הציבור לא יודע מה יהיו תוצאות הבחירות. הוא יכול להציץ בסקרים, להתרשם מחברים, לעשות הערכה, אבל לא לדעת. אבל לציבור יש ציפיות: גם אם אינו יודע מה יקרה, הוא יודע מה נדמה לו שיקרה. ומה שנדמה לו שיקרה – ואנחנו מתייחסים ל״ציבור״ בממוצע, ולא לקבוצות בתוכו, או לפרטים בתוכו – אינו מאפשר הקמת קואליציה. לפחות לא קואליציה שאפשר לדמיין בקלות.
על סמך אלפי התחזיות של גולשי כאן חדשות והמדד (ואתם עדיין מוזמנים להצטרף ולנסות לחזות טוב יותר), הכנו טבלה ובה חמש קטגוריות:
זה הזמן לנסות לחזות את תוצאות הבחירות – בואו להשתתף בתחזית
אחרי החגים כבר כאן: מה יקרה לנו בשנת תשפ״ג? נראה אתכם חוזים
ממוצע רגיל של כלל התחזיות. הממוצע הזה לוקח בחשבון את התחזית המעודכנת ביותר של כל גולש. למה הכוונה? מי שנכנס לתחזית לפני חודשיים, הכניס תחזית אחת, ומאז לא חזר לעדכן אותה – נחשב. מי שנכנס לפני חודשיים, ואז שוב לפני חודש, ואז שוב לפני יומיים – העדכון האחרון, מלפני יומיים, הוא שייחשב.
התחזית הזאת אינה משוקללת, כלומר, אינה לוקחת בחשבון את עמדות המדרגים והחזאים. היא מתייחסת בשוויון נפש לשאלה האם החזאית היא מצביעת ליכוד, האם החזאי הוא מצביע מרצ. לידה, הצבנו שלוש תחזיות שכן לוקחות בחשבון את עמדות החזאים, ועשינו זאת משום שכפי שכבר ראינו לא פעם, לעמדות החזאים יש משמעות: הן נוטות להשפיע על התחזית. כך שאם רוצים לקבל תחזית ש״מייצגת״ את העמדה של כלל האוכלוסייה, צריך פחות או יותר להתאים אותה לשיעור האמיתי של קבוצות באוכלוסייה. ניתן דוגמה: נגיד שיש לנו בתחזית קבוצה גדולה מאוד של מצביעי עבודה, שחורגת בהרבה מייצוגה באוכלוסייה (מצביעי עבודה – הכוונה היא מי שהצביעו לעבודה בבחירות הקודמות, שזה שיעור ידוע). במקרה כזה, צריך להוריד את משקל מדרגי העבודה בתחזית, כדי שלא יטו את התוצאות. נגיד שיש לנו מספר נמוך במיוחד של מצביעות ש״ס בתחזית. במקרה כזה צריך להעלות את משקל התחזית של מצביעות ש״ס, כדי שהתוצאות ייצגו את השיעור האמיתי של ש״סניקים באוכלוסייה.
את התחזית המשוקללת אנחנו מציגים בשלוש עמודות. פעם תחזיות מששת השבועות האחרונים (שוב – התחזית המעודכנת ביותר לכל גולש/ת), ופעם רק מהשבועיים האחרונים. למה? כי יכול להיות שמי שלא חזרו בשבועיים האחרונים עשו זאת משום שלא מצאו צורך לעדכן (במקרה כזה, אין סיבה לא לכלול אותם בתחזית), אבל יכול גם להיות שלא חזרו לעדכן כי שכחו, או לא היה להם חשק, או היו בחו״ל, או הרגישו שזה מיותר מבחינתם. כדי לבדוק אם התחזית של מי שעדכנו בשבועיים האחרונים שונה מאוד מזו של מעדכני ששת השבועות בדקנו את שתיהן.
הטור השני משמאל הוא טור של תחזיות מהשבועיים האחרונים, שעליהן נעשו שתי מניפולציות. האחת – הן שוקללו, כדי לייצג את משקל הקבוצות הפוליטיות השונות באוכלוסייה. השנייה – הן הותאמו ל-120 מושבים. בגלל שתחזית הגולשים כוללת גם מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, הממוצע של כלל המפלגות שעוברות לא מגיע ל-120. בטור השמאלי התאמנו את התוצאה לכל מפלגה בחלוקה ל-120. כפי שאפשר לראות, זה מוסיף לכל מפלגה עוד כמה עשיריות של מושבים (כי העודפים של המפלגות שלא עברו מתחלקים בין המפלגות שכן עברו).
מה לומדים מכל זה? קודם כל, שההבדל בין התחזיות לבין הסקרים (את ממוצע הסקרים שאפשר לראות בטור השמאלי) קטן מאוד. התחזית נועדה לאפשר לגולשים לאתגר את הסקרים, אבל מסתבר שהם לא עושים זאת. הם מביטים בסקרים, וחוזים על פיהם. ובמילים אחרות: יכול להיות שיש עוד מישהו חושב שהסקרים הם ״שקרים״, או שהיא יודעת יותר טוב, או שהוא מזהה היכן הסקרים טועים – אבל בממוצע, רוב מי שחוזים את תוצאות הבחירות סומכים על הסקרים. מה זה אומר? שבאופן כללי הציבור בישראל לא מצפה לניצחון של אף גוש בבחירות. לא ניצחון שיכול להוביל להקמת קואליציה יציבה. הוא לא מצפה לניצחון של גוש נתניהו, והוא לא מצפה לניצחון של גוש המרכז-שמאל. הוא מצפה לתיקו. שישים-שישים, או כמעט שישים-שישים. שזה אומר שאין קואליציה יציבה, אלא אם מתחילים לתכנן תרגילים של יצירתיות פוליטית מהסוג שהיה כאן לאחר הבחירות הקודמות (והחזיק מעמד רק שנה).
תשאלו: למה אין התלהבות גדולה בציבור לקראת הבחירות האלה? למה אין סערה ברחובות, למה אין תחושת התגייסות והתרגשות? אולי משום שהציבור סבור, שבעוד ארבעה-חמישה-שישה חודשים ייקרא שוב לקלפיות.
