fbpx

3.85/104/10

46% 54%


פחד, חשדנות ומלחמת החמץ

טרם יבשה הדיו על ההתפטרות המהדהדת של חברת הכנסת עידית סילמן, ואנחנו כבר בחישובים פוליטיים: תסריטים, מנדטים, חיבורים, רכילות פרלמנטרית מכל הסוגים. מירוץ הסוסות והסוסים לממשלה הבאה החל. מירוץ הסוסות והסוסים לבחירות הבאות החל. הסיבה נשכחה, נזנחה. אולי משום שאף אחד לא באמת מאמין שסילמן החליטה לפרק את הקואליציה בגלל כמה פירורים של חמץ, אולי בגלל שמסעיר יותר לדבר על מירוץ סוסים מאשר לדבר על פירורים של חמץ.

אם שוב יהיו בחירות, כבר החלטתם מה אתם הולכים לעשות? בואו והצביעו

איפה אתם מעדיפים לגור: בקיבוץ? בבאר שבע? בירושלים? בערבה? גלו לנו 

אבל כדאי לעצור לרגע, ובכל זאת לחשוב על הפירורים, ועל החמץ. עוד יהיה זמן לדברים אחרים. עוד יהיו תסריטים וסקרים, פירוקים ומיזוגים. כמה חודשים של בחישה פוליטית לפנינו, לא יקרה כלום אם נבזבז עוד דקה על החמץ. ואולי כדאי להתחיל בתזכורת הטריוויאלית הזאת: לא בפעם הראשונה ממשלה ישראל נכנסת למשבר בגלל עניינים שנראים כמעט זניחים של דת ומדינה. לא בפעם הראשונה הציבור מתקשה להבין אם מדובר בסיבה או בתירוץ. המפד״ל פרשה מממשלת רבין הראשונה, אחרי שכמה מטוסים נחתו בערב שבת. זו באמת הייתה הסיבה? קשה להאמין. פרשת העברת משחן של חברת החשמל בשבת הותירה את ראש הממשלה אהוד ברק פצוע וחבול. זה באמת היה בגלל המשחן? ומה עם סילמן – זה באמת החמץ?

התשובה היא לא. סילמן לא עזבה בגלל החמץ. התשובה היא גם כן. סילמן עזבה בגלל מה שהחמץ מסמל. החמץ הוא תירוץ – במובן הטקטי. הסבר דחוק למהלך מטלטל. החמץ הוא גם סיבה – במובן המהותי. הוא מסביר את בעיית העומק שיש לנשים ואנשים כמו סילמן לחבור למפלגות כמו מרצ להקמת קואליציה. כי בסופו של חשבון, קואליציה היא חבורה שפועלת למען מטרה משותפת, הכוונת הספינה המדינתית באזימוט מסוים, לחוף מסוים. אלא שהחוף של ניצן הורוביץ והחוף של עידית סילמן הוא חוף אחר, והאזימוט אחר, וברגע מסוים, בלב הים, כשהיעד המקורי הולך ומתרחק, אחד מהספנים מוכרח לרדת עם סירת הצלה ולשוט לכיוון אחר.

יש מי שחושבים שסילמן גנבה מנדט. הם צודקים, אבל היא לא הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה. זו נורמה שהשתרשה כאן, ועד שהבוחרים לא יחליטו להעניש את הפורשים כנראה שתימשך. יש גם מי שחושבים שסילמן החזירה את המנדט. גם הם קצת צודקים. הסקר של אתר המדד, שאנחנו עדיין בעיצומו (ונשמח אם תשיבו עליו כאן), מלמד שחלק ניכר מבין מי שהצביעו לימינה בבחירות הקודמות כבר לא חושבים שיצביעו למפלגה שוב.

הם לא יצביעו לה שוב, גם בגלל החמץ. אנחנו שואלים על החמץ, ומבקשים להראות כמה תוצאות ביניים, על פי מפלגה. רוב מי שמתכוונים להצביע לימינה מתנגדים להכנסת חמץ לבתי חולים. האם זה אומר שהם רוצים שיחטטו בתיקים של מי שנכנסים לבתי החולים? לא, זה לא אומר שהם רוצים חיטוט. רובם רוצים שיהיה איסור, בלי להגזים באכיפה. בהנחה שאם יש איסור – הרוב לא יביאו חמץ. כמו שהיה עד שהחרדים החליטו להתאמץ לאכוף, וכמו שהיה עד שבג״ץ החליט לאסור לאכוף. כמו שהיה לפני שהחמץ בבתי חולים הפך לעניין של קטטה פוליטית על שטות. וכבר אמרנו: החמץ הוא תירוץ, לא סיבה. אבל הוא בהחלט משמעותי כסמן של מה שמפריע לקואליציה של בנט ולפיד לתפקד. הוא בהחלט משמעותי כסמן של מה שמקל על סילמן (ואולי בהמשך גם על אחרים) לחבור למחנה של הליכוד ושל נתניהו.

