שום דבר עוד לא סופי. הממשלה החדשה עוד לא הושבעה, גם אם קשה לראות כיצד היא תיבלם. בנימין נתניהו עוד לא עזב. הוא יכול להישאר כחבר כנסת, ראש האופוזיציה, ולחכות עד שהכנסת תעביר חוק הגבלת כהונה, או חוק צינון, או איזה חוק נמהר שזה לא יהיה (נמהר – כי לא משנים סדרי ממשל בגלל חוסר אהדה נקודתי למנהיג ספציפי). הוא יכול לעתור לבית המשפט נגד החוק, ולחכות עוד קצת, וגם לראות מה קורה בליכוד, אם יולי אדלשטיין רציני ומתכוון לאתגר אותו, ואם כ״ץ, או ברקת, או מי שזה לא יהיה מצטרף אליו, ואם בוחרי הליכוד עושים סימנים של סוף. כל זה עוד ייקח זמן. כל זה עוד יכול להוביל לעוד כהונה של נתניהו כראש ממשלה ממש מעבר לפינה. ומצד שני, בהחלט יכול להיות שלא. בהחלט יכול להיות שסוף השבוע הזה מסמן את סופה של קריירה פוליטית מפוארת בקנה מידה גלובלי. יכול להיות שהוא תחנת היציאה של מנהיג משכמו ומעלה, שהדומיננטיות שלו נמשכת מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת ועד היום, כולל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות ישראל כראש ממשלה.
יכול להיות. ואולי אפילו סביר למדי שכך יהיה.
איך תסוכם כהונתו של נתניהו? הוא בוודאי עוד יסכם אותה, בכרך או שניים של זיכרונות. נתניהו הוא איש חושב, ואיש קורא, ואיש כותב. מן הסתם ירצה לסכם בעצמו, ואם צריך לנחש, אז באנגלית. גם אחרים, שעוד לא סיכמו, יסכמו עבורו. חלקם יעשו זאת מהר יחסית, כשהעניין בנתניהו עוד רב. חלקם דווקא ימתינו, עד שהעניין יתחדש. עד שישוחררו מסמכים חסויים. עד שעמיתיו ירגישו חופשיים מספיק לומר את האמת על מה שהתחולל בממלכתו.
יש לכם אמון בבנט כראש ממשלה? בלפיד כשר חוץ? בליברמן כשר אוצר? במיכאלי כשרת תחבורה? בואו והשיבו לסקר המדד
כך או כך, מורשתו תתגלגל במסע הארוך של גיבוש. כך קורה לכל מנהיג, החשוב יותר והחשוב פחות. ולעיתים, מי שנראה חשוב יותר עכשיו, נראה חשוב פחות אחר כך. ולעיתים, מי שנראה מוצלח פחות עכשיו, נראה מוצלח יותר אחר כך. הדוגמאות רבות: ראו מה קרה למורשתו של הנשיא האמריקאי הארי טרומן. ראו מה קרה לזו של מיכאיל גורבצ׳וב. השנים חולפות, הפרספקטיבה משתנה. רוצים פרובוקציה? חכו להיסטוריונים שיכתבו על גולדה מאיר אחרי שייתם הדור של מלחמת יום כיפור. מובטח מראש, הם יהיו סלחנים יותר. מובטח מראש, היא תזכה ללא מעט קרדיט על מעשיה, ולא תיזכר רק בגלל המחדל.
לפני כמה חודשים הצגנו כאן דירוג של ראשי הממשלה לדורותיהם, מבן גוריון ועד נתניהו. זה לא היה דירוג של היסטוריונים או מומחים, אלא של דעת הקהל. נתניהו דורג חמישי. במשאלים אחרים, של חוקרים ופקידים בכירים, נתניהו נראה קצת פחות טוב. במשאל מומחים של מאקו, לרגל שנת השבעים למדינה, דורג במקום העשירי. בן גוריון ורבין היו ראשונים. במשאל דומה של עיתון הארץ, עם מומחים אחרים, דורג במקום ה-12. בן גוריון ובגין היו ראשונים, רבין במקום השלישי. מיותר לומר, שבמשאלים כאלה זהות המומחים קובעת את הדירוג. מה שאין כן בסקרים הבודקים מה חושב הציבור. חשוב לומר, שמורשתו של מנהיג נקבעת בממשק מורכב שמחבר את עמדות המומחים ועמדות הציבור. יש מנהיגים, כמו הנשיא קנדי, שהציבור זוכר לטובה יותר מהמומחים. יש גם מקרים הפוכים. אהוד אולמרט הוא דוגמה טובה.
