בשבוע שעבר ניכר שבליכוד החליטו להקפיץ שריר. כלומר, לאותת לשותפות האחרות בקואליציה שהאיום בפירוק אפשרי לא ירתיע את הליכוד מבחירה במדיניות שנראית לו נכונה. צריך לומר – לא הייתה לראשי הליכוד הרבה ברירה. המפלגה מאבדת תמיכה בציבור, ואם תמשיך לקבל תכתיבים משותפותיה תאבד עוד תמיכה. בשלב מסיים צריך היה להכריע: סיכון לא גדול של הליכה לבחירות (אם בן גביר או החרדים יחליטו להשתגע), מול ודאות של המשך איבוד תמיכה בציבור. ולפחות לכמה ימים, התקבלה החלטה שמשמעותה סיכון. בן גביר לא אהב את מה שקורה בעזה, הליכוד אמר שהוא לא חייב להישאר בממשלה. החרדים התעקשו על חוק הגיוס, הליכוד ממשיך להתעקש שזה לא הזמן.
מי יכופף את מי במאבק הזה עוד לא לגמרי ברור. לבן גביר יש הרבה מה להפסיד, לחרדים אולי קצת פחות. הם מאמינים שיקבלו את מבוקשם גם בסיבוב הבא, ובכל מקרה, לעסקנים שלהם תהיה עבודה. אין סיבה להניח שיהדות התורה תקבל בבחירות הבאות פחות מנדטים (השאלה ביחס לש״ס קצת יותר מורכבת, אבל ש״ס אינה המפלגה שמתעקשת על חוק הגיוס עכשיו). כך שבסופו של דבר, תהיה כנראה הליכה על הסף כדי לבדוק מי ממצמץ ראשון. האם בנימין נתניהו כל כך חושש מאבדן הקואליציה עד שייכנע לכל תכתיב, לא משנה כמה הסקרים יזעקו נגדו. או שאולי ירגיש שאין לו ברירה אלא לדרוך בעוצמה על הבלם, בתקווה שאחרים ימצמצו.
בואו לתת ציון לנתניהו, סמוטריץ׳, גלנט, בן גביר, לוין, קיש, אוחנה וכל השאר
בממוצע הסקרים המשוקלל של אתר המדד, הליכוד עומדת כרגע על קצת יותר מ-25 מושבים חזויים אם הבחירות היו מתקיימות היום. ירידה של 7 מנדטים לעומת המצב בכנסת, ירידה שמשמעותה אבדן ודאי של השלטון. כמובן – כל זה יקרה אם יהיו בחירות, ואם הבוחרים שנטשו את הליכוד לא יחזרו אליו, ואם ואם ואם. כרגע, כל האימים האלה לא מתממשים, הם רק עננה מעל ראשה של הקואליציה. עננה שיכולה דווקא לסייע לה בחיזוק הנאמנות, תוספת דבק. לאף מפלגה אין אינטרס מובהק לפרק את הקואליציה. אף מפלגה לא מביטה בתסריט סביר של רווח גדול במקרה של בחירות חדשות.
ובליכוד יש דאגה מוצדקת. הירידה בסקרים, גם אם לא תתממש במלואה, היא כבר לא איתות רגעי, אלא מגמה נמשכת ועקבית. מה גורם לבוחרי הליכוד לנטוש? יש לזה מכלול של סיבות, והיום נצביע על אחת מהן – שמוסיפה נדבך להתעקשות הנוכחית בעניין דחיית חוק הגיוס. נאמר את זה בכותרת קצרה, ואז נציג את ההסבר. הכותרת היא זאת: בוחרים שעוזבים את הליכוד עושים זאת, בין השאר, משום שאינם אוהבים את הנכונות לתת למפלגות החרדיות את כל מה שהן מבקשות. ואם לנסח אחרת: הדבקות בריצוי החרדים עולה לליכוד במנדטים. שווה לעיין בנתון הזה כאשר הממשלה יוזמת פרוייקט של חשמל ״כשר״.
