אם נתניהו ינצח בבחירות האלה, אם לא יפסיד בבחירות האלה, זה בעיקר בזכות המתחסנים. בוחרי מרצ ויש עתיד, בוחרי העבודה וכחול לבן, בוחרי תקווה חדשה וימינה – כל מי שמיהרו להתחסן יותר מהר מאחרים. הציבור סומך על נתניהו לטפל בקורונה יותר מאשר על מנהיגים אחרים, ועכשיו, כשהקורונה דועכת, או לפחות מעמידה פני דועכת, היתרון שלו בולט יותר מתמיד.
לא תמיד לקבוע מהו גוש הימין ומהו גוש השמאל, ואם יש גוש מרכז, ובכלל, כמה גושים יש בישראל. האם גושים נקבעים על פי עמדותיהם – ימין ושמאל מסורתיים? ואם כן, האם ימין ושמאל במובן הכלכלי, או במובן הביטחוני-מדיני?
לא תמיד קל, אבל יש טעם בבדיקה מזדמנת של הגושים מול נתונים אחרים על החברה, כדי לראות את מי מייצגות המפלגות ברגע נתון. נאמר – עכשיו. כאשר יש תחושה שהמשחק הפוליטי הוא בעיקר קרב בימין שיכריע את הבחירות, ותחושה שמי שאינו ימין לא מיוצג כראוי בזירה המפלגתית.
בדקנו.
זה אולי לא הדבר הכי אלגנטי לעשות, ובכל זאת קצת מעניין לפחות כהרהור. לקחנו שני סקרי דעת קהל שבדקו את יחסם של הישראלים לצה״ל. האחרון עדכני ממש, בעריכת מנחם לזר עבור המכון לדמוקרטיה. תחת הכותרת (הנחמדה) ״צבא הרגעה לישראל״, הסקר מלמד על רמת האמון הגבוהה בצבא, כולל רצון של חלק גדול מהאוכלוסייה להפיל על צה״ל, מעבר למשימתו העיקרית, גם את הטיפול במגפת הקורונה. נדמה שאם היינו שואלים אם צה״ל צריך לטפל גם בהתחממות הגלובלית, בפלישת חזירי הבר לחיפה, באבטלה, ביחסים עם האיחוד האירופי, התגובה תמיד היתה זהה. הציבור פשוט מאמין שלובשי המדים מתאימים יותר לביצוע משימות מגורמים אחרים – כמו ממשלה, או הסתדרות, או ארגוני חברה. הנה, כך מנסחים זאת אנשי המכון:
אותנו עניינה במיוחד הפסקה הבאה, הנוגעת לאמון כללי של הציבור בצבא.