fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה: חסרים לנו טייסים

 

בחירת המילים הייתה נפלאה, כשם שהייתה מצמררת. ״ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה״. על מה התדהמה? על כך שנרצח ראש ממשלה. תדהמה, משום שעד לאותו רגע חיינו באשליה שזה לא אפשרי. במדינת ישראל יהודי לא ‏ירצח ‏ראש ממשלה היהודי. זה לא קרה עשרות שנים זה לא יקרה גם עכשיו. ובכל זאת קרה. ואז הייתה תדהמה. ועכשיו כבר לא כל כך קשה לדמיין יהודי רוצח ראש ממשלה יהודי. אם זה חלילה יקרה, כבר לא תהיה אותה תדהמה.

תקדימים נשברים כל הזמן. הם נשברים על ידי הימין, הם נשברים על ידי השמאל, הם נשברים על ידי הממשלה, הם נשברים על ידי המתנגדים לממשלה. ‏הסטטוס קוו הוא יצור דמיוני. זה סטטוס קוו כל עוד כל הצדדים רוצים לשמור עליו. ברגע שצד אחד מרגיש שהגיע זמנו, הסטטוס קוו נשבר.

האם אתם מאמינים בגן עדן וגיהנום? בואו להשיב על סקר האמונה הגדול

‏כמובן, לא כל שבירה של כל תקדים חמורה כמו רצח ראש ממשלה. אבל עכשיו נדמה שאנחנו מתקרבים לזה. אמנם דם לא נשפך עדיין, ויש לקוות שגם לא ישפך, ובכל זאת מדינת ישראל שרויה במשבר שקרוב מאוד בתחושת החרון, הייאוש, אין האונים שהוא מייצר, למה שהיה ב-1995 . ‏ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה: חסרים לנו טייסים. מתנגדי הממשלה מודיעים בתדהמה: הממשלה רוצה לבטל את הדמוקרטיה.

הדיון על המילואים, על שאלת הלגיטימיות של הסירוב להתנדב למילואים, ‏נישען על מומנט התדהמה. 75 שנים שצה״ל היה מחוץ לוויכוח פוליטי, אמר לי קלמן ליבסקינד כשדיברנו בטלוויזיה על הטייסים. וזה נכון, 75 שנים צה״ל היה, פחות או יותר, בדרך כלל יותר, מחוץ לוויכוח הפוליטי. ‏נו, אז מה זה אומר? היה ונגמר. מסורת נשברה, תקדים חדש נקבע. ומי שמגיב לזה בתדהמה כנראה לא מבין עד כמה המשבר שאנחנו שרויים בו חמור.

אז נזכיר שוב: אנחנו עומדים ברגע שבו שני שלישים מאזרחי מדינת ישראל, ‏או קרוב לזה, מרגישים שאנחנו שרויים כעת במשבר ״הכי חמור״ או ״אחד מהכי חמורים״ בתולדות מדינת ישראל. כלומר, הם סבורים שזה משבר גדול או דומה לזה של מלחמת יום כיפור, לזה של רצח רבין, גדול הרבה יותר מזה של ההתנתקות. אנחנו עומדים ברגע שבו יותר ממחצית היהודים בישראל סבורים שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה חמורה. חלק גדול מהם סבורים שעוד הרבה לפני תקדים הסירוב להתייצב, היה תקדים אחר, חשוב יותר. ‏75 שנים הייתה הסכמה מקיר לקיר שתיכון כאן דמוקרטיה, ואף אחד לא העז להעלות על דעתו לפגוע בה. הם חושבים שהממשלה מוכנה לקבוע תקדים ולשבור את המסורת הזאת. אם זה נכון, התקדים של פוליטיקה במילואים, נראה פתאום קטן.

‏אהה, חלקכם בוודאי אומרים – אבל הממשלה לא מתכוונת לבטל את הדמוקרטיה. זה הכול תעמולה של היריבים הפוליטיים, של השמאל, של מי שרוצים להפיל את ממשלת נתניהו. ‏על זה נאמר, שיכול להיות שאתם צודקים. ויכול להיות שזה מה שאתם חושבים. ויכול להיות שזה גם מה שאני חושב. אבל כל זה לא רלבנטי כי זה לא מה שחושבים האנשים שמוכנים לקבוע תקדים ולא לבוא למילואים. האנשים האלה חושבים שהממשלה התחילה ‏בהצבת תקדים הרבה יותר חשוב, והם הגיבו בתקדים ‏שגם הוא כמובן חשוב אבל פחות חשוב. יותר חשוב שלא יהיה תקדים של ריסוק הדמוקרטיה – פחות חשוב שלא יהיה תקדים של סירוב להתנדב למילואים בצה״ל.

ועל זה צריך להוסיף, שכל מי שחושב שאפשר להפריד את צה״ל מהוויכוח הפוליטי בכל מחיר ובכל מקרה כנראה לא מבין את ההסדר שצה״ל בנוי עליו. צה״ל הוא צבא העם לטוב ולרע. ‏לטוב, כי זה אומר שצה״ל הוא של כולנו. לרע, כי זה אומר שמחלוקות אזרחיות עלולות בהחלט לחלחל גם אל תוכו. כדאי להיזכר גם בזה: מי הם אנשי המילואים? אלה אזרחים במדינת ישראל. הם לא אנשים במדים, שמידי פעם מגיחים לאזרחות. הם אזרחים, שמדי פעם לובשים מדים. ההחלטה שלהם לא להתנדב היא החלטה של אזרחים. ‏התודעה שלהם היא תודעה של אזרחים. החרדות שלהם הם חרדות של אזרחים. הפוליטיקה שלהם היא הפוליטיקה של אזרחים. ‏אלה לא אנשים במדים שהחליטו לעסוק בפוליטיקה. אלה אנשים בבגדים אזרחיים שהחליטו לא ללבוש מדים, משום שכרגע אין להם יכולת לא לעסוק בפוליטיקה.

‏ובהחלט, התקדים של ערבוב התייצבות למילואים בעימות פוליטי הוא תקדים מסוכן. אפילו מאוד מסוכן. ‏הוא פותח פתח לפעם הבאה, לוויכוח הבא, לסירוב המילואים הבא, שכבר לא יהיה תקדים. מה זה אומר? שממשלה עתידית תצטרך לקחת בחשבון את האפשרות הזאת. זה אומר שממשלה עתידית תצטרך להבין שאת החבל אפשר למתוח עד גבול מסוים, ולא מעבר לו, כי צבא העם יכול לשאת עומסים כבדים במערכה חיצונית מול האויבים אבל לא יכול לשאת עומסים כבדים במערכה פנימית של האזרחים.

ככה זה עם צבא העם, על יתרונו וחסרונו. כשיש משהו שנראה כמו עם, יש לו צבא. כשאין משהו שנראה כמו עם, לא יהיה לו צבא.

, , , , , , ,