דובר צה״ל, תת אלוף דניאל הגרי, עשה שגיאה. הוא אמר את מה שלכולם ברור שהוא חושב – ואיתו גם כלל המערכת הביטחונית, ואם להיות קצת יותר בוטים, כלל הישראלים שנותרה בקודקודם בינה: ההודעה לעיתונות שמכונה ״חוק פלדשטיין״, אבל למעשה אינה אלא פרובוקציה שנמתחה מעבר לגבול הטעם הטוב, היא, ובכן, פרובוקציה שנמתחה מעבר לגבול הטעם הטוב. הגרי אמר שחוק פלדשטיין ״מסוכן״, ובזה טעה וצדק.
טעה – משום שחוק פלדשטיין הוא לא חוק שיעבור בכנסת וייכנס לספר החוקים, הוא רק מהתלה על חשבון ה״ממסד״.
צדק – משום שחוק פלדשטיין משקף ומחזק מגמה מסוכנת שמתעדפת מהתלות ופרובוקציות על פני שיקול דעת ופעולה לטובת הציבור.
הגרי ננזף על ידי הרמטכ״ל בצדק. דובר צה״ל לא צריך להתבטא בפומבי נגד הצעות חוק. הגרי ננזף על ידי עוד שלל גורמים, בעיקר חברי כנסת ושרים שמחפשים להרוויח עוד בדל כותרת. הוא המשיך להינזף גם אחרי שהודה בטעות והתנצל. הוא המשיך להינזף כאילו קבע איזה תקדים היסטורי שלא ידענו כמותו. זה כמובן לא המצב. הגרי עשה מה שקצינים בישראל עושים בערך מיום הקמת המדינה: אמר את דעתו גם כשלא התבקש לעשות זאת. צה״ל הוא אולי לא צבא קטן וחכם, אבל הוא בהחלט צבא קטן ופטפטן. יש לזה כמה חסרונות מהותיים. במדינה דמוקרטית מתוקנת הצבא סר למרותו של הדרג המדיני, ומשמיע את דעתו רק בדיונים סגורים. אבל יש לזה גם יתרונות מהותיים וסיבות מהותיות. צה״ל הוא לא צבא שכירים מקצועני. הוא צבא שהסימביוזה שלו עם החברה הישראלית טבועה בתרבות שלו. צבא העם במובן מהותי. וזה לא בהכרח דבר רע.
איפה עובר הגבול בין מה שמותר ומה שאסור לקצין צבא בכיר לומר? אם לוותר על הנימוס אפשר להגדיר את זה כך: הגבול עובר היכן שלפוליטיקאי נוח בכל רגע נתון שיעבור. ובמילים אחרות, אם הגרי היה אומר אתמול שחוק פלדשטיין הוא רעיון בהחלט סביר, ושצה״ל ידע להסתדר איתו, ספק אם שר הבטחון ישראל כץ היה מנער אותו באותה מהירות קטלנית.
צפו: האתגר החרדי בשישה פרקים
האזינו: האם הגיע הזמן לחוקה רזה?
פוליטיקאים נוטים לנזוף באנשי צבא על התבטאויות שלא בתחום סמכותם, בעיקר כאשר מדובר בהתבטאויות שמנוגדות למה שהם חושבים שנכון. כשהרמטכ״ל מוטה גור דיבר נגד המהלך שהוביל בסופו של דבר להסכם השלום עם מצרים, גם הוא נקרא לנזיפה אצל שר הבטחון. זה היה עזר ויצמן, ממקדמיו של הסכם השלום. ערב ביקור הנשיא המצרי אנואר סאדאת בירושלים, הרמטכ״ל גור אמר, לא בדיון סגור, אלא בטלוויזיה: “לנשיא צריך להיות ברור שאם הוא מתכנן הונאה נוספת, נוסח מלחמת יום כיפורים, כוונתו ברורה לנו״. לשבחו ייאמר, הוא היה ספקן גם בדיונים סגורים. אבל צמרת ממשלת בגין לא אהבה את הגישה שלו, שקצת קלקלה את המצברוח החגיגי של אותם ימים.
