יושב ראש הליכוד הודיע שעלה בידו להקים ממשלה. קודם כל, טוב שעלה בידו. אף אחד לא רוצה מערכת בחירות נוספת. כלומר, אף אחד חוץ ממי שהפסידו, שהיו שמחים למערכת בחירות נוספת ולא לממשלה הזאת. אבל מבוחרי הקואליציה, אף אחד לא רוצה מערכת בחירות נוספת. הם הבטיחו ממשלת ימין – הם מקיימים מה שהבטיחו. אין סיבה לבוא בטענות. יותר מזה: יש סיבה לשמוח. למי ששמח בממשלה הזאת, והצביע למפלגות ששותפות בה.
מה האתגר הכי דחוף לטיפול הממשלה החדשה? בואו לחוות את דעתכם
ובכל זאת, הרגע שבו מוקמת ממשלה הוא רגע קצת פחות נינוח מהרגע שבו הגוש מנצח בבחירות. רגע הניצחון הוא רגע מתוק של הבטחה. רגע של הצלחה בלתי מוכתמת בפרטים המייגעים של היומיום. רגע הקמת הממשלה הוא רגע של השלמה עם מציאות מורכבת. מציאות שמחייבת פשרות, עיקומים, התפתלויות, כיפופי ידיים. רגע שבו הניצחון הטהור פוגש את החיים עצמם. רגע שבו בוחרי ליכוד וציונות דתית פוגשים אלה את אלה, ונאלצים להתפשר. רגע שבו בוחרי יהדות התורה וש״ס פוגשים אלה את אלה ונאלצים להסכים עם חלוקת הכוח. כלומר – לוותר על כוח, כי כל הכוח נשאר בידי הגוש, אבל לא כולו נשאר בידי ש״ס או בידי הליכוד.
מפלגת השלטון היא הליכוד, והיא זו שהפשרות הכי כואבות לה. לכאורה, מפלגת שלטון אמורה להיות זו שתכתיב את הטון. ואולי היא גם תכתיב את הטון, אבל לא בכל עניין, ולא בכל משרד. ההסכמים הקואליציוניים הם למעשה הודעה של הליכוד לציבור הבוחרים שלו: כדי להחזיק בשלטון הסכמנו לזה ולזה ולזה. כדי להחזיק בשלטון ויתרנו על זה ועל זה ועל זה. כמובן, לא כל מה שיש בהסכמים הוא ויתור. גם בוחרי הליכוד וגם בוחרי הציונות הדתית מאוד רוצים פסקת התגברות על בית המשפט העליון (מי שקצת פחות שש לזה הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו). אז בזה אין ממש צורך בפשרה שכואבת למישהו. אבל יש עניינים שבהם תהיה פשרה, שתכאיב לפחות לחלק מהבוחרים. איזה חלק? הנה רמז: בוחרי ליכוד שאינם דתיים הם הפחות שמחים מחלק משמעותי מהפשרות שנעשות כדי לזכות בשלטון.
שימו לב: זה לא אומר שבוחרי ליכוד חילונים היו מוותרים על השלטון כדי להתעקש על איזה סעיף בהסכם. כנראה שלא היו מתעקשים. לפי כל הסימנים, לא היו מתעקשים. ובכל זאת, הם אלה שכמה סעיפים המסתמנים בהסכם הקואליציוני נראים להם ״מדאיגים״ או ״קצת מדאיגים״. בעיקר מדובר בסעיפים שבהם הליכוד הסכים לדרישות המפלגות החרדיות, שותפותיו לגוש, בנושאי דת ומדינה. איך אנחנו יודעים שחלק מבוחרי הליכוד מודאגים? כי בדקנו. באחד הסקרים של המדד דגמנו שיעור גבוה של מצביעי ליכוד, ופרופ׳ קמיל פוקס חילק אותם לשתי קבוצות: בקבוצה אחת שם את כל מי שהם מצביעי ליכוד שהזדהו כ״חילונים״ או כ״מסורתיים לא דתיים״. בקבוצה שניה שם את מי שמזדהים כ״מסורתיים-דתיים״ או כ״דתיים״ או כ״חרדים״. אפשר היה לחלק גם קצת אחרת, אבל בחלוקה הזאת אפשר לזהות תמונה של מי שבאופן כללי שייכים לקוטב היותר ״דתי״ בליכוד ואת מי ששייכים לקוטב היותר ״לא דתי״ בליכוד.
