עם עלות השחר, לאחר מבצע עלות השחר, יש כמה דברים שראוי לומר, בקצרה. מבצע קצר, דברים קצרים. כי מחר, מחרתיים, או מקסימום בשבוע הבא, כבר נשכח שהיה.
פרופורציות
זה היה מבצע קצר, כמעט זניח. עם כל הכבוד לעלות השחר, הסיפור הצבאי הגדול קרה השבוע במיצר שבין סין לבין טאיוואן. שם יש פוטנציאל הרסני למלחמת עולם, כאן, במקרה הכי גרוע, פוטנציאל להתלקחות שתיקח שבועיים במקום יומיים.
זה מה שהדיח את עזה מראש הכותרות. זה – ולא ההתנהלות, המוצלחת כשלעצמה, של מערכת ההסברה הישראלית. מערכת חדשות, בכל העולם, היא סדרן של כותרות על פי חשיבותן והעניין שהן עשויות לעורר. שימו בכף אחת של המאזניים פוטנציאל למלחמה בין ארה״ב לסין, שימו על הכף השנייה של המאזניים התלקחות מספר מי-יודע-כמה בין ישראל לבין עזה – נדמה שהבחירה לא קשה. נכון, העולם גם התעייף מעזה, ומהסיפור הפלשתיני באופן כללי. אבל אם זה היה שבוע של מעט חדשות אחרות, עזה היתה מזנקת לראש הכותרות. באו הסינים והצילו אותנו.
אז מה אתם אומרים, ישראל יותר מפוצלת או יותר מאוחדת? בואו לומר מה דעתכם
חמאס
מי הרוויח ומי הפסיד מהמבצע הזה? ישראל כמובן הרוויחה מידה של הרתעה. הג׳יהאד ספג מכה. ומה על חמאס? נדמה שגם אותו אפשר לשים בצד המרוויח. לחמאס אין תמיד נחת גדולה מהג׳יהאד, ויש לו עניין שמעת לעת הג׳יהאד יקבל מכה שתותיר אותו קטן ורצוי גם צייתן. לא מדי צייתן – כי נוח שיש גם איזה מופרע שאפשר להאשים בהתפרצויות מקומיות. אבל גם לא מדי לא צייתן – כי לחמאס יש עניין לשלוט בעזה.
במילים אחרות: ישראל עשתה עבודה שמשרתת את האינטרסים של חמאס. אין בזה כל רע, אבל ראוי להזכיר את זה. ראוי להזכיר שהאינטרס של ישראל וזה של חמאס בהקשר לג׳יהאד די דומה. חמאס רוצה לשלוט בעזה, וישראל רוצה שחמאס ישלוט בעזה. מצד אחד, אם היא רוצה שישלוט, למה שתעשה עבורו את העבודה? יכלה לומר לחמאס להרגיע את הג׳יהאד או שמשהו רע יקרה. מצד שני, אולי אם תעשה עבורו קצת עבודה יהיה לה קל יותר לבוא אליו בתביעות.
כיפת ברזל
ושוב הוכח, בפעם המי יודע כמה, שכיפת ברזל היא ההגנה הטובה ביותר על חיי פלשתינים בעזה. כן – על חיי פלשתינים. זה מה שצריך להסביר גם למחוקקים האמריקאים שמממנים את כיפת ברזל. אם לא היתה כיפה, היו נהרגים ישראלים. אם היו נהרגים ישראלים, לממשלה לא היתה ברירה אלא לפעול יותר בכוח. אם היתה פועלת יותר בכוח, היו נהרגים הרבה יותר פלשתינים בעזה. גם כך נהרגו כמה. אבל מספר קטן מאוד יחסית למה שהיה קורה אם כיפת ברזל לא היתה נפרשת כדי להגן על עזה.
פוליטיקה
מכיוון שהמבצע נגמר מהר, ומכיוון שאין כל כך הרבה מה לומר עליו – היה קצר, קולע, מנוהל היטב, יותר תקרית ארוכה מאשר מבצע – מהר מאוד נחזור לדבר על הבחירות. ובשלב ראשון, על מי הרוויח ומי הפסיד מהמבצע לקראת הבחירות.
אקח הימור: אף אחד. פוליטית, אף אחד ואף אחת לא הרוויח ולא הפסיד מהמבצע. אף מצביע של גוש נתניהו לא יעבור לגוש השני בגלל המבצע. אף מצביע של לפיד או גנץ לא יעבור לליכוד בגלל המבצע. רוב הבחירות של רוב המצביעים נעשו, אם לא ביחס למפלגה אזי ביחס לגוש. הבחירות יוכרעו פחות על ידי תזוזות של מצביעים מגוש לגוש והרבה יותר על ידי השאלה מי יצא מהבית להצביע, וכמה קולות יתבזבזו על מפלגות חסרות סיכוי.
לכן נתקן: מי הרוויח ומי הפסיד? לפיד הרוויח נקודות כמי שהצליח לנהל מבצע בלי שהשמיים נופלים. מצד שני, יכול להיות שהמבצע הצבאי של לפיד יגרום למצביעים ערבים להישאר בבית, כי מה הטעם אם גם ממשלה בראשות המרכז-שמאל יורה על עזה, ואז מי שירוויח מהמבצע – זו תהיה חתיכת אירוניה – יהיה דווקא נתניהו.
קואליציה
יש אמת בטענה שהיה קושי לנהל את המבצע הזה לפני חודשיים, כאשר הקואליציה עוד הייתה תלויה בקולות של כמה חברי כנסת שעלולים להצביע נגדה בגלל תקיפה בעזה. גם מי שמתפעל מהניהול המאורגן ומהשקט ומהרוגע צריך לתת לעצמו דין וחשבון על משמעותה של הטענה הזאת. בעיקר, היא מחזקת את המחנה שדורש ממשלה רחבה לאחר הבחירות. היא מחזקת את מי שתובע ממשלה שלא תהיה תלויה באצבע או שתיים, ובמקרה הזה בעיקר לא באצבע של חברי כנסת ערבים שמתקשים מאוד, מסיבות מובנות, לעמוד בלחץ הכבד של גיבוי מבצע ישראלי בעזה.
מי מרוויח מהתביעה לממשלת אחדות? נדמה שבני גנץ. הוא זה שיהיה לו קל יותר להכניס לממשלה גם מפלגות מרכז וגם מפלגות ימין וגם מפלגות חרדיות. הקושי יהיה עם נתניהו. גנץ התחייב שלא ישב עם נתניהו. בנסיבות האלה לא תתאפשר ממשלת אחדות, אלא אם אתם מאמינים לשמועות שמישהו בליכוד מתכוון להדיח את נתניהו – שמועות שמקורן באישים כמו ליברמן וסער. כלומר, שוב תעמוד לפתחנו בחירה מוכרת: אחדות עם נתניהו, או בעיה קשה בלעדיו. כך או כך, לפיד ניהל מבצע מוצלח, אבל לא בהכרח יוצא מרוויח.
