fbpx




27.9%12.3%0%36.1%5.7%1.6%16.4%

תעלומה חינוכית: למה בוחרי גנץ בעד למידה משמעותית ובוחרי נתניהו בעד מתמטיקה

פעם בכמה שנים צריך לשגע קצת את המערכת, אחרת לא נדע שהוחלף שר. פעם בכמה שנים צריך להחליף את שיטת הבגרויות, או הניקוד, או הלימוד, אחרת לא נדע שעוד לא נמצאה נוסחת הקסם שתהפוך מערכת חינוך בינונית מינוס למערכת חינוך מוצלחת בלי להשקיע מאמץ. מה זה בלי להשקיע מאמץ? נגיד, להזיז את בחינת הבגרות בלשון הלוך ושוב מכיתה יוד לכיתה יוד אלף, כאילו שהצעד הזה ישפר במשהו את עילגותם של מורים ותלמידים. נגיד, להוסיף עוד ועוד ״הקלות״, שיסתירו את העובדה שתלמידי בתי הספר לא יודעים שום דבר.

מחכים שתבואו לחזות את הקואליציה הבאה. זה לא קל, אבל תוכלו לעשות זאת כאן. הקליקו.

ובאותה הזדמנות, ספרו לנו מה דעתכם על ביצועיו של הנשיא האמריקאי ג׳ו ביידן והאם הוא טוב לישראל.

הנה, כתבנו לירן כוג׳הינוף גילה הבוקר ששוב מונחות על שולחנו של יואב גלנט המלצות, ושוב יהיה פליק פלאק לאחור – פירון שינה, גלנט ישנה חזרה, וחוזר חלילה. שרי חינוך באים והולכים, ואיתם ועדות מומחים והמלצות יועצים. על גלנט עצמו ייאמר, שעד כה לא הותיר רושם רב על תלמידים ועל מורים. מארבעה שרי חינוך אחרונים שביקשנו לדרג, הוא הגיע אחרון, ובפער גדול לעומת אחרים. לזכותו ייאמר: לא קל היה להיכנס למשרד החינוך בתקופת הקורונה. לחובתו ייאמר: משברים הם זמן טוב להוכיח יכולת, וגלנט בדיוק הצטיין בזה. השוו את התפקוד של שני שרי בריאות בזמן המשבר, ליצמן ואדלשטיין, ותבינו שיש דרך להיראות פחות טוב ויותר טוב גם בתקופה שבה הכל לא נראה מי-יודע-מה. אם גלנט התכוון להיראות יותר טוב, זה לא עלה בידו.

הצעדים שגלנט מתכוון לבטל הם בעיקר כאלה שיזם שי פירון, שר חינוך אנרגטי מתקופת ממשלת 2015. פירון נכנס למשרד החינוך חמוש בהגיגים וערכים, ובלבל את המערכת כהוגן. על שאלה למה בדיוק התכוון כאשר הכריז על מהפכת הלמידה המשמעותית עוד מחפשים תשובה. חובת ההתנדבות שהטיל על כלל התלמידים שווה עיון נפרד, רצוי בליווי הורים לתלמידים מאותן שנים קצת הזויות, שנאלצו להתמודד עם מערכת שמבקשת משהו שאין ביכולתה לספק. השר רוצה התנדבות, אבל מי בכלל צריך את כל המתנדבים חסרי המוטיבציה האלה?

כך או כך, פירון הוא שר שהותיר חותם, וכמותו נפתלי בנט (גדעון סער הוא השר הנוסף, אהוד במידה, אך לא כמו שני אלה). אם פירון דחף למידה משמעותית, שלא ברור מה טיבה, בנט דחף מתמטיקה – מסר בהיר, פשוט ומנומק. אפשר להסכים שצריך יותר מזה, ואפשר גם לחשוב שבנט קצת הגזים בהדגשה של המקצוע הזה דווקא (אני חושב שלא הגזים), אבל לפחות אפשר היה להבין מה הוא רוצה. מעבר לזה, מעידים עובדי המשרד שמכירים היטב את תקופתו, הוא לא במיוחד התעניין בחינוך. בא, קבע סדר יום, ופנה לעסוק במה שבאמת מעניין אותו – בטחון ופוליטיקה, לא תמיד בסדר הזה.

עכשיו שאלה: מה סבורים הצרכנים של משרד החינוך, תלמידים והורים (אולי גם מורים)? האם פירון היה איש החזון המתאים להוביל מהפכה חינוכית בישראל, או שאולי דווקא מה שהביא איתו בנט למשרד הוא הדבר הנכון? זו שאלה מעניינת, בין השאר, על רקע רחשים גוברים הנוגעים לעוד מהפכה מתקרבת, חשובה ומהותית הרבה יותר משאלת הזזת הבגרות בלשון לכיתה יוד. על פי הפרטים שפורסמו עד כה (יעל אודם) מדובר על העברת כוח ממשרד החינוך למנהלי בתי הספר. הם יחליטו כמה שעות ביום ילמדו, מה יהיה מספר ימי הלימוד בשבוע, מה ללמד בכיתה ומה בזום. כוג׳הינוף מצא אנשי חינוך שמודאגים מהמגמה הזאת. חוששים שמנהלי בתי הספר יקבלו כוח גדול מדי לידיהם שיכלול גם קביעה של תכני הלימוד. צבי צמרת, שמה שהוא כבבר שכח על מערכת החינוך גלנט לעולם לא יספיק ללמוד, שלח מכתב ובו הסביר ש״לא יתכן לתת למנהלים חופש בחירה איזה מקצועות ללמד ואיזה לא ללמד. הגענו למצב שבלימודי התנ”ך יש היום עשרות בתי ספר בחינוך הכללי שבהם מלמדים שנה כן ושנה לא, אנחנו מאבדים לחלוטין את כל שורשינו״.

