fbpx

תחזית הגולשים: מי תזכה בגביע?

מדינהאחוז
ארגנטינה 40%
ברזיל 25%
צרפת 14%
גרמניה 6%
אנגליה 5%



המצב הכלכלי



המצב החברתי


תמונת הראי של הבחירות המקדימות: החמוצה והמרוצה

הבחירות המקדימות במרצ ובציונות הדתית הסתיימו בתמונת ראי מאלפת. מצד אחד – מפלגה שכנראה מרוצה מעצמה. מצד שני – מפלגה חמוצה שמחפשת דרך חדשה.

לבניין שלידכם נכנסות 5 משפחות חרדיות. איך תגיבו? בואו להתמודד את האתגר החרדי

כמה חום או קור אתם מרגישים כלפי מרצ והציונות הדתית? בואו לכוון את המדחום הפוליטי

הייתם מניחים שמרצ תהיה המרוצה, אחרי שנה בממשלה, כניסה היסטורית לקואליציה, כהונת שרים. הייתם מצפים שהציונות הדתית תהיה החמוצה, אחרי שנה במדבר האופוזיציה, ויתור על שלטון, קשיים עם איתמר בן גביר, אתגר מאיילת שקד.

הייתם מצפים – אבל קיבלתם ההפך. הציונות הדתית כנראה מרוצה, לפחות מעצמה. הח״כים שמרו על מקומותיהם. הרשימה לא הפתיעה במיוחד. יש רק מעט נעלבים, רק מעט מתוסכלים. ומצד שני מרצ. השלטון לא עשה אותה שמחה. היושב ראש שהביא הישג היסטורי, ניצן הורוביץ, נדחק למקום לא ריאלי. הטוען לכתר, שהצטרף כרוח סערה, יאיר גולן, נדחק למקום ספק ריאלי. השרה השנייה, תמר זנדברג, עזבה כבר קודם. השר השלישי, עיסאווי פרייג׳, עזב כבר קודם. 

משום מה, הציונות הדתית, שכשלה, נשארת כשהייתה. משום מה, מרצ, שהצליחה, מרגישה צורך במתיחת פנים.

למה? יש הסברים מתחום הפסיכולוגיה, והסברים מתחום העתידנות. אולי לא מה שהיה קובע אלא מה שיהיה. אולי הציונות הדתית מריחה אפשרות לניצחון, בעוד שמרצ מריחה חזרה לדשדוש. 

ננסה לעודד את מצביעיה. למצביעי מרצ יש סיבה לקוות שיהיה טוב יותר. זהבה גלאון חזרה. היתה – הלכה – חזרה. הניסיון מלמד שבמקרים רבים החוזרים טובים יותר מההולכים. יצחק רבין היה ראש ממשלה טוב יותר בקדנציה השנייה. אריאל שרון היה טוב יותר אחרי שהודח מתפקיד שר הבטחון ובילה שנים במדבר הפוליטי. נתניהו היה בוודאי מיומן יותר אחרי שהודח, ופרש וחזר. ויש גם מי שחזרתם לא נרשמה כהישג מסחרר. כמו אהוד ברק. ויש מי שעוד צריך לחכות כדי לדעת. כמו גדעון סער.

וכמו זהבה גלאון. אבל מייד לאחר שנבחרה הזכירה שחזרה בשלה יותר, אחראית יותר. אפשר להניח שזה באמת המצב.

חזרתה של גלאון היא אות קלון למרצ, וגם לציון לשבח. אות קלון, משום שדווקא לאחר סיבוב נדיר בממשלה המפלגה הצליחה לגרום לכל ראשיה לעזוב. אות קלון משום שלא נמצאה למרצ דמות חדשה שתוביל אותה, משום שנאלצה לשלוף פתרון מהנפטלין. 

וגם ציון לשבח: מרצ בחרה בגלאון משום שלא רצתה ביאיר גולן, ולא רצתה ביאיר גולן משום שהוא נמהר, קולני וגס רוח. יש מי שיאמרו: כדי להילחם בימין צריך מישהו כמו גולן. כדי לנצח את הימין צריך שגם למרצ יהיה איזה דוד אמסלם, שגסותו אומנותו. אבל המתפקדים של מרצ אמרו אחרת, ויפה שאמרו אחרת. יפה שהחליטו שאין להם עניין להיגרר לזירה שרובה התלהמות. עקיבא נוביק הזכיר לי שגם גלאון לא תמיד מנומסת. זה נכון. אבל יש הבדל בין לפעמים לא מנומס לבין לעיתים רחוקות מנומס. יש הבדל בין מי שמדי פעם קופץ לה הפיוז לבין מי שספק אם יש לו פיוז.

אז אתעקש: גם מי שאיננו מצביע מרצ, וגם מי שאיננו מזדהה עם דרכה, צריך לכבד אותה על כך שהיא מפלגה שמשתדלת לנהל שיחה תרבותית. תמיד בהצלחה? לא – לא תמיד בהצלחה. אבל בדרך כלל כן. וזה למרות שבחברה הישראלית הדיווידנד על שיחה תרבותית מאבד ערך. 

, , , , , , ,



02/12/2022גידול בהשכלה, בתעסוקה ובצריכה, אבל היישובים הערביים נשטפים בדם מירב ארלוזורוב, הארץ
מינוי מעוז הוא תחילת הסוף של החינוך הממלכתי שי פירון, Ynet
האנשים שמריעים לסוף האנושות (אנגלית) Adam Kirsch, The Atlantic
יום אבל על הקמתה של ישראל מנוגד לרוח האו"ם עדי שורץ, ישראל היום
איזנקוט הפך למטרה החדשה של הביביזם בן כספית, מעריב
האירועים בגדה מרמזים על כיוון אחד: התלקחות עמוס הראל, הארץ
ברית המיעוטים המודרים: מנחם בגין ונאום הצ'חצ'חים אלעד נחשון, השילוח
למה בחוק שיגרום למשכנתה לא לעלות אין היגיון? שאול אמסטרדמסקי, כאן חדשות
אנחנו בדרך למלחמת כל בכל. מלחמת נתניהו אורי משגב, הארץ
האם לאילון מאסק פשוט היה מזל? (אנגלית) Megan McArdle, Washington Post