דבר משונה: לאנשים שקוראים יותר ספרים, או לפחות לישראלים שקוראים יותר ספרים, יש יותר כלבים וחתולים. ברצינות. אם בוחנים את המספרים שאספנו בסקר המדד בשיתוף התוכנית ערב ערב, עם מאיה ראכלין, זה מה שרואים. הפער לא מאוד גדול, אבל מספיק גדול כדי שאפשר יהיה להבחין בו. נראה לכם שיש קשר? אני מניח שאין. ואם יש קשר, הוא יהיה קשר סמוי. נאמר, שבאופן כללי מי שיש להם יותר אמצעים כלכליים הם האנשים שקוראים יותר, והם גם מי שיכולים להרשות לעצמם חתול או כלב, כי יש מקום בדירה, וכי יש כסף למזון ולביקור אצל הווטרינר. כלומר – לא הספר קשור לכלב, אלא הכלב והספר קשורים לגורם שלישי, שהוא המכריע.
ואיך אתם חיים? יש לנו שאלות על שינה, מגורים, כושר ושתייה. בואו להשתתף
איך לדעתכם, וכמובן האם בכלל, ישראל צריכה לסייע לאוקראינה?
ולמה אנחנו מספרים לכם את הדבר הזה? כדי להזכיר תופעה מוכרת לכל מי שעוסק בניתוח של תופעות בעזרת מספרים. באנגלית נוהגים לומר על זה את המשפט שנשמע טוב: Correlation is not causation. בעברית הוא קצת פחות יפה, אבל משמעותו זהה: קורלציה בין שני נתונים איננה מצביעה בהכרח על קשר סיבתי ביניהם. כאשר מתברר שמכירת המטריות יורדת ככל שמכירת הקרטיבים עולה, זה לא בגלל שיש קשר בין מטריה לבין קרטיב, זה בגלל שיש קשר בין מטריה לבין חורף ובין קרטיב לבין קיץ. כך שצריך להיזהר. בכל פעם שמחברים שני נתונים, ומנסים לחלץ מהם מסקנה, צריך להיזהר. הרבה ספרים נכתבו על זה. הרבה ויכוחים התנהלו בנושא הזה. מחנות של סטטיסטיקאים לא מצליחים להסכים על הנושא הזה. אחד הכותבים החשובים עליו הוא הפרופ׳ יהודה פרל, שהתפרסם לאסונו גם כאביו של העיתונאי המנוח, דניאל פרל, שנרצח בפקיסטאן בדיוק לפני עשרים שנה. פרל למד כאן בטכניון, ולישראל יש עד היום סיבות טובות להתגאות בחוכמתו והישגיו.
נחזור לחתולים ולכלבים. לכמה מאתנו יש כאלה בבית? שאלנו. התשובה, בערך שליש. הרבה פחות לערבים, הרבה פחות לחרדים, יותר לשאר. אבל גם במקרה של השאר ישראל רחוקה מלהיות בחזית חיות הבית. בארה״ב, ליותר ממחצית האוכלוסייה יש חיית מחמד. בישראל, גם לחילונים, שיש להם יותר, זה לא מגיע לחמישים אחוז. כמעט, אבל לא. ואם מחפשים זיקה קצת יותר רצינית ממספר הספרים הנקראים למספר בעלי החיים בבית, כנראה שהזיקה הנכונה היא רמת מסורתיות ודתיות. קל לראות שככל שהישראלים דתיים יותר, כך יש להם פחות חיות מחמד. אצל החרדים, זו בעצם תופעה לא קיימת. אצל הדתיים, קיימת רק בקרב מיעוט של כעשירית.
למה? אפשר לספק הסברים תרבותיים, כמו היחס לבעלי חיים טמאים. אפשר לספק גם הסברים חברתיים, כמו מספר הילדים הגדול. לפני שבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את המספרים המעודכנים של מצב הילודה בישראל. היישובים עם שיעור הפריון הגבוה ביותר הם היישובים החרדיים והיישובים הבדווים בדרום. בשנים 2020-2018 היה שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות 6.64 ילדים לאישה, בקרב נשים דתיות 3.92, ובקרב נשים חילוניות1.96 . אצל החרדים זה מיד יזמין בדיחות בנוסח החילונים מעדיפים כלב על ילד, אבל אם להיות רציניים, אכן קל יותר לגדל כלב (יש לי אחת) עם שניים או שלושה ילדים בבית, מאשר עם שישה או שבעה ילדים בבית. וכפי שכבר הראינו כאן לפני כמה שבועות, אצל החרדים לא רק מספר הילדים גדול, אלא גם השאיפה לריבוי ילדים בולטת. המשפחה האידיאלית של החרדים כוללת הרבה יותר ילדים. ולא נשאר בה מקום, אפילו לא לחתול.
זה ההסבר לעוד זיקה משונה שאפשר להציע בין חיות מחמד לבין אביזר ביתי שאין לו שום זיקה לחיות מחמד: פמוטים לנרות שבת. יש זיקה כזאת, והיא זיקה מובהקת. ככל שעולה שיעור הפמוטים יורד שיעור הכלבים והחתולים. תשאלו, מה הקשר? אתם כבר יודעים מה הקשר. זה לא הפמוטים, אלא סוג המשפחות, וסוג הבתים, שיש בהם יותר פמוטים. בתים של ישראלים בעלי הכנסה גבוהה יותר, ולכן דירות גדולות יותר, ומשפחות קטנות יותר, הם אלה שיהיו בהם חיות מחמד. ואלה יהיו בשיעור גבוה בתים של חילונים, שלא כולם מחזיקים פמוטים לנרות שבת (אם כי ארבעה מכל עשרה מהם דווקא כן). בתים של ישראלים בעלי הכנסה נמוכה יותר, ולכן דירות קטנות יותר, ודווקא משפחות גדולות יותר, הם אלה שלא יהיו בהם חיות מחמד. ואלה יהיו בשיעור גבוה בתים של חרדים ודתיים, שכמעט כולם מחזיקים פמוטים לנרות שבת.
למיטיבי ומיטיבות לכת: הספר של יהודה פרל. The Book of Why: The New Science of Cause and Effect. הנאה מובטחת, למי שיש להם סבלנות לקריאה של חומר שמאמץ את המחשבה.