עכשיו פירוט: לפני עשרה ימים ערכנו באתר המדד סקר שבחן, בין השאר, עמדות של בוחרי ליכוד בשאלת גיוס חרדים (גילוי נאות: הסקר הוזמן על ידי ישראל חופשית). הנתונים נאספו על ידי נוח סלפקוב ונותחו על ידי פרופ׳ קמיל פוקס. בסקר נכללו בוחרי ליכוד גם מבחירות 2021 וגם מבחירות 2022, ונשאלה גם השאלה למי הבוחרים הללו היו מצביעים היום. ובמילים אחרות: על כל אחד ואחת מהמשתתפים בסקר יכולנו לבדוק האם הצביעו לליכוד ב-2021, האם חזרו על הצבעתם ב-2022, והאם היו חוזרים על הצבעתם ב-2023 (כלומר היום). את הנתונים האלה הצלבנו עם השאלות על גיוס החרדים, כדי לראות אם יש הבדלים בגישת תומכי הליכוד לשעבר וגישת תומכי הליכוד בהווה בנושא הזה – והתשובה היא כן. יש הבדל. תומכי ליכוד שעזבו את הליכוד הם תומכים שהעמדות שלהם בשאלות הנוגעות לחרדים יותר ביקורתיות.
נציג דוגמה אחת: בסקר ביקשנו מהמשתתפים והמשתתפות להסכים או לא להסכים עם האמירה ״הפטור לחרדים מכעיס אותי״. מדובר כמובן בפטור מגיוס לבחורי ישיבה. וצריך לומר: את רוב בוחרי הליכוד הוא לא מכעיס. אמנם, רובם בעד ש״כול האזרחים ישרתו״ בשירות ״צבאי / לאומי / אזרחי״. אבל זה שהם בעד שירות, לא אומר שהפטור לחרדים בהכרח ״מכעיס״ אותם. כעס הוא רגש חזק, ולא לכולם נוח לכעוס, בטח שלא על אוכלוסייה גדולה, בטח שלא על שותפים פוליטיים.
אז רק מיעוט מבוחרי הליכוד ״כועסים״, אבל המיעוט הזה מייצג את אחד ההבדלים המובהקים בין בוחרים שנשארו עם הליכוד גם בבחירות 2022, לבין בוחרים שנטשו את הליכוד לאחר בחירות 2021. כלומר, אפשר לשער שאחד השיקולים שהרחיקו בוחרים מהליכוד בפועל, בבחירות האחרונות, היה הכעס על הפטור לחרדים. למעשה, ככל שמתקדמים על ציר הזמן, מבחירות 2021, לבחירות 2022, לשאלה מה הבוחרים היו עושים היום – רואים שמי שנשאר עם הליכוד לאורך כל הדרך הוא מי שמוכן לקבל את מדיניות הממשלה בנושא החרדים. לעומת זאת, מי שעזבו את הליכוד ב-2022, או אומרים שהיו עוזבים את הליכוד ב-2023, מפגינים עמדות קשוחות יותר מול החרדים.
הנה עוד מספרים להמחשה: מקרב בוחרי הליכוד ב-2021 יש 61% שמסכימים ש״החרדים צריכים לשרת בצה״ל כמו כולם״. מקרב בוחרי הליכוד ב-2022 יש 49% שמסכימים שהחרדים צריכים לשרת כמו כולם. מקרב מי שהיו בוחרים בליכוד ב-2023 יש 41% שמסכימים שהחרדים צריכים לשרת כמו כולם. מה אנחנו למדים מזה? שבוחרי ליכוד שנשארים עם הליכוד הם אותם בוחרים שמוכנים להשלים עם האפשרות שחרדים לא ישרתו. אולי קל יותר לראות את זה אם מביטים בנתונים מהצד השני – אם בודקים איזה שיעור מהבוחרים לא מסכימים לאמירה שחרדים צריכים לשרת כמו כולם. מקרב בוחרי הליכוד של 2021 39% לא הסכימו (כלומר, חשבו שזה בסדר שחרדים לא משרתים). בקרב בוחרי 2022 השיעור עלה ל-43%. בקרב בוחרי 2023 השיעור קופץ ל-54%. ושוב אותה מסקנה: מי נשארים עם הליכוד? מי שיותר מוכנים לקבל את הפטור לחרדים. מי לא נשארים עם הליכוד? מי שפחות מוכנים לקבל את הפטור לחרדים.
ואותו דבר גם בעניין הכעס. מי שאומרים שיעזבו את הליכוד יותר כועסים על החרדים, מי שאומרים שיישארו עם הליכוד פחות כועסים על החרדים. משמע – הכעס על הפטור לחרדים (ומן הסתם גם על עוד כל מיני דברים שנוגעים לוויתורים לחרדים) מרחיק חלק מבוחרי הליכוד. משמע – מבחינה פוליטית, ובלי קשר לשאלה מה נכון לעשות לטובת המדינה, ראשי הליכוד צריכים לבחור בין קבלת התכתיב של החרדים כדי לשמור על הקואליציה, לבין דחיית התכתיב של החרדים כדי לשמור על הבוחרים. זו בחירה לא פשוטה.
