לליכוד יש בכנסת 32 מושבים. רוב הסקרים האחרונים מעמידים את המפלגה על קצת פחות מעשרים. קחו את סדרת האחרונים: 18, 19, 18, 16, 27, 16, 16, 26, 16, 18. שני החריגים הם הסקרים של דירקט פולס בערוץ 14. האחרים דומים, קצת למעלה או קצת למטה. ממוצע המדד, שמשקלל את כולם-כולם, כולל החריג של דירקט פולס, מעמיד את הליכוד על 19.2. זה בדיוק 60% ממה שהיה קודם. כלומר, ארבעה מכל עשרה מצביעי ליכוד החליט לעזוב.
מתי לדעתכם צריך לקיים בחירות? השיבו לסקר המדד
מה עדיף, ספרים קצרים או ארוכים? בואו לקרוא…
הגיוני? אחרי מופע האימים של אתמול, ושל כל הימים האחרונים – בכיכובם של טלי קונספירציה גוטליב, דוד רולקס אמסלם, ושאר החברים לסיעה – שאו שותקים, או צוחקים, או מזדעזעים אבל לא זזים בכסא – אחרי מופע הביזיון של מפלגת שלטון בעת מלחמה – בדקנו ארבעה סקרים מהשלושה שבועות האחרונים כדי לבדוק אם זה הגיוני. בכולם חזרנו על אותו תחשיב. לקחנו את כל מי שהצביעו ליכוד בבחירות האחרונות, והשווינו למה הם אומרים שיצביעו היום. לא בדיקה של מנדטים, אלא של אחוזים. כבר אמרנו, לפי תחשיב המנדטים של ממוצע הסקרים, לליכוד נשארו בערך שישים אחוז מבוחריו. לפי הסקרים שבדקנו, נשארו 54%. אבל, וזה אבל חשוב, לא כולם אבודים לליכוד בבחירות הבאות. יש כבר מי שעברו למפלגה אחרת, וכנראה מתכוונים להישאר בה. יש מי שעוד על הגדר.
את כולם העלנו על הגרף. צבע כחול למי שהיו ונשארו בליכוד. צבע אדום למי שעזבו למפלגה אחרת. צבע כחול בהיר יותר, או תכלת, למי שכנראה עוד על הגדר. מי שכרגע לא אומרים ליכוד, אבל גם לא יודעים לנקוב בשמה של מפלגה אחרת שעברו אליה.
שימו לב למספרים: בערך מחצית מעוזבי הליכוד שכבר בחרו מפלגה זזו לכיוון המרכז והשמאל. המחצית השנייה נשארו במחנה, אבל עברו למפלגה אחרת. התנועה הבולטת ביותר היא לכיוונו של איתמר בן גביר. עוצמה יהודית היא מפלגה שסוג מסוים של בוחרי ליכוד שוקל ברצינות. שיעור קטן יותר של בוחרים עוזב לציונות הדתית, או למפלגות החרדיות. באמת קטן. במרכז-שמאל גנץ מרוויח, וליברמן מרוויח קצת, ויש עוד פירורים שהולכים למקומות אחרים.
אבל חשוב לשים לב שכמעט חמישית ממצביעי הליכוד לשעבר פשוט לא יודעים מה לעשות. או שלא יצביעו, או שיצביעו ל״מפלגה אחרת״, שאין לדעת אם ואיזו תהיה – אולי לתקווה חדשה, אולי למפלגה של נפתלי בנט, אולי ליוסי כהן, מי יודע. ויש כמעט עשירית שאומרים בפה מלא: ״לא יודעים״. אולי הם לא יודעים כי גמרו אומר לא להצביע לליכוד, ועכשיו השאלה היא פשוט מה יעמוד על הפרק. אולי הם לא יודעים כי עוד לא גמרו אומר לא להצביע לליכוד, אבל גם לא גמרו אומר להצביע לליכוד. תלוי מתי יהיו הבחירות, ומי יתמודד, ומה יהיה על סדר היום. תלוי.
אם כל הלא בטוחים שסימנו בכחול חוזרים לליכוד, זה מעלה את המפלגה ליותר משבעים אחוז ממה שהיה לה. לא מספיק לקואליציה, אבל גם לא קטסטרופה כמו שהמצב של המפלגה נראה היום. אם כל הלא בטוחים שסימנו בכחול זזים דווקא לכיוון המרכז, זה רבע ממצביעי הליכוד – בערך שמונה מנדטים. זה מוריד את הקואליציה להרבה פחות ממה שהיא צריכה. וגם זה בהנחה שלא יהיו נוטשים נוספים של הגוש (ויהיו: הציונות הדתית תאבד מנדטים למפלגה של בנט או יוסי כהן או שניהם).
כמו שהליכוד נראית – מגיע לה. האמת, כמעט צריך להתפלא על כך שעזבו רק מחצית מהבוחרים. ולא – לא בגלל שהאידיאולוגיה שלה לא בסדר, על זה אפשר להתווכח. ולא בגלל שהקואליציה שהקימה לא בדיוק מצטיינת בניהול המדינה. גם על הסיבות לזה אפשר לדבר. ולא בגלל נתניהו, שהוא כמובן סיבה להרבה מאוד אתגרים, אבל לא הסיבה שבגללה אני אומר שמגיע לליכוד להפסיד בוחרים. הסיבה שמגיע, היא שהליכוד לא נראית כמו מפלגת שלטון, ולא נראית כמו מפלגה שזוכרת איך צריכה להיראות מפלגת שלטון. אתם יודעים מה, למה שאני אומר את זה. הקשיבו לחבר ליכוד ותיק, אופיר אקוניס. בטח גם עליו יש לכם כל מיני מחשבות, טובות יותר או פחות. בטח גם הוא עשה פעם משהו שאהבתם יותר או פחות. אבל שמעו מה הוא אומר, וקשה להאמין שלא תסכימו איתו, אפילו אם אתם מצביעים נאמנים של הליכוד. הנה, כך אמר אקוניס: ״אני חבר ליכוד משחר נעוריי. התפקדתי לליכוד כשראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, עמד בראשה. גם בהפסדים הצורבים ביותר דבקתי בדרך הליכוד… הסגנון בישיבות הסיעה אינן משקפות בשום צורה את דרך הליכוד. הן פוגעות בתנועה ומוציאות שם רע לה ולמערכת הפוליטית בכללותה. לליכוד תפקיד היסטורי בהנהגת המדינה, גם החולקים על דרכנו יסכימו. כך אי אפשר להמשיך״.
אני מסכים: לליכוד תפקיד היסטורי בהנהגת המדינה.
אני מסכים: בדיוק בגלל זה כך אי אפשר להמשיך.
וכמו שאני מסכים, גם כמעט מחצית מבוחרי הליכוד בבחירות האחרונות מסכימים. לפחות כרגע.
