מה אתם רוצים מהמנהיגים שלכם? הם אנשים ונשים עם הרבה משימות, שצריך לתעדף מהן את הדחופות יותר, את החשובות יותר, את הריאליות לביצוע. אין להם דרך לעשות את כולם מרוצים. מי שיתעדף תחבורה ציבורית, וייקח תקציבים מבחורי ישיבות, ירגיז את החרדים (זה לא שהם נגד תחבורה ציבורית, זה שהם נגד לקחת דווקא מהישיבות, כשאפשר לקחת מהתיאטראות). מי שיספח התנחלויות ירגיז את השמאל, שנגד התנחלויות, וגם את מי שמעדיף תחבורה ציבורית, ומגלה שהממשלה עסוקה בעניינים אחרים ואין לה ראש וזמן לחשוב על תחבורה.
וכמובן, מה שנכון לישראל נכון גם לשאר העולם. האם ג׳ו ביידן מקדם היטב את ענייני מדינתו, ארצות הברית? זה תלוי, במידה רבה, בשאלה מהם העניינים של מדינתו שנראים לכם חשובים יותר או פחות. נניח שאיראן נראית לכם חשובה, ושיפוץ מערכות הגשרים בכבישים הבינמדינתיים נראה לכם פחות חשוב – במקרה כזה יש סיכוי שחוות הדעת שלכם על ביידן תהיה פחות טובה. נניח שהקורונה נראית לכם חשובה, ואתם סופסוף מזהים נשיא אמריקאי שאיננו נרתע מהטלת מגבלות על תנועה ומסחר – במקרה כזה יש סיכוי שחוות הדעת שלכם על ביידן תהיה יותר טובה.
בואו לדרג את מנהיגי העולם
בואו לדרג את מנהיגי ישראל
בכל זה אנחנו נזכרים בגלל הנתונים שנציג הערב בתוכנית ״העולם היום״ עם מואב ורדי. אלה נתונים על האופן שבו צופי התוכנית, וגולשי אתר כאן חדשות, מדרגים את מנהיגי העולם. כבר כמה שבועות שאנחנו מסכמים את שנת 2021 בעולם, בעזרת תשובות שלכם לשאלות על מה שקרה השנה. שאלנו על אירועי מפתח, על אתגרים מרכזיים, וגם על המנהיגות והמנהיגים. של סין, של גרמניה, של בריטניה, של רוסיה, של ארה״ב. מה דעתכם? מי מהם קידם את המדינה שלו השנה, ומי הסיג אותה לאחור (או סתם דורכת במקום)?
הנה, זה מחזיר אותנו לשאלה ״מה פירוש קידמו״. האם כאשר ולדימיר פוטין מאיים על אוקראינה בפלישה הוא ״מקדם״ את רוסיה? מצד אחד, אין ספק שרוסיה מעסיקה את העולם, מקרינה עוצמה ומכתיבה סדר יום. מצד שני, לא ברור מה מרוויחה האזרחית הרוסית הממוצעת מהצבה של אוגדות על גבול אוקראינה, שאולי מתישהו גם ינועו קדימה, ויתניעו מהלך שסופו סנקציות כלכליות והדרדרות נוספת ברמת החיים, שגם כך כבר אין לה הרבה לאן ללכת.
ומה עם בוריס ג׳ונסון הבריטי? הוא בלי ספק דמות צבעונית, מתסיסה, מסקרנת. אבל ההתמודדות שלו עם מגפת הקורונה נראתה לעיתים כמו אלתור, והסקנדלים משעשעים אבל לא נוסכים בטחון בכך שההנהגה רצינית. ג׳ונסון ירש את בריטניה שאחרי ברקזיט ובעיצומו של משבר בריאות עולמי. האם ״קידם״ את ארצו, או עצם העובדה שהצליח איכשהו לתמרן בנסיבות כאלה מצדיקה ציון סביר על מנהיגות? המגזין אטלנטיק סיכם את מצבו של ג׳ונסון ואת מצבה של בריטניה כך: ״בבריטניה יש היום תחושת אינרציה… הברקזיט נגמר (בערך). הכלכלה הבריטית מתאוששת ממיתון המגיפה. איום ההיפרדות הסקוטית פחת, לפחות כרגע. אפילו צפון אירלנד רגועה, למרות האזהרות על קריסה קרובה. במקום המשברים הגדולים הללו, ג’ונסון מוצא את עצמו מתמודד עם מה שמטומטם ורעיל – סדרה של שערוריות שהוא עצמו גרם להן – בדיוק בזמן שהקורונה חוזרת״.
הצופים והקוראים מדרגים את המנהיגים (אם עוד לא דירגתם – למה אתם מחכים?) ואנחנו בוחנים את התוצאות. אפשר למצוא בהן הקשרים מעניינים מעבר לשאלה מי ראשון ומי אחרון ומי באמצע. זה מה שקרה כאשר הצלבנו את התשובות לשתי שאלות. אחת שאת התשובות לה הצגנו בשבוע שעבר – מהו האתגר העיקרי שעומד מול האנושות בפתח שנת 2022. אחת שאת התשובות לה אנחנו מציגים השבוע – מי המנהיגים שקידמו יותר או פחות את מדינותיהם.
בשבוע שעבר התברר לנו שהמצביעים חלוקים לפי עמדה פוליטית: מי שנוטים ימינה, סבורים שהקורונה היא – עדיין – האתגר הגדול ביותר. מי שנוטים שמאלה סבורים שההתחממות הגלובלית היא – כרגע – האתגר הגדול ביותר. השבוע בדקנו איזה מנהיגים מעדיפים מי שסבורים שהאתגר העיקרי הוא הקורונה, ואיזה מעדיפים מי שסבורים שהאתגר העיקרי הוא התחממות כדור הארץ. התוצאות, גם במקרה הזה, לא אקראיות. יש התאמה גבוהה יחסית בין מי שנותנים ציונים גבוהים למנהיגי המערב (בעיקר מרקל וביידן) לבין מי שחושבים שהתחממות גלובלית היא האתגר הדחוף ביותר. יש התאמה גבוהה יחסית בין מי שנותנים ציונים גבוהים למנהיגי המזרח (שי ופוטין) לבין מי שחושבים שהקורונה היא האתגר הדחוף ביותר.
אפשר להעלות השערות מסוגים שונים על הסיבות להבדלים הללו. ההשערה המציבה ימין מול שמאל כשתי קבוצות, שלאחת המדינה חשובה יותר ולשניה הפרט חשוב יותר, היא אפשרות אחת. כך אפשר לצייר אותה:
מי שאומר ״שי״ או ״פוטין״ מתעדף את קידום ״המדינה״ – סין או רוסיה – על פני קידום ״העם״ – סינים או רוסים. פוטין מפגין עוצמה בשמה של רוסיה, שי מפגין עוצמה בשמה של סין. אבל תושביה של סין נתונים תחת שלטון שאיננו מאפשר להם חופש, ותושביה של רוסיה סובלים מהזנחה כלכלית. המדינות נראות חזקות, האזרחים מרגישים חלשים. וכמובן, לפעמים גם ההפך נכון. ארה״ב של ביידן לא נראתה חזקה ומאיימת כשהתקפלה מאפגניסטן. היא לא נראית חזקה ומאיימת בשיחות מול איראן. אבל אזרחי ארה״ב נהנים מחופש, משגשוג יחסי, ויש להם ממשלה שעסוקה בתקציבי פיתוח ותשתית ובדיכוי הקורונה.