אהוד ברק, כשהיה רמטכ״ל, אמר על הסכם אוסלו שהוא מלא חורים ״כמו גבינה שוויצרית״. ונכון, הישיבה הייתה סגורה. כמו שישיבות ממשלה תמיד סגורות. כלומר, סגורה כמו מסננת שלא מעט דולף ממנה. רבים מהאישים שעסקו בקידום אוסלו סברו אז, וסבורים עד היום (וביתר שאת, לאחר קמפ דיוויד 2000), שגישת ברק הייתה אחד מהגורמים המרכזיים להתמוטטות של תהליך השלום. יצחק רבין מידר את צה״ל מתהליך אוסלו. הטענה הייתה שמדובר בתהליך מדיני, שהוא עניין לדרג מדיני. הצבא חלק עליו. צה״ל הוא לא רק פטפטן, הוא גם דעתן. אם הוא זה שיצטרך להתמודד עם התוצאות של אוסלו, אולי מוטב שיתנו לו להיות מעורב גם בגיבוש מתכונת ההסכם.
עוד דוגמה: לקראת בחירות 1996, משה יעלון, שהיה ראש אמ״ן, קבע שהאיראנים רוצים בניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות. ליעלון יש היסטוריה ארוכה, שטרם נגמרה, של אמירות מעוררות מחלוקת. בליכוד כמובן כעסו על יעלון, אבל הם היו באופוזיציה. שמעון פרס, שהיה ראש הממשלה ומועמד העבודה, לא הרגיש צורך לקרוא את יעלון לסדר. לא נזיפה, לא גערה. האם זו הייתה התערבות פסולה במערכת בחירות? שאלה שקשה להשיב עליה. יעלון מסר מידע עובדתי על פי הבנתו כראש אמ״ן. במידע הזה הייתה גלומה תועלת למפלגת השלטון.
מה עובר את הגבול ומה לא? יאיר גולן כנראה עבר את הגבול כאשר דיבר על ״תהליכים״ שמכרסמים באופייה הדמוקרטי של ישראל. הוא לא טעה – אבל עבר את הגבול. זה לא תפקידו של קצין במדים. ומה עם תת אלוף (היום אלוף) דן גולדפוס, שאמר למנהיגי ישראל ״אתם חייבים להיות ראויים לנו״? עליו דניאל הגרי אמר ש״הדברים שנאמרו…. הקצין יזומן לבירור״. אבל גולדפוס זכה לגיבוי במערכת הפוליטית, משמאל ומימין. “תא”ל דן גולדפוס הוא לוחם עז נפש, ומפקד מהזן שצה”ל צריך היום יותר מתמיד״, אמר עליו שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳. ״כפי שהוא דהר קדימה בלחימה בחאן יונס, כך הוא דוהר קדימה ומבטא את התחושה האמיתית של הלוחמים בשטח שדורשים מאיתנו להיות ראויים לגבורה, להקרבה ולביחד של הלוחמים. זה לא הזמן להבהרות ובירורים״. כאשר יאיר גולן, שגם הוא לוחם עז נפש, אמר את דבריו על ״תהליכים מעוררי חלחלה״, אותו סמוטריץ׳ הגיב ב״נפלתם על השכל?״.
התוכן חשוב. גולן עשה קישור קצת גמלוני בין ישראל לבין גרמניה של שנות השלושים. זה אף פעם לא עובר טוב. גולדפוס נזהר לא לכוון לצד מסוים של המפה הפוליטית. העיתוי חשוב. גולן דיבר בנאום מצוחצח של יום השואה. גולדפוס דיבר מתוך סערת המלחמה. ויותר מכל אלה, הנמען חשוב. דניאל הגרי התנגח בקואליציה שאיבדה מזמן את חוש ההומור ואת היכולת לספוג ביקורת בלי להתרגש. זו הסיבה להתנפלות עליו, אולי לא מוקדמת אבל בהחלט מוגזמת. שר הבטחון ישראל כץ קבע, ש״לא יאפשר התנהלות מסוג זו מצד אף לובש מדים בעתיד״. אפשר להתייחס לאמירה הזאת באותה רצינות שאפיינה את החלטתו של כץ למנוע צווים מנהליים נגד יהודים בלבד. החלטה שהופרחה לאוויר בקול רעש גדול, ושבועיים אחר כך בוטלה בדממה.
בואו לקרוא פרק ולרכוש: על אסטרטגיית על. ספר חדש על ניצחון במדיניות ומלחמה
