fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

נכון לעכשיו: מה שאתם רוצים כנראה לא יהיה

 

בחנו את עשרת הסקרים האחרונים שהתפרסמו בכלי התקשורת. נסו להתעלם מהשאלה מי גבע ומי פילבר, מי השבוע ומי לפני שבוע, מי בערוץ הזה ומי בערוץ ההוא. עשרה סקרים. המשותף לכולם: לקואליציה הנוכחית אין שישים מנדטים. המשותף לכולם: לאופוזיציה אין שישים מנדטים, אם לא תשתף מפלגה ערבית.

מה זה אומר? דבר פשוט: אם הבחירות הבאות ישקפו את המצב הנוכחי בסקרים – ובכלל לא בטוח שישקפו, כי מפלגות עוד יתאחדו, יתפרקו ויקומו – אף אחד לא ייצא מהן מרוצה. כולם יצטרכו להתפשר. מה זה אומר להתפשר? אם מפלגות הקואליציה המכהנת יתקרבו לשישים, הן יצטרכו לצרף מפלגה נוספת, שמן הסתם תציב תנאים. איתמר בן גביר לא יקבל מה שהוא רוצה, כי בני גנץ, או גדעון סער, יגבילו אותו. המפלגות החרדיות לא יקבלו מה שהן רוצות, כי מצטרפים נוספים יקשו עליהן לקבל פטור מגיוס (מה שקשה להן אפילו בקואליציה הנוכחית).

ומצד שני, אם למפלגות הקואליציה יהיה סכום מושבים הקרוב לשישים, הן יצטרכו להכריע: האם בכל זאת לצרף שוב את רע״ם? בסיבוב הקודם זה לא עלה יפה, וזה היה לפני המלחמה. סער אמר שצריך ללמוד את הלקח, ושהוא לא ירצה לצרף מפלגה ערבית. גם רבים מהבוחרים מתנגדים לאפשרות כזאת, כולל בוחרים של מפלגות שיהיו חלק מגוש המרכז-שמאל. אז מה – לצרף מפלגה חרדית? זה יעלה בפשרה בחוק הגיוס. לא לכל בוחרי המרכז-שמאל יש סבלנות לפשרה כזאת, מהסוג שגנץ ולפיד הסכימו לו בסיבוב הקודם, ושהממשלה מנסה להעביר בסיבוב הזה. זו הייתה פשרה גרועה לפני שנתיים, היא גרועה הרבה יותר בנסיבות שבהן אנשי מילואים נדרשים לתרום מזמנם עשרות ימים בשנה.

האזינו: איל חולתא, מה עשינו לא נכון?

האזינו: אורנה לנדאו, למה את בוכה?

וכמובן, אפשר לדמיין גם קואליציה עם הליכוד. זה יפתור את בעיית המנדטים אך לא בעיות אחרות. ראשונה: בעיית נתניהו – מי מוכן ומי לא מוכן לשבת אתו, ובאיזה תפקיד. נתניהו לא יוכל לכהן כשר, משום שהוא מואשם בפלילים. הוא יוכל לכהן רק כראש ממשלה. או אולי ראש ממשלה חלופי. לפיד, או ליברמן, או גנץ, מוכנים לזה? ומה על השותפות עם חבורת הליכודניקים, שכוללת לא מעט חברי כנסת שעמדותיהם קרובות מאוד לעמדות שמציגה עוצמה יהודית? קשה לדמיין את יאיר גולן יושב עם שלמה קרעי. אז כנראה שאלה לא ישבו יחדיו. אבל גם לפיד וקרעי לא נשמע טבעי. וגם לא איזנקוט וניסים וטורי. אלה יסכימו על התנהלות מדינית מול האמריקאים? אלה יסכימו על פיתוח ההתנחלויות? על הקצאות לישיבות? על מעמד בית המשפט?

רוב הציבור רוצה לקיים בחירות במועד לא מאוד רחוק. חלק ניכר ממנו מעדיף את אוקטובר הקרוב. חלק מעדיף את ״סוף המלחמה״ שקשה מאוד להגדיר. כך או כך, אלה יהיו בחירות שמשמעותן גדולה. עבור לא מעטים, בעיקר מקרב האופוזיציה, בחירות שיש בהן ניחוח עז של להיות או לחדול. כן, עד כדי כך. אם הקואליציה המכהנת תנצח – זה יהיה לחדול. במובן של ״ניסינו ולא עזר שום דבר״. אם הקואליציה המכהנת תנצח חלק מהפעילים נגדה ירימו ידיים. הם יחפשו אסטרטגיית נסיגה (התרחקות אישית מפוליטיקה) או יציאה (התרחקות אישית מישראל). כל מי שבוחן את המציאות יודע שישראלים רבים עושים הכנות לאפשרות הזאת. הביקוש לדרכונים זרים עלה משמעותית. השיח על אפשרויות יציאה מתרחב מאוד. שימו לב לנתון של המכון למדיניות העם היהודי מהחודש שעבר: 45% מהחילונים שהשיבו אינם בטוחים שלילדים או לנכדים שלהם ״כדאי לחיות״ בישראל. כשליש מכלל היהודים אינם בטוחים בזה. ומדובר בשליש שהשכלתו והכנסתו גבוהה יותר, בשליש שיתרונה האיכותי של ישראל תלוי בו, לפחות בשלב זה.

יש סיכוי לא מבוטל שהשליש הזה, וכל שאר הישראלים שרוצים שינוי פוליטי, לא יקבל תשובה נחרצת ללבטיו. יש סיכוי לא מבוטל שמה שיקבל יהיה שונה ממה שיש עכשיו – הקואליציה הנוכחית לא תשוב באותו הרכב אולטרה-ימני – אבל יהיה שונה גם ממה שהוא מייחל לו – יהיה הכרח לשתף גם ערבים, או חרדים, או את הליכוד, יהיה הכרח להתפשר בסוגיות יסוד עם לפחות אחד מהגורמים הללו. הנה, זה נתון יסודי שצריך לזכור: גם אם הבוחרים הישראלים יחליטו לשנות כיוון, מדובר עדיין בבוחרים הישראלים, בחברה הישראלית, שהעדפותיה הפוליטיות יכולות להשתנות מעת לעת במידה מסוימת, אבל הרכבה האנושי נתון וידוע.

במובן הזה, כנראה שלא יהיו הפתעות. כנראה שלא תהיה טלטלה שעוצמתה מספיקה כדי לייצר מציאות פוליטית שונה מהיסוד. אם להאמין למה שהנתונים מלמדים, לא יהיה נוק-אאוט, רק ניצחון בנקודות. יש מי שייאחזו בנקודות האלה כמו בגלגל הצלה.

, , , , , , , ,