הקרב על החמץ הוא בסך הכל עוד סימפטום, כמו רבים אחרים, של מלחמת הפחד והחשדנות שמנהלת את החברה היהודית בישראל. אלה מפחדים שעוד רגע המדינה היהודית נעלמת, תחת ערימות של חמץ. אלה מפחדים שעוד רגע יישלל מהם החופש לאכול מה שהם רוצים, תחת פיקוח של משטרת החמץ. הפחד של כולם מובן, ואפילו מוצדק. מצד אחד, המדינה אכן נעשית חילונית יותר, והחרדים והדתיים המבקשים למנוע זאת נאחזים באמצעים שרק מחמירים את המצב. הם כמעט מאלצים את שוחרי החופש להבריח חמץ לבתי החולים. הם כמעט מכריחים את שוחרי החופש להיאבק על זכותם לשומדבר. מצד שני, במגזר המתעצם דמוגרפית ומתחזק פוליטית, ניכרת שחצנות, שמתלווה אליה יצר של נקמנות. שוחרי החופש, המבקשים לבלום את השינוי החברתי ולצמצם את משמעויותיו, נאחזים באמצעים שרק מחמירים את המצב. הם מבריחים את סילמן ושכמותה ממחנה השותפות למחנה הבדלנות והרודנות.

מה רוצה סילמן – היא באמת רוצה להקים משטרת חמץ שתמנע משוחרי החופש לאכול את מה שמתחשק להם? היא באמת חושבת שמשטרת חמץ תהפוך את ישראל למדינה שיש לה יותר זהות יהודית.

מה רוצים שוחרי החופש – הם באמת רוצים לוותר לגמרי על כל סממן של יהודיות במרחב הציבורי? הם באמת סבורים שהתעקשות על סנדוויץ׳ מצדיקה את מחיר הניכור והקיטוב המתלווה אליו?

אם תשאלו את הפוליטיקאים ואת העסקנים, בעיקר אם תשאלו אותם בשיחה פומבית ומוקלטת, תקבלו תשובה קולנית, לוחמנית: כן, זה מה שאנחנו רוצים. אם תשאלו את האזרחים, בשקט, ברוגע, תקבלו תשובה קצת פחות נחרצת. אלה כמו אלה מעדיפים הבנות, מעדיפים חיים של דו קיום נינוח. אבל הם מפחדים, והם חשדנים. הם – כלומר כולנו – תקועים במלחמת תרבות, שבעיקר בגלל הפחד אף אחד לא רוצה להיות הראשון שיפסיק אותה.

, , , , , ,
20/05/2022משבר זהות: כך ניתן לפתור את המחלוקת על חוק הלאום שמואל רוזנר, מעריב
מי יהיה ראש ממשלת המעבר דפנה ליאל, N12
האם אנחנו מוכנים לאיראן עם גרעין (אנגלית) Peter Brookes and James Phillips, 1945
המפלגות האמריקה הפכו לקריקטורה של עצמן (אנגלית) Charlie Cook, The Cook Political Report
הממשלה לא יכולה לנהל את המדינה במרדף מתמיד אחר פורשים שלום ירושלמי, זמן ישראל
למה המכוניות החשמליות כל כך יקרות? תומר הדר, כלכליסט
קמתי, התלבשתי ושיניתי אישיות אולגה קזאן, אלכסון
סיור מודרך במחולל הקלישאות של #ממשלת_השינוי עירית לינור, ישראל היום
התפוררות הקואליציה הפכה רשמית למגמה טל שלו, וואלה
לא רק השלום. בגין אחראי גם למהפך הכלכלי דרור בר יוסף, וי-נט








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2022-05-09)
ממוצע המדד
הליכוד 30 36 36
תקווה חדשה 6 4 2.77
יהדות התורה 7 7 7
ש"ס 9 7 7.37
ימינה 7 8 6.89
כחול לבן 8 7 7
יש עתיד 17 18 18.73
המשותפת 6 8 7.32
ישראל ביתנו 7 5 5.36
מרצ 6 5 5
עבודה 7 6 6.38
הציונות הדתית 6 9 8.62
רע"מ 4 0 1.63