ישראל מנהלת עם עצמה שיח של חרשים ביחס לבעיה אקוטית
בנתיב המוביל למעשה חריף של אלימות
שאלנו בתחילת מרץ, שאלנו שוב בסוף אפריל, האם העמדות השתנו?
משהו גורם ליותר אמריקאים לומר שלפעמים צריך לפעול באלימות. משהו גורם להם להיות יותר ערניים לאפשרות הזאת
מה שמקשה על המאבק בפשיעה באמריקה הוא הפוליטיזציה המשתקת של כל מהלך. אם לא פועלים – זו אפליה והזנחה. אם פועלים – זו ברוטליות וגזענות. אם המנהיגים לוקחים אחריות – הם משלמים מחיר. אם לא לוקחים אחריות – גם המשטרה מסרבת לקחת אחריות. בנט בהחלט עלול למצוא את עצמו במצב דומה
״ההערכות מדברות על עשרות ומאות אלפים של כלי נשק״ נכתב בדו״ח. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. זה אומר כל מספר מעשרים אלף ועד תשע מאות תשעים ותשעה אלף.
לבן גוריון מיוחס המשפט המוכר: ״כאשר יהיו לנו גנב יהודי, זונה יהודייה ורוצח יהודי, נדע שיש לנו מדינה״. אולי זה הזמן לעדכן את הנוסח. כאשר יהיה לנו אספסוף יהודי נדע שיש לנו מדינה. הנה – יש לנו מדינה
קודם כל, הפיכה לא הייתה. כדאי לומר את זה במפורש, משום שהמילה ״הפיכה״ נזרקה במהלך הלילה והבוקר לחלל העולם, כאילו מדובר באיזו תובנה טריוויאלית. הפיכה היא ניסיון לתפוס את השלטון בכוח. בוושינגטון הלילה לא היה ניסיון לעשות שום דבר שאפשר בכלל להבין מהו.
