fbpx

פלורידה, 2008, שיחה עם ג׳ו ליברמן

 

בגיל שמונים ושתיים, ג׳ו ליברמן הלך לעולמו. מורשתו כוללת סעיף חשוב: היהודי הראשון באמריקה שהיה מועמד לסגן נשיא מטעם מפלגה מרכזית. כמעט-כמעט היה סגנו של הנשיא אל גור. אחר כך עבר לתמוך במהלכיו של הנשיא בוש, מי שניצח אותו בבחירות, בעקבות מתקפת הטרור של ספטמבר 2001. הוא נזרק מהמפלגה הדמוקרטית על ידי המצביעים. אבל ניצח אותה כעצמאי. אחר כך תמך בג׳ון מקיין, המועמד הרפובליקני שהתמודד על הנשיאות נגד ברק אובמה. הוא היה איש פוליטי מעניין, קצת מצחיק, לא כמו כולם. פגשתי אותו כמה עשרות פעמים, לפעמים לבד, לפעמים בקבוצה. כתבתי עליו כמה אלפי מילים. הנה קצת פחות מאלף מתוכן, בכמה קיצורים, מתוך הספר ״שטעטל בייגל בייסבול, על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה״.

היום השמיני: הספר החדש של מיכה גודמן שכולם מדברים עליו

הוטו האמריקאי: ככה נראית מדיניות ישראלית צודקת ולא חכמה

ג׳ו ליברמן היה עסוק מאוד באותו שבוע. וגם בזה שלפניו. עסוק כמעט כמו שמועמד עסוק בשבוע של בחירות לנשיאות – אלא שליברמן לא היה הפעם מועמד. לא לסגן הנשיא, כמו ב-2000, ולא לנשיא כמו במרוץ הקצר והכושל שלו ב-2004. ובכל זאת, אפילו לא היה לא זמן לחזור לוושינגטון כדי לשמוע את הנאום השנתי של הנשיא על מצב האומה. במקום לשמוע את הנשיא, דיבר עם עיתונאי מישראל. מטרתו הייתה לשכנע אותי, שהסוס שלו במרוץ הוא המתאים ביותר להיות נשיא ארצות הברית. המתאים ביותר למי שישראל יקרה לליבו, ובמשתמע, ליהודים של פלורידה.

ליברמן בא לפלורידה כדי לעבוד בשביל הסוס הזה, חברו הטוב הסנטור מקיין. זה עשוי להיראות קצת משונה למי שלא עוקב בדקדקנות אחר אופייה ההפכפך של הקריירה של ליברמן, שהיה פוליטיקאי דמוקרטי בכיר במשך שנים רבות, עד שהפך לעצמאי בלית ברירה, לאחר שהמפלגה הדמוקרטית זרקה אותו במחאה על תמיכתו במלחמת ארה”ב בעיראק. מקיין היה מועמד רפובליקני, אבל ממורכז, מתון יחסית. כך שהחיבור נוצר למרות חילוקי דעות בנושאים רבים. חיבור חזק כל כך, עד שלימים מקיין אפילו רצה את ליברמן כמועמדו לסגנות הנשיא (אך בסופו של דבר לא עשה זאת כי היועצים לא הרשו). ליברמן גם הוזכר תכופות לכל אורכה של אותה שנה כמועמד לתפקיד בכיר בממשל מקיין, אולי שר ההגנה (גם זה לא קרה כמובן, כי מקיין לא ניצח בבחירות).

כשדיברתי באותו היום עם ליברמן, מקיין עוד קיווה להעביר אליו קולות של יהודים אמריקאים – הן בזכות רקורד ארוך שנים של תמיכה בישראל, והן בזכות תמיכתו הנלהבת של חברו היהודי ליברמן. אבל בזמן השיחה עם ליברמן בפלורידה, הבחירות הכלליות עוד היו רחוקות, ומה שהיה קרוב הם דווקא הפריימריס, הבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, שליברמן רצה מאוד לוודא שמקיין ינצח בהם, ולא מתחרהו הגדול על הקול היהודי, ראש העיר ניו-יורק לשעבר, רודי ג’וליאני.

למה מקיין?

ליברמן פתח באיראן. מקיין, אמר לי, הוא המועמד שאפשר לסמוך עליו בנושא הקריטי הזה. כל מועמד אמנם אומר שאיננו רוצה שאיראן תשיג נשק גרעיני. השאלה היא, אמר ליברמן, “כמה רחוק הם ילכו” כדי להשיג את המטרה הזאת. וכמובן שמקיין, כמו כל האחרים, מעדיף שהבעיה תיפתר בדרכים דיפלומטיות. אבל “אין לי שום ספק”, אמר ליברמן, שלמקיין “דעות נחרצות מאוד” בנושא האיראני. הוא לא מאמין ששיחות עם איראן יביאו לשינוי. ליברמן קרא לגישתם של אלה שסבורים שאפשר לפתור את בעיית איראן באמצעות שיחות – כלומר, לגישתו של המועמד דאז והנשיא כיום ברק אובמה – “פשוט תמימה”. אינך יכול לצפות, אמר אז, ש”מילים” בלבד ישנו מציאות. האיראנים יגיבו רק ל”עוצמה”.

