים נבדוק מי דירג את שתי העדיפויות הללו – ליבה ויהודיות – כאחת משלוש החשובות מתוך האפשרויות שהצענו (ונתייחס לדירוג 1, 2, 3, בלי לעשות הבחנה ביניהם). עכשיו נביט בתוצאה. וגם ננסה להבין את משמעויותיה.

קרוב לשליש מהחילונים (לחלוטין, שהם כשליש מכלל היהודים במדינה), מדרגים את חיוב החרדים בלימודי ליבה, גיוס ותעסוקה כאחד משלושת החשובים. רק למיעוט קטן (6%) וידוא יהודיות המדינה נמצא גבוה בסדר העדיפויות. וזה כמובן לא אומר שיהודיות המדינה לא חשבה להם, זה אומר שבעיניהם אין מה לוודא – המדינה יהודית והכל בסדר. בקוטב הנגדי, אצל הדתיים והחרדים, יש כנראה תחושה חזקה של צורך להגן על היהודיות של המדינה. רובם מדרגים את הסעיף הזה כאחד משלושת החשובים להם ביותר כאשר הם הולכים להצביע. לעומת זאת, לא נראה שדחוף להם לשנות את הסטטוס קוו בענייני חינוך, גיוס ותעסוקה של חרדים. מן הסתם, חלק גדול מהם (בעיקר חרדים) מתנגדים לשינוי של הסטטוס קוו.

אבל המשמעות האמיתית היא מעבר לזה. כשחרדים אומרים שצריך לוודא את יהודיות המדינה, הם בעצם אומרים ״צריך לתת לנו להמשיך ללמוד ולקיים את אורח חיינו״. זה בעיניהם מפתח ליהודיות המדינה. כך שבעצם מה שרואים בגרף הזה הוא דבר די ברור: החרדים (ואיתם הדתיים) נחושים להגן על האוטונומיה הלמדנית שלהם, הרבה יותר מכפי שהחילונים נחושים לפרק אותה. אצל אלה, מדובר בעדיפות משמעותית, אצל אלה בעדיפות הרבה פחות משמעותית.

לאן זה מוביל אותנו? למקום שכולנו מכירים. מיעוט נחוש יכול להשיג מטרות שרוב פחות נחוש מתנגד להן. ועוד: הקרב על השאלה האם המדינה מספיק יהודית (שלא לדבר על הקרב מהי בכלל מדינה יהודית) עוד רחוק מהכרעה. ועוד: שני המחנות הפוליטיים הגדולים בישראל מדברים בשפה אחרת. אלה ״ישראלית״ פרגמטית, אלה ״יהודית״ חרדתית. משעמם לא יהיה כאן.

 

, , , , , , , ,