פרסומים

האם סער הוא המפסיד הגדול, או שמא סוכן השינוי הגדול של הבחירות? זה תלוי קודם כל בתוצאה. האם נתניהו ירכיב או לא ירכיב. האם יריביו יתחברו לממשלת ימין-מרכז-שמאל או לא. כך שעל שאלת הניצחון עוד מוקדם להשיב. אבל אפשר לנסות להשיב על שאלות אחרות. לדוגמה: האם הליכוד הפסיד מנדטים לסער? האם זה ההפסד שימנע מנתניהו קואליציה?

בסך הכל, הציבור האמריקאי מרוצה מביידן. לא כולו כמובן, אבל שיעור ניכר ממנו. בהשוואה בין מצבו של הנשיא המכהן לבין נשיאים קודמים באותו שלב בכהונה, אפשר לראות שהנשיא מצליח לשמור על תדמית עניינית, רצינית, של מי שבא לעבוד ולא לריב. אכן, מאה ימים של כמעט חסד, או מה שסוקרי גאלופ מכנים ״ירח דבש מתון״.

המשקפת של אזרחי ישראל – לא כולם כמובן, אבל רובם – היא משקפת שמכוונת ימינה. זו הפרספקטיבה שלהם. לכן, את מי שהם זוכרים היטב משניים-שלושה העשורים האחרונים, הישראלים מחלקים לשתי קבוצות. ראשי הממשלה מהימין, שפעלו נכון, וראשי הממשלה שלא מהימין, שהאידיאולוגיה שלהם דוחקת אותם למורד הדירוג.

מה שהציבור זוכר הוא בעיקר את העובדה הפשוטה שמלחמת ששת הימים הייתה ניצחון מזהיר, ושמלחמת יום כיפור הייתה מכה איומה. אשכול מזוהה עם ניצחון, בלי קשר לשאלה עד כמה הקרדיט מגיע לו. מאיר מזוהה עם כישלון, בלי קשר לשאלה עד כמה האשמה נופלת בחלקה.

שני האהודים, ברק ואולמרט, לא במיוחד אהודים. פה ושם אתם בטח שומעים מישהו שחושב שברק או אולמרט היו ראשי ממשלה מצוינים. אבל צריך לומר: הישראלים האלה אינם רבים. רק 2% מהאוכלוסייה סבורים שברק היה ראש ממשלה ״מעולה״. במקרה של אולמרט, 5%. מסכימים איתם? לא מסכימים איתם? נשמח אם גם אתם תבואו לדרג את ראשי הממשלה

הקו הכחול מלמד על דפוס. על מגמה. והיא, בפשטות, המגמה הזאת: ככל שאחוז הקולות של הליכוד ביחס לבחירות הקודמות נמוך יותר, כך פלח הקולות של הציונות הדתית גדל. לעומת זאת, באזורים שבהם ביצועי הליכוד היו טובים, הציונות הדתית קיבלה שיעור קטן יותר מהקולות

ביקשנו מכמה מאנשי התחזיות, השותפים למסע של המדד וכאן חדשות, לעלות על הקו לשיחות קצרות. באופן טבעי, בחרנו בעיקר כאלה שהתמידו, וגם הצליחו לא רע בתחזית שלהם. יחסית כמובן. שאלנו מה ואיך עשו, שאלנו מה יקרה עכשיו. גדי לוינברג תיאר את הקואליציה שתקום

לא בקלות התמודדו הדורות הקודמים עם מהלומת השואה. אבל עניין אחד היה להם פשוט יותר: הם ידעו מהי אנטישמיות. ידעו במובן הכי פשוט. הכי בסיסי. הם לא נזקקו להגדרות של מלומדים, לניסוחים פתלתלים ולמחקרים עבי כרס בכדי לדעת מי האוייב

בני כהן נתן לתקווה חדשה של גדעון סער שבעה מנדטים. קרוב למדי. לימינה של בנט נתן שבעה. פגיעה בול. הוא קבע מראש שגם מרצ, גם כחול לבן וגם רע״מ יעברו את אחוז החסימה. זה יותר טוב מרוב הסקרים, ומכל המדגמים של ליל הבחירות. הפספוס הכולל שלו במנדטים לעומת תוצאות האמת – 24 מנדטים. זה בגלל שנתן לליכוד יותר מדי, וגם ליש עתיד

לבנט נוח יותר להקים קואליציה עם לפיד, אחרי שהתברר שנתניהו כשל. מי יוודא שנתניהו ייכשל? סער. נדמה שלסער כבר לא אכפת להיות מואשם בקטילת המלך. סער כבר ניפץ מחסום פסיכולוגי בנט לא רוצה לנפץ. אז סער יתעקש לא להצטרף. עריקים לא יבואו (הסברנו למה). נתניהו ייכשל. ואחרי שייכשל, לבנט יהיה תירוץ טוב לחפש אלטרנטיבה (לא אשמתו שביבי נכשל).