מטרת שיחתו של ליברמן דווקא איתי הייתה הציבור היהודי שקורא את הטור שלי באנגלית. לכן, ליברמן דיבר על איראן, ואז על ישראל. הוא אמר שבוש הוא “אחד הנשיאים הכי ידידותיים שהיו לישראל אי פעם – אולי זה שידידותו הכי חזקה”. ושצריך לשמור על הקו הזה בבית הלבן. מקיין, הוא יודע, מבין עד כמה משמעותית הייתה הקמת ישראל, ויש לו “חוש היסטורי” והבנה לעומק של הסיפור הישראלי. הוא לא יעשה דבר “על חשבון בטחון ישראל”, כך הבטיח. איך ליברמן ידע? “כי אני מכיר את האיש הזה”. מקיין “חבר ותיק של ישראל ושל היהודים”. עד כדי כך, שלישראל אפילו הסתננו שמועות כאילו ג’ו מקיין, אחיו של הסנאטור, התגייר – שמועות שעורכי ב”הארץ” שלחו אותי לבדוק.

זו הייתה אחת המשימות המשעשעות שמילאתי בתקופת מערכת הבחירות. שיחת הטלפון עם האח מקיין הייתה קצת הזויה. הוא טיפוס ססגוני. ולא, הוא איננו יהודי ומעולם לא התגייר, אך בהחלט שמח להכתיר את עצמו בתואר “יהודופיל”, וגם הודה שיצא פעם לדייט עם בחורה יהודייה. הוא גם שימש סנדק לילדה יהודייה המתכוננת לבת המצווה שלה. “הייתי גאה להיות יהודי”, אמר לי. ועוד אמר, שהוא חושב שהוא יודע מה מקור השמועות על גיורו. בתחילת העשור הפיץ בקרב חבריו מאמר שכתב – מאמר שעסק בשנאת יהודים, “הגזע האנושי שהתנכלו לו, בעטו בו, הכי הרבה”. זה היה מאמר שהגן על זכותה של ישראל להתגונן מפני מתקפות טרור, והשווה את מצבה לזה של אמריקה לאחר פיגועי הטרור במגדלי התאומים ובפנטגון.

כמו מקיין, גם ליברמן חשב שהידידות הנמשכת של המועמד שלו לישראל תתבטא גם בהצבעה. אמנם רוב היהודים דמוקרטים ובכלל לא מצביעים בפריימריס של המועמד שלו (הוא צדק, בפלורידה הסתכם אחוז היהודים בפריימריס של הרפובליקנים ב-3% בסך הכל). אבל, אמר ליברמן, בנובמבר, בבחירות הכלליות, כשמקיין יתמודד מול המועמד הדמוקרטי הקול היהודי כבר “יהיה סיפור אחר”. מקיין, אמר לי ליברמן, הוא “קומבינציה מנצחת” של נץ בנושאי חוץ ואיש מרכז בנושאי פנים. המועמדות שלו תקרוץ למצביעים היהודים.

אז אמר.

, , , , ,



29/05/2024שפירא ושגב, אתם אוהבים את בן גוריון? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
כולנו נתגעגע לוויכוחים החמודים על קץ הדמוקרטיה קובי אריאלי, ישראל היום
ישראל לא זהירה מספיק ברפיח עמוס הראל, הארץ
מפגיני הקמפוסים קוראים לחסל את ישראל אווה אילוז, הארץ
היומן של בן גביר שלומי הלר, וואלה
תרבות של כלום: מירי רגב היא בועה של שיטה נטעאל בנדל, ישראל היום
אחיזתו של הרמטכ"ל בצבא מתרופפת באופן מסוכן יואב לימור, ישראל היום
הליכוד של השנים האחרונות הוא-הוא מפא"י בשנות הסתאבותה אבי שילון, Ynet
בדרך לרפיח, חייבים לעצור בקלפי שמואל רוזנר, מעריב
נתניהו צריך לפטר את מירי רגב רותם שטרקמן, הארץ








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-05-24)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 29 28.3
הליכוד 32 20 20.7
יש עתיד 24 14 14.3
ישראל ביתנו 6 11 10.3
ש״ס 11 9 9.8
עוצמה יהודית 6 10 9.5
יהדות התורה 7 7 7.3
רע״מ 5 5 4.9
חדש תע״ל 5 6 4.8
הציונות הדתית 8 0 4.6
מרצ 0 5 3.8
עבודה 4 4 1.2
תקווה חדשה 4 0 0.3
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר