גנץ

יש שרוצים לחתוך יותר, יש שרוצים לחתוך פחות, אבל אין מי שרוצים לא לחתוך. גילינו את זה כאשר לקחנו את כלל התשובות וחילקנו לפי ההצבעה למפלגות השונות

היום ימונה ראש הממשלה החלש ביותר בתולדות המדינה. היום ימונה שר החוץ החזק ביותר מאז שמעון פרס. היום ימונה שר האוצר החזק ביותר מאז נתניהו לפני שני עשורים.

הממשלה הנכנסת היא ממשלת טירונים. יש בזה משהו מרענן, אבל במעבר מבשלות לטריות יש גם לא מעט סיכונים. רבין הצעיר היה ראש ממשלה לא מוצלח. כמותו נתניהו הצעיר. כמותו ברק הצעיר.

גולשי תחזית המדד, מכל המחנות הפוליטיים, נוטים להעריך שנתניהו יישאר ראש הממשלה. זה הרוב שיש לו. רוב של מאמינים (חלק ניכר מהם בחריקת שיניים). הם נוטים להעריך שהוא יהיה המנצח בפער גדול לעומת שני הבאים בתור, לפיד וסער (בערך באותו שיעור).

כולם מדברים על איחודים, אבל למי בעצם כדאי להתאחד, ומה הסבירות שזה יקרה? לפיד: אין סיבה. אלא אם דמות מרכזית, כמו חולדאי, מוכן לבוא בלי תנאים. מרצ: לא. ליברמן: לא. מיכאלי: בתנאים שלה. כי מכל המפלגות הקטנות, נראה שהיא זאת שיש לה סיכוי לשרוד גם בלי איחוד.

הבעיה איננה עם גנרלים והצלחתם, הבעיה היא עם הסולם שאתו מודדים את הצלחתם. זה סולם עקום, שבבסיסו הנחה שאין תכלית לגנרלים בפוליטיקה אלא קצה הפירמידה. וזו הנחה שהיא גם לא נכונה וגם מזיקה. היא מזיקה לאזרחים, שמקבלים את הרושם הלא סביר שרק ראש הממשלה חשוב וכל השאר כישלונות. היא מזיקה לגנרלים, שמפתחים ציפות לא ריאליות ביחס לעתידם המקצועי.

כרגע נראה שיש רק שלוש אפשרויות ריאליות: חיבור עם מפלגה אחרת (לא ברור מי ירצה להתחבר), דשדוש (כמה מנדטים שבכל זאת ייכנסו גם לכנסת הבאה, כדי לשמש כספיח לקואליציה של אחרים), פירוק (לפני בחירות, מבחירה, או אחרי בחירות, בלי לעבור את אחוז החסימה). כמובן, ככל שהסקרים יעוררו שאלות על הטעם בהצבעה לכחול לבן, כך ירד הסיכוי שתעבור את אחוז החסימה, וככל שירד הסיכוי, כך הבוחרים יירתעו מהשלכת קולם לפח.