איך ייזכר נתניהו? חזרנו לשאלת הסקר שלנו. ״אם יתברר שראש הממשלה בנימין נתניהו לא ממשיך בכהונתו, ובלי קשר לשאלה אם הצבעתם עבורו או לא, איך הייתם מסכמים את תפקודו הכולל בשתיים עשרה השנים שבהן כיהן כראש ממשלה״. ביקשנו לסמן אחת משש תשובות. האחרונה היא ״לא יודע/ת״. רק מעט ישראלים לא יודעים מה דעתם על נתניהו. שאר חמש התשובות האפשריות משתרעות על המנעד שמ״גרוע במיוחד״, דרך ״לא טוב״, ״ממוצע״, ״טוב״ ועד ״מעולה״. התשובות של 958 ישראלים שוקללו כדי להוות מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת (טעות הדגימה לכלל המדגם: 3%). הנה הן לפניכם, ואחריהן כמה הערות:
נפתח במובן מאליו. יש בישראל הרבה מאוד אנשי ימין וימין מרכז. הם סבורים שנתניהו היה ראש ממשלה טוב ומעלה. גם בין אנשי המרכז יש הסבורים כך, וגם בקרב הערבים הדעות לא חד משמעיות נגדו, כפי שנדמה כאשר שומעים את נציגי הציבור הערבים. התוצאה המצטברת של כל אלה חיובית. אבל – עם הערת אזהרה: היא חיובית כהודעת סיכום. שאלנו במפורש מה הציון אם יתברר שנתניהו לא ממשיך בכהונתו. כלומר, הציון הוא ציון של תעודת סיום, לא של תעודת אמצע, ולא של תעודה של מי שאמור לעלות כיתה. צריך לקחת בחשבון את האפשרות שסיכום מאפשר מבט קצת פחות שיפוטי וכועס, וקצת יותר נינוח ומדוד. העובדה שהציון של נתניהו בסקר הזה חיובי איננה מלמדת על כך שאזרחי ישראל רוצים שימשיך בתפקידו. רובם לא רוצים בזה.
נמשיך בעוד קצת מובן מאליו, אבל משמעותי. הציונים לנתניהו מושפעים מאוד מהמפתח המפלגתי-אידיאולוגי. כלומר, הישראלים עוד לא באמת יכולים להביט בנתניהו בפרספקטיבה היסטורית, הם מביטים עליו מתוך פוזיציה פוליטית. כאשר בוחנים את הציונים שמקבלים ראשי ממשלה כמו מנחם בגין מאנשי שמאל, או כמו לוי אשכול מאנשי ימין, אפשר לזהות שהדירוג פחות מקוטב. כן, בגין היה איש ליכוד, ואשכול היה איש עבודה, אבל כיום הם דמויות היסטוריות. 78% ממצביעי הליכוד סבורים שנתניהו היה ראש ממשלה ״מעולה״. 78% ממצביעי העבודה סבורים שהיה ״גרוע במיוחד״ או ״לא טוב״. זה פער שמשקף עד כמה עוד נצטרך להמתין עד שאפשר יהיה להבין מה הציבור באמת חושב על נתניהו.
והערה אחרונה: מה שהציבור חושב על נתניהו היום יתחיל להשתנות מיום ראשון הקרוב. כך, משום שדור שלם של ישראל שאינם זוכרים כלל את ישראל שלא תחת שלטון נתניהו, ילמדו מיום ראשון איך זה נראה. איך נראית ממשלה בלי נתניהו בראש, איך נראית קואליציה בלי הליכוד, איך נראית קבלת החלטות, איך מתנהל סדר היום, איך נקבע סדר עדיפויות. כפי שהראינו כאן לפני כמה ימים, בנט פותח את המסע שלו כראש ממשלה עם רמת אמון גבוהה בעיקר במרכז ובשמאל, ורמת אמון נמוכה למדי בימין – למעט מצביעי ימינה. השאלה איך בנט ייראה בעוד חודש, חודשיים, שנה, תקרין גם על מעמדו של נתניהו. אם בנט יצטייר כתקלה, אם ממשלת בנט-לפיד תהיה כישלון, ייתכן שההערכה לנתניהו תעלה. אם בנט ולפיד יתנו לישראלים תחושה של אוויר פוליטי נקי, וישפרו את מצב מדינה, השנים של נתניהו ייצבעו באפור.