או, הנה מתחיל להיות מעניין. האם המנהלת תקבע כמה שעות מלמדים תנ״ך בבית הספר שלה, והאם לומדים את איוב או את קהלת. במשחק של אתר המדד, שאתם מוזמנים בהחלט להשתתף בו, אנחנו מציעים לגולשים לחלק את שעות הלימוד לפי ראות עיניהם – כלומר, לקבוע מה לדעתם כל תלמיד בישראל צריך ללמוד בכל שבוע (אם מעניין אתכם לנסות, לחצו כאן). זו לא שאלה פשוטה. האם צריך ללמד יותר תנ״ך או יותר ערבית או יותר מדעים. האם צריך לחזק מקצועות מעצבי זהות, כמו היסטוריה של עם ישראל, או לחזק מקצועות נדרשים לכלכלה ולמשק, כמו מדעי המחשב. ואל תגידו גם וגם. מספר השעות מוגבל. התקציב מוגבל. זמן הקשב של התלמידים מוגבל. זו הסיבה שבחרנו לאפשר חלוקה של 20 שעות בלבד. 20 בשבוע, שכולן חובה. התלבטות לא קלה. נסו ותראו. אלה שעשו זאת, מאלפי החברים באתר המדד, כבר חושפים בפנינו כמה מגמות. הנה אחת, לא בהכרח מפתיעה: יש קורלציה – קשר ברור – בין מי שרוצים ללמד יותר שעות מדעים ומי שרוצים ללמד יותר שעות מחשבים.

והנה עוד אחת, גם היא לא בהכרח מפתיעה. אבל אולי יש בה לקח למי שרוצים להעביר את האחריות על תוכנית הלימודים ישירות למנהלים, ומן הסתם להשפעה מוגברת של ההורים (שיכולים לדבר עם המנהלים, אבל אין להם גישה למשרד החינוך האנונימי). האם טוב שהורים יסייעו בעיצוב תוכנית הלימודים? אולי כן. בהחלט ייתכן שכן. אבל זה יחייב אותם, לפחות במידת מה, לחשוב קצת יותר ברצינות על השאלה מה ילדים ונערות, בנות כיתה חית ובני כיתה יא, צריכים ללמוד. כרגע נראה שרבים מהם לא חושבים ברצינות על השאלות האלה. אולי משום שהתרגלו שאין בזה טעם, כי משרד החינוך עושה מה שהוא רוצה. אולי משום שהם עסוקים מדי, ונוח להם להשאיר את השאלה הזאת למי שאמור לחשוב עליה. כך או כך, מותר לחשוד בהם שאינם חושבים על השאלה.

למה לחשוד? הנה סיבה אחת: כפי שהוזכר למעלה, ביקשנו מכמה מאות משיבים לומר לנו מי היו שרי החינוך הטובים יותר ופחות מארבעת האחרונים. קיבלנו תשובה: פירון ובנט (עם יתרון לפירון). תאמרו: הנה הוכחה שהישראלים מעדיפים ״למידה משמעותית״ על תגבור במתמטיקה. אולי. אבל שוב, עולה החשד שלא. עולה החשד שגם את שרי החינוך, ואת המשנה החינוכית שלהם, הישראלים מדרגים כפי שהם מדרגים כל דבר אחר שקשור במערכת הממשלתית – לפי הפוליטיקה.

אלא אם אתם מניחים שרוב גדול של מצביעי העבודה מעדיפים למידה משמעותית, ורוב גדול של בוחרי הליכוד מעדיפים מתמטיקה, תיאלצו להסכים עם ההנחה, המעט עגומה, שלישראלים יש מעט מחשבות משמעותיות על חינוך. יש להם בעיקר אינסטינקט שבטי, פוליטי. הנה, כך הם מדרגים את פירון ובנט, על פי מפתח מפלגתי. נראה לכם מקרה שבוחרי כחול לבן זוכרים לטובה דווקא את השר שמינה יאיר לפיד? נראה לכם מקרה שדווקא בוחרי ימינה סבורים שבנט היה הכי-הכי? נראה לכם שזה קשור לשאלה איזה סדר עדיפויות חינוכי הם הביאו איתם למשרד? אני חושד שלא. יש לי גם כמה הוכחות שלא. בקרוב נציג אותן.

כאמור, אם אתם רוצים להשתתף באתגר החינוך, ולחלק את שעות הלימוד בבתי הספר לפי מה שאתם חושבים שנכון, לחצו כאן

 

, , , , , , , , , , , , , ,