מיהם בוחרי הליכוד? זה כמובן קצת משתנה מבחירות לבחירות אבל באופן כללי מצביעי ליכוד הם יותר מזרחים מאשכנזים, ובדי הרבה. הם מזדהים כתומכי ״ימין״ ממש, לא ״ימין־מרכז״, ובטח שלא ״מרכז״. קצת יותר משליש מהם חילונים, עוד כשליש מסורתיים מכל מיני סוגים (שאלת החלוקה לפי דתיות נענית, בין השאר, לפי האפשרויות שאנחנו מציעים. רק ״מסורתי״ או גם ״מסורתי דתי״ וגם ״מסורתי לא דתי״, וכן הלאה). בסביבות שליש ממצביעי הליכוד הם דתיים. חרדים יש רק מעט. ואם רוצים קצת נתונים לא לפי הזדהות על ציר של אפשרויות, אלא לפי הזדהות על ציר של התנהגויות, רוב מצביעי הליכוד נוסעים בשבת (56%), רוב קטן שלהם עורכים קניות בשבת מעת לעת (51% – בדיוק כמו הממוצע היהודי־ישראלי). אבל רוב גדול גם מדליקים נרות שבת (76%), ועושים קידוש בליל שישי (82%).
עכשיו נשאל: מה חושבים מצביעי ליכוד שעושים קידוש אבל גם נוסעים בשבת על ההסכמה של הליכוד להתיישר לפי חלק מהדרישות של מפלגות הדתיים והחרדים? התשובה היא – תלוי. ובעצם, תלוי בשני גורמים. גם בשאלה על איזה ויתור מדובר. יש ויתור כמו הורדת מעמדו של הגיור הרפורמי. לזה כמעט כל מצביעי הליכוד מסכימים. לא אכפת להם מגיור רפורמי. יש ויתור כמו תוספת תקציב לאברכים בישיבות. מזה לא כל מצביעי הליכוד מאושרים. ושוב: זה לא אומר שהם היו מוותרים על הקואליציה כדי להתעקש לא לממן אברכים. רובם לא היו מתעקשים. אבל המימון הנוסף מדאיג חלק מהם. כלומר, הם לא מרוצים מהוויתור הזה, ומרגישים לא נוח אתו.
מיהם בוחרי הליכוד שלא מרוצים מהוויתור הזה? בעזרתו של פרופ׳ פוקס מצאנו אותם, בלי קושי גדול: ככל שמצביעי ליכוד פחות דתיים, כך הם יותר מודאגים מהוויתור. כאמור, החלוקה שעשינו היא לשתי קבוצות, אם היינו מחלקים ליותר היינו מקבלים מדרג יותר מפורט, גם הוא לפי סולם הדתיות. אבל התמונה כאן ברורה: בוחרי ליכוד חילונים ולא-דתיים מודאגים מתמיכות לאברכים יותר מאשר מרוצים מתמיכות לאברכים. בוחרי ליכוד דתיים (מכל קבוצות הדתיים) מרוצים בשיעור גבוה, יותר משבעים אחוזים.
מה זה אומר? אפשר להציע שלוש תובנות: הראשונה – בוחרי הליכוד יותר מרוצים מלא מרוצים, כי כאשר מחברים את כלל הבוחרים במפלגה, יש יותר מרוצים. השנייה – בוחרי הליכוד הלא דתיים חשים מידה מסוימת של אי נוחות, ואפילו התנגדות, לכמה מהוויתורים בענייני דת ומדינה. מנהיגי המפלגה צריכים לקחת את זה בחשבון, ולא להגזים בוויתורים, אם הם רוצים לשמור על הקהל שלהם, שרובו אינו דתי. השלישית – לא רק סוג הבוחרים אלא גם סוג הוויתורים משמעותי. כאן הצגנו רק דוגמה אחת, אבל יש עוד הרבה דוגמאות ברקע. באופן כללי, בוחרי ליכוד מקבלים בהבנה, ואפילו מרוצים, כשמדובר בוויתורים שמטרתם חיזוק עקרוני של יהודיות המדינה (כמו התעקשות על גיור לפי ההלכה). הם פחות מרוצים כשמדובר בוויתורים שיכולה להיות להם משמעות של פגיעה ברמת או איכות החיים שלהם (במקרה הזה, תקציב לאברכים משמעות פחות תקציב לדברים אחרים).
