עוד אני כותב על שיטת הבחירות, ומכון הסקרים פיו פרסם מחקר חדש על ארבע מדינות בעולם. מדינות גדולות וחשובות מישראל (לא לנו כמובן): ארה״ב, גרמניה, בריטניה, צרפת. אולי לא תופתעו לגלות שגם בהן יש אזרחים לא מרוצים שרוצים שהשיטה תשתנה. אולי לא תופתעו לגלות שגם במדינות אחרות יש קשר בין שבביעות רצון כללית מהמצב הפוליטי, לבין הרצון לתקן אותו באמצעות תיקון השיטה.
לפי מדד הסקרים ולפי מדד התחזיות. הסקרים כבר מאפשרים לנתניהו קואליציית ימין מלא-מלא. הגולשים עדיין לא. שתי הקואליציות האחרות אפשריות על פי שני התסריטים, אבל לא במספרים זהים. הפילו את כחול לבן בסקרים, והכל משתנה. העבירו את הציונות הדתית אצל הגולשים, והכל שוב משתנה. אם כך ייראה ליל הבחירות, לא נדע תוצאות כל כך מהר. הספירה שתידרש תהיה מדוקדקת, אולי כולל בדיקות חוזרות עד אחרון הקולות
כחול לבן קריטית. אם היא לוקחת שלושה וחצי מנדטים שהיו הולכים לסער, לפיד או ליברמן, אפילו בנט, היא יכולה להיות הפער בין כן ממשלה ולא ממשלה. זה לא אומר שהיא צריכה לפרוש, לא יותר ממפלגות אחרות על סף אחוז החסימה, זה אומר שהיא לוקחת סיכון, ובוחריה לוקחים סיכון. טוב שיש סקרים: הם מלמדים על הסיכון, כך שהציבור והמנהיגים יוכלו לקבל החלטה מושכלת.
יכול להיות שזליכה ייכנס לכנסת. יכול להיות שהוא יעבור את אחוז החסימה. אם זה יקרה, זו תהיה הפתעה, אולי אפילו מרעישה. כבר ראינו הפתעות בעולם. הסקרים הם כלי מדידה טוב, אבל רחוק מלהיות מושלם, וייתכן שיש אי בזה עשרות אלפי בוחרים שמתכוונים להצביע לזליכה ולא מגלים את זה לאף אחד. ובכל זאת: הסבירות שזליכה ייכנס לכנסת נראית כרגע נמוכה. למה נמוכה? כי אין שום אינדיקציה שמצביעה על אפשרות אחרת, חוץ ממשאלות לב של פעילים.
יש מספיק מנדטים כדי להעביר את מרצ את אחוז החסימה. כל מה שצריך לקרות, זה שכמה מצביעי עבודה יזוזו בחזרה למרצ. הבעיה היא איך לתכנן את זה במדויק. ובמילים אחרות: איך להזיז מספיק בוחרים שיורידו את העבודה במנדט ויעברו את מרצ פנימה, ולא להזיז יותר מדי, כך שבסקר של השבוע הבא יתברר שמרצ עוברת אבל לא העבודה.