כאשר עימות אפשרי עם איראן ברקע, הדיונים על חוק הגיוס נמשכים. ולא רק נמשכים, אלא גם מודלפים. פירור פה, פיסה שם. המטרה היא, בין השאר, להפעיל לחץ על שר הבטחון, יואב גלנט, להתפשר. גלנט התנה את הסכמתו בהסכמה רחבה שכוללת גם את בני גנץ. לא בטוח שהוא מתכוון להתעקש על התנאי הזה – אבל כדי שירד מעץ ההסכמה הרחבה, הוא צריך לראות הצעת חקיקה שתתן לו תחמושת מספיקה כדי להדוף את הביקורת על התקפלות לא מפוארת. תפקידן של ההדלפות מפרטי השיחות הוא לספק לו תחמושת כזאת. כיצד? ביצירת הרושם שנציגי החרדים מוכנים לוויתורים מרחיקי לכת.
״בעשרות דיונים סביב חוק הגיוס, שמגובש בימים אלה בקואליציה עם החרדים, עלתה האפשרות לקבוע להתחיל בגיוס של כ־25% חרדים מכל מחזור גיוס, ובהמשך אף לעלות לכ־50% ממחזור גיוס חרדי״, כך דיווח יהודה שלזינגר בישראל היום. דיווחים דומים הופיעו במקומות אחרים. מה לא דווח בדיווחים הללו? לא דווח – כי לא סוכם, וספק אם יסוכם – מה ייעשה עם מי שלא יסכימו להתגייס במסגרת אותם 25% או 50% בדיוניים שלכאורה על השולחן. ובמילים אחרות: האם המדינה תקבע ״יעד״, שאו שתעמוד בו או שלא. או שמא המדינה תקבע מדיניות, שכוללת גם אמצעים שיסייעו להגשים את היעד. ובמילים פחות מנומסות: סנקציות.
למה צריך סנקציות? התשובה קלה: כי רוב גדול של החרדים לא רוצים להתגייס. לפני שבועיים ערכנו סקר באמצעות חברת הסקרים אסקריא המתמחה במגזר החרדי. הצענו בו, בין השאר, את ההצעה המפתה הבאה: ״יוסכם מראש שבגלל מצב החירום, בשלוש השנים הקרובות החרדים יגויסו בהוראת שעה, ואחר כך יחזור ההסדר הקיים של פטור מטעמי תורתו אומנותו״. כלומר – בואו רק עכשיו, לטובת המלחמה, ואחר כך נחזור להסדר המקולקל של תורתו אומנותו. נו, אתם חושבים שהסכימו? 87% אמרו לא. אפילו לא הסדר זמני של חירום. הצענו גם שתהיה ״מכסה מסוימת של חמשת אלפים חרדים שיגויסו (על פי החלטת הישיבות מי פחות מתאים ללמוד, או בהגרלה, או בכל דרך שההנהגה החרדית תבחר), והשאר יוכלו ללמוד״. מה יותר קרוב מזה למתווה שכביכול מתגבש בכנסת? 73% מהחרדים אמרו לא.
נדבר עוד רגע על המתווה הזה, שגם אני שמעתי עליו כל מיני דיווחים מפי מקורבים ויודעי דבר. קודם כל, ברור שהוא מתייחס רק למי ש״לא לומדים״. אריה דרעי אומר את זה במפורש גם בימים אלה: ״לומדי התורה ימשיכו ללמוד בכל מצב… אם יורידו את התקציבים, נחסוך מפתנו ונחזיק את לומדי התורה״. נגיד שזה מה שיוסכם, כבר ברור שיהיה קושי מהותי לקבוע מי לומדים ומי לא לומדים, ותהיה שאלה מיהו הקובע מי לומדים ומי לא לומדים, וכמו שכתבנו בשבוע שעבר, מן הסתם תהיה מחלוקת על השאלה מה מספר הלא לומדים, שרוב החרדים מעריכים אותו כנמוך למדי. שלא לדבר על כך שיש בעיה חברתית-מוסרית גם עם שחרור הלומדים.
אבל נניח שזה מה שיוסכם: מי שלא לומדים יגויסו. ונניח שיוסכם מי מחליט מי לא לומדים. ונניח שיוצב יעד של 25% ממחזור הגיוס החרדי, עם מדרגות לעלייה עד 50%. נניח שכל זה קורה – עדיין נותרת על כנה שאלת המפתח: מה אם זה לא מתממש בפועל. וזו שאלה שיש לה היבט כפול: מה הסנקציות על האחראים שלא מימשו את היעד (צה״ל? ראשי הישיבות? שר הבטחון?) – ומה הסנקציות על המיועדים לגיוס שהחליטו להתעלם מההסדר החדש?
ניקח לדוגמה את שלומי. או את מויישי. בשעה טובה הגיע לגיל גיוס, ולבו לא נמשך אחר הלימודים. לפעמים הוא בא לישיבה, לפעמים לא, קצת עובד לפרנסתו (ולא מדווח), קצת מבלה עם החברים בשיטוט ברחובות. נניח שמישהו (וצריך לחשוב מי יהיה המישהו הזה, ומה תהיה הסיבה שתדחוף אותו למלא את תפקידו כמישהו הזה) הבין שמויישי הוא הבחור המתאים למלא את מכסת הגיוס. כי הוא לא באמת לומד. ונניח שהמישהו העביר את השם לרשויות הגיוס, כי זו חובתו, והוא צריך לדאוג שהמכסה תתמלא. ונניח שרשויות הגיוס שלחו למויישי מכתב, ובו הם מודיעים לו שעליו להתייצב וללבוש מדים. ונניח שמויישי לא בא. למה נניח שלא בא? קודם כל, משום שכפי שהסקרים מוכיחים, צעירים חרדים לא רוצים להתגייס. אז מויישי לא רוצה. וגם כי מבוגרים חרדים לא רוצים שצעירים חרדים יתגייסו. אז המשפחה של מויישי לא רוצה. וגם כי ההנהגה הרבנית לא רוצה. אז הרב של מויישי רומז לו שמוטב שלא יתגייס.
זה לא תסריט מופרך. זה התסריט הסביר: ומכאן, שתי דרכים. או שהמדינה קובעת איזה עונש יושת על 1. מי שלא דיווח על כך שמויישי איננו לומד, ו-2. איזה עונש יושת על מויישי שלא התייצב. או שהמדינה נמנעת מלקבוע איזה עונש יושת עליהם. אם המדינה תקבע עונש חמור, אולי המישהו ידווח ואולי לא, ואולי מויישי יתייצב ואולי לא. אם המדינה לא תקבע עונש חמור, די ברור שאף אחד לא ידווח ושמויישי לא יתייצב.
כלומר, הסיפור איננו לקבוע ״מכסה״ או ״יעד״ או לזרוק מספרים כמו ״25%״ לאוויר. הסיפור הוא לקבוע מערכת ברורה של סמכות, אחריות וכלים שישמשו למימוש היעד. איך מזהים את מי שלא לומדים, איך מדווחים, איך מגייסים, איך מונעים התחמקות. תרצו, תקראו לזה ״סנקציות״. תרצו, תקראו לזה ״שמירת חוק״. על מי שלא משלם מיסים מושת עונש. על מי שנוסע ברמזור אדום מושת עונש. גם על מי שחייב בשירות ולא מתייצב לשירות צריך להיות מושת עונש. ובדיוק לזה נציגי החרדים מתנגדים. עד כה, ככל שהצלחתי לברר, הדיונים על חוק הגיוס כוללים הרבה יעדים ומעט מאוד כלי אכיפה. אם גלנט רוצה להתעקש על משהו, שיתעקש על זה: תשתית ברורה ומסודרת של מנגנון שיכול לזהות, לזמן, להעניש. תשתית חוקית יציבה, שאיננה תלויה בקונסטלציה קואליציונית מזדמנת, או ברצונו הפוליטי המזדמן של שר מטעם ש״ס.
נדמה לכם שלזה נציגי החרדים יסכימו? אני מתרשם שיתקשו מאוד, ויודע שהרחוב שלהם מתנגד לזה בחריפות. 83% התנגדו להצעה ש״לא יכריחו חרדים להתגייס, אבל מי שלא יתגייס לא יוכל לקבל הטבות מהמדינה, כמו קצבאות, הנחות בארנונה, ושירותים נוספים, ולא יוכל לעבוד בשירות המדינה או במוסד שמקבל תקציב מהמדינה״. הצעה נדיבה: לא מכריחים, רק שוללים הטבות ממי שלא מתגייסים. ושאלנו גם אם ״ מתווה גיוס לחרדים צריך או לא צריך לכלול סנקציות ועונשים לחרדים שאמורים להתגייס אבל לא מתגייסים״. 73% אמרו ש״אסור שיהיה דבר כזה״, ועוד 16% אמרו שזה ״לא רלבנטי״. אלה חרדים שמתנגדים לכל מתווה, ולכן לא ראו טעם להשיב על שאלה מיותרת.
