fbpx

שלוש האסטרטגיות של המועמדים שרצים נגד טראמפ

 

בסוף השבוע הבא, סוף שבוע ארוך של ״לייבור דיי״ יסתיים רשמית הקיץ האמריקאי. קיץ חם, אקלימית ופוליטית. בסוף הסתיו שיבוא, נתחיל לספור שנה עד בחירות 2024. זה הרבה מאוד זמן. אבל עוד קודם, בינואר 2024, יחלו הבחירות המקדימות. במפלגה הדמוקרטית, אם לא יהיו הפתעות דרמטיות (אם יהיו, הן יהיו מאוד דרמטיות, והזירה תהיה פתוחה), זה יהיה פיהוק. ג׳ו ביידן יהיה המועמד. במפלגה הרפובליקנית, זה עשוי להיות קצת יותר מעניין. דונלד טראמפ מוביל בסקרים בפער גדול מאוד, אבל הודעה על נצחונו כבר בשלב הזה תהיה מוקדמת מדי.

בשבוע שעבר החל המרוץ של כל מי שרוצים להחליף את טראמפ, ואפשר לזהות אצלם כרגע שלוש אסטרטגיות:

יש מי שרוצים להיות האנטי-טראמפ. הבולט מביניהם בבוטות שלו הוא מושל ניו ג׳רזי לשעבר, כריס כריסטי, אבל מי מביניהם שהתבלטה בעימות של יום רביעי ונראית כמועמד בתנופה היא ניקי היילי – לשעבר שגרירה באו״ם, לשעבר מושלת. היילי לא תוקפת את טראמפ בעוצמה ובנחישות של כריסטי, אבל אין לטעות במסרים שלה: היא לא מעוניינת להיות עוד טראמפ, בחצאית במקום מכנסיים. היא רוצה להחזיר את המפלגה הרפובליקנית לכמה מהעמדות שנדמה ששכחה, בעיקר בזירת יחסי החוץ אבל לא רק בה.

יש מי שרוצים להיות משהו באמצע, לא בעד ולא נגד. זה רון דה סנטיס, עד לא מזמן מי שנחשב למועמד הריאלי ביותר לאתגר את טראמפ. דה סנטיס מנסה ריקוד מסובך, להיות טראמפ אבל לא טראמפ. גם אנטי-ממסד, וגם חצי-ממסד. התנהלות במגפת הקורונה שהיא בפירוש אנטי-ממסד, אבל יחסים עם המפלגה הרפובליקנית שמזכירים ממסד. לא שדה סנטיס יהיה הבחירה הראשונה של בכירי המפלגה שלו, אבל יחסית לטראמפ, שלא סופר אותם, הוא אפשרות נסבלת. בהנחה שסגן הנשיא לשעבר, מייק פנס, הוא אפשרות אבודה-מראש, בגלל שאוהדיו של טראמפ לא יכולים לשאת את המחשבה על פנס כמועמדם.

ואז יש ויווק רמסוואמי. במיילים שהוא שולח לאוהדי המפלגה הוא נקרא ויווק, לא רמסוואמי, כי למי יש כוח לזכור שם משפחה כל כך ארוך ומשונה. כשצפיתי בו בעימות נזכרתי במאמר שכתבתי אי שם בשנת 2007, ״חלום של ילד רזה עם שם משונה״. זה היה ברק אובמה. עוד לפני שהיה המועמד המוביל. עוד לפני שהיכה את הילרי קלינטון, ואז את ג׳ון מקיין. רמסוואמי רוצה להיות אובמה של המפלגה הרפובליקנית, והוא רוצה להיות כמו טראמפ. אם היילי היא האנטי, ודה סנטיס הוא הלא-ברור, רמסוואמי הוא הטראמפ החדש. העימות עשה לו טוב, ופתח לו שתי דרכים: האחת – להיות סגנו של טראמפ, אם ימשיך להצטיין. השנייה – להיות יורשו של טראמפ, אם יתברר שהמקורי – מסיבות משפטיות, או בגלל הגיל, או משום שהבוחרים התעייפו ממנו אישית גם אם לא מהסגנון והמדיניות שהוא מציע – לא יכול להמשיך. טראמפ עצמו הכתיר את רמסוואמי כמנצח.

