רוב הישראלים הם לא לגמרי מטומטמים. הם לא מאמינים במוסדות שלהם כמו פעם, ומסיבה טובה. המוסדות לא ראויים לאמון כמו פעם.
הישראלים הם גם לא לגמרי מיוחדים. הם לא מאמינים במוסדות שלהם כמו פעם, ומצטרפים למגמה עולמית של בני אדם שלא מאמינים במוסדות שלהם כמו פעם.
הישראלים הם גם לא לגמרי בלתי-צפויים. מכיוון שאינם מאמינים במוסדות, הם רוצים ״מנהיג חזק שלא יתחשב בכנסת, בתקשורת ובדעת הקהל״. לא כולם כמובן, אבל שיעור גבוה מהם.
כל אלה נתונים ממדד הדמוקרטיה החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מדד שאין בו הפתעות גדולות. כי מי שחי כאן יודע מה המצב, ולא ימצא את עצמו מופתע לגלות שדתיות וימניות הולכות ביחד, או שישראלים רבים מזהים קושי ליישב יהודיות ודמוקרטיות, וכן הלאה.
שאלון חדש של המדד: אתה או מי מילדיך ירצו להינשא, איזו מסגרת היית בוחר לנישואים
ובכל זאת, מדד הדמוקרטיה השנתי הוא תמיד מסמך מעניין. הוא מקיף, הוא מאפשר לעקוב אחר מגמות נמשכות ומשתנות. בעיקר נמשכות. חשוב לומר את זה כי תכף אומר גם כמה דברים קצת פחות מחמיאים. מה ישמח אתכם במדד הזה? שצה״ל מתאושש. לפני שנה המכון התריע שהציבור מאבד אמון בצה״ל. השנה נדמה שזו הייתה מהמורה, אולי תקלה, ולא מגמה. לפחות לא כרגע. מה יעציב אתכם? כבר הזכרנו: אמון הציבור במוסדות נמוך. זה מצב מסוכן, מצב שמזמין כמיהה למנהיג חזק, מצב שמעודד כמיהה לפתרונות בזק קיצוניים. האמון בבית המשפט העליון בצלילה כבר לא מעט שנים, ועכשיו כבר קשה לדעת אם איבד אמון בגלל המהפכה המשפטית של אהרן ברק, או שאיבד אמון בגלל הטחות האשמה הקבועות של הפוליטיקאים מימין, או – מן הסתם – שילוב של זה ושל זה.
אז מה מכל הממצאים שווה עיון נוסף, ממוקד? אחזור למשהו שאני מרבה לכתוב עליו: האיזון בין ישראל יהודית לבין ישראל דמוקרטית. במדד החדש, מוצגים נתונים מעשרים השנים האחרונות, אך בהקשר לשאלת היהודית-דמוקרטית נעיין בנתונים שמוצגים משנת 2016. האם יש או אין איזון נכון בין הרכיב היהודי לרכיב הדמוקרטי – שואל הסקר, ומשיב: ״לאורך השנים השיעור הגדול ביותר בכלל המדגם סבורים כי הרכיב היהודי חזק מדי (ממוצע רב־שנתי — 44.9%). בשיעור הסבורים כך לא היו כמעט שינויים מאז התחלנו במדידות״. כלומר, רוב היהודים אומרים שישראל מדי יהודית, מעטים יותר סבורים שהיא מדי דמוקרטית, וגם בזה לא היה שינוי גדול.
אם ישראל מדי יהודית, הייתם מניחים שהיהודים ירצו שתהיה קצת פחות יהודית? תלוי באיזה יהודים מדובר: ״בראש נמצאת ההעדפה לשני הרכיבים בעת ובעונה אחת (ממוצע — 37.3%). במקום השני נמצאת העדפת הרכיב היהודי (ממוצע — 33.0%), ובמקום השלישי העדפת הרכיב הדמוקרטי (ממוצע — 28.2%). מדובר אפוא בפיצול מהותי ל-3 קבוצות, המעדיפים את הפן היהודי, המעדיפים
את הפן הדמוקרטי והמעדיפים את שניהם באותה מידה״.
אני לא סובל את השאלות האלה, וכבר כתבתי על זה לא פעם. לא סובל אותן משום שאלה שאלות שנועדו להכשיל, או להוכיח משהו. מה בדיוק להוכיח? כנראה שאנחנו לא בסדר. בעיני שוחרי ההלכה, הנתונים יוכיחו שאיננו מכבדים את ההלכה מספיק. בעיני שוחרי הדמוקרטיה (מהמכון לדמוקרטיה) הנתונים יוכיחו שאיננו מכבדים את הדמוקרטיה מספיק. ״מה יש לעשות במקרה של סתירה בין עקרונות הדמוקרטיה לבין ההלכה היהודית?״ כרבע מאיתנו סבורים שיש להעדיף את ההלכה. להעדיף על פני מה? על פני ״עקרונות הדמוקרטיה״. ובכן, מה הם ״עקרונות הדמוקרטיה״? השאלה לא מפרטת מהם, כך שלעולם לא נדע. אבל כנראה שיש ב״עקרונות״ הללו משהו שעלול לסתור את ״ציוויי ההלכה״. אחרת לא הייתה נשאלת שאלה כזאת.
בואו ננסה את אותה שאלה כדי להדגים למה היא בעייתית בעיני: ״במקרה של סתירה בין עקרונות הדמוקרטיה לבין עקרונות הפיזיקה הקוונטית, האם יש להעדיף את האמונה בעקרונות הדמוקרטיה או שיש להעדיף את עקרונות הפיזיקה הקוונטית?״ לא שאלה כל כך טובה, נכון? למה שתהיה סתירה? למה שעקרונות של דמוקרטיה יוכלו לסתור את עקרונות הפיזיקה? ואגב, אם תהיה סתירה, האם לא מובן מאליו שהמדע קודם לדמוקרטיה, כלומר, שנצטרך לשנות את עקרונות הדמוקרטיה כך שיתאימו למציאות כפי שהיא מובנת על ידי המדע?
ובאותו אופן: האם לא ברור שבעיני שומרי הלכה, אם עקרונות הדמוקרטיה מתנגשים בציוויי ההלכה הם יעדיפו את ההלכה? העניין עם דמוקרטיה איננו להתאים את העולם אליה, אלא להתאים אותה לעולם. ברור שיש סוג של התאמות מרחיקות לכת שאחריהן כבר אי אפשר לומר שדמוקרטיה היא דמוקרטיה. נאמר, במדינה שאין בה בחירות אין גם דמוקרטיה. במדינה שבה אין לרוב אפשרות לשנות חוקים קודמים באמצעות נציגיו, אין דמוקרטיה. אבל מעבר לעניינים הפשוטים האלה יש הרבה דרכים לקיים דמוקרטיה ויש הרבה פירושים של ״עקרונות הדמוקרטיה״. ובכל המקרים העקרונות הללו נקבעים על ידי בני אדם, כדי לקיים חיים של בני אדם, שיש להם דעות ואמונות של בני אדם. אם נקבע לדמוקרטיה ״עקרונות״ שאינם מאפשרים לבני אדם לחיות על פיהם, הם לא יקבלו אותם. הם יאמרו – זה סותר את ההיגיון, או את המדע, או את האמונה שלי.
אז מה אני מציע? אפשר לשאול שאלה פשוטה: האם אתם רוצים שתהיה בישראל דמוקרטיה. אגב, התשובה על השאלה הזאת היא כן – כמעט של כל האזרחים בישראל. כולם רוצים דמוקרטיה. אולי בגלל זה אף אחד לא שואל. כי התשובה משעממת, מאכזבת, ואין בה שום ממד של דרמה.
אחר כך אפשר לשאול גם מה זאת דמוקרטיה. לדוגמה, האם דמוקרטיה פירושה שמותר לומר כל דבר אלא אם יש בו פגיעה בביטחון המדינה או הוצאת דיבה של אזרחים אחרים? הרוב יגידו כן, אבל אולי יהיו גם מי שיאמרו שלא. אחר כך אפשר לשאול האם דמוקרטיה פירושה שצריך לתת את אותו תקציב לחינוך של ילד יהודי ושל ילד ערבי. גם על זה הרוב יאמרו כן. ואפשר לשאול אם דמוקרטיה פירושה שלאזרחים יש מנדט להכריע מי ישלוט בהם. גם על זה תקבלו תשובה חיובית גורפת. אבל אם תשאלו אם דמוקרטיה פירושה שמדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית, אלא מדינת כל אזרחיה, תקבלו מהרוב תשובה שלילית. כך תדעו ש(1) שהרוב רוצה ״דמוקרטיה״. ותדעו גם ש(2). לכל אחד ואחת יש פירוש קצת שונה על השאלה מהם ״עקרונות הדמוקרטיה״.