אם אתם כבר כאן, בואו להשיב על סקר האמונה הגדול, וסייעו לנו להבין טוב יותר את החברה הישראלית

וכמובן, לא צריך להגזים בחשיבותו של עימות אחד, ולא צריך להגזים בתנופה רגעית של סוף קיץ. סתיו ארוך לפנינו, ואז חורף אכזרי, קטלני למועמדים עם שאיפות גדולות ובנק בוחרים קטן. רמסוואמי, אחרי העימות המוצלח, טיפס לקצת יותר משבעה אחוזי תמיכה. זה רחוק מאוד מהיעד. וגם עם השוואות לאובמה, שלו ושל אחרים, כדאי להיזהר. אובמה הוא הדוגמה האחת של מועמד מהסוג הזה שהצליח, לכן אותו אנחנו זוכרים. יש הרבה מאוד דוגמאות אחרות של מועמדים לרגע, כוכבים לרגע, שזרחו בקיץ ודעכו בסתיו, או זרחו בסתיו ודעכו בחורף. הרמן קיין נראה לדקה כמי שיכול להיות המועמד. ריק פרי נראה כמי שיכול להיות המועמד. הסנטור והשחקן פרד תומפסון היה קנדידט מבטיח. הווארד דין נסק לגבהים. כל אלה לא הפסידו בקרב ארוך, הם התרסקו בזמן קצר. המרוץ לנשיאות הוא אירוע קשה, בלתי צפוי. הווארד דין נתפס צורח באורח מאוד בלתי נשיאותי. תומפסון התבלבל בין רוסיה לבין ברית המועצות. פרי שכח איזה משרדים הוא רוצה לסגור בוושינגטון. גם לויווק יהיו שפע של הזדמנויות לומר דבר הבל, להוכיח בורות, להיתפס על ידי מצלמה עושה משהו שערורייתי, לספוג תחקיר עיתונאי קטלני שיגלה עליו משהו שאיננו יודעים.

ממילא, העימות הבא לא רחוק, לקראת סוף ספטמבר. ושוב תעלה השאלה אם טראמפ יופיע אליו, ושוב יהיה צורך להביט במדינות הראשונות שהולכות לקלפי, ולנסות לפענח האם יש למישהו או מישהי דרך להפתיע, לחרוג מהציפיות. זה בעצם המשחק: טראמפ מוביל בפער גדול מאוד, וזה לא בהכרח לטובתו. כפי שקרל רוב, מי שהביא את בוש הבן לנשיאות, כתב בשבוע שעבר, הפער הגדול משמעו ציפיות גבוהות. אם פתאום הפער יצטמצם, אם פתאום יתגלה קושי באחת מהמדינות המוקדמות, או שטראמפ ממש יפסיד במדינה מוקדמת, ובעיקר אם פתאום יגיח מישהו אחר שיאפיל על שאר המועמדים שאינם טראמפ – או אז התחרות עלולה להתכנס בבת אחת לקרב דו ראשי. וזה בדיוק מה שטראמפ לא צריך.

לטראמפ יש תמיכה חזקה, יציבה, שתאפשר לו לנצח כל קומבינציה של כמה מועמדים שיגנבו קולות אלה מאלה. אבל לא בטוח שיש לו מספיק בוחרים כדי לנצח מועמד או מועמדת אחת. ובמילים אחרות: טראמפ הוא מועמד עם רצפה גבוהה ותקרה נמוכה. הרבה נאמנים, הרבה מנוכרים. עוד לא התברר שיש רוב רפובליקני שרוצה את טראמפ יותר ממועמד אחד אחר. השאלה אם לבוחרים תהיה הזדמנות לערוך בירור כזה.

, , , , , , ,

28/02/2024התאהבנו בלילה שלפני, אבל הוא לא כל הסיפור אבי יששכרוף, Ynet
היכן צברו מפלגות הימין והשמאל הישגים משמעותיים? משה כהן, אנה ברסקי, מעריב
שש ערים לעקוב אחריהן בבחירות המקומיות עמית סגל, N12
מתי שלטון נהפך למשטר אלוף בן, הארץ
ויכוח עם חרדי מיומן על גיוס מרגיש כמו שחייה בבריכת ג'לי חיים נבון, מקור ראשון
איך ייסגר הבור הענק בתקציב המדינה? סבר פלוצקר, Ynet
יותר ממחצית צופים סיכויים נמוכים ל"ניצחון מוחלט" תמר הרמן, ירון קפלן, המכון לדמוקרטיה
למה השירות הצבאי של הסדרניקים קצר יותר? חיים נבון, מקור ראשון
7 באוקטובר של מגלן, דקה אחרי דקה איתי אילנאי, ישראל היום
מה המלחמה עושה לנו נחום ברנע, Ynet








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-02-23)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 39 36
הליכוד 32 18 18.7
יש עתיד 24 13 13.1
ישראל ביתנו 6 10 9.5
ש״ס 11 10 9.4
עוצמה יהודית 6 10 8.8
יהדות התורה 7 6 6.9
רע״מ 5 4 5
חדש תע״ל 5 5 4.8
מרצ 0 5 4
הציונות הדתית 8 0 3.9
עבודה 4 0 0
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר