אנחנו לא שואלים מצביעים למי תצביעו, אלא מה הסיכויים שתצביעו לכל מפלגה. באופן כזה אפשר לגלות, לדוגמה, שקרוב למחצית מהבוחרים שאומרים שיש סיכוי גדול שיצביעו למרצ, אומרים גם שיש סיכוי גדול שיצביעו לעבודה. אבל, כאמור, ההפך לא נכון. רק בערך רבע מהבוחרים שאומרים שיש סיכוי גדול שיציעו לעבודה, אומרים שיש סיכוי גדול שיצביעו גם למרצ.
כחול לבן קריטית. אם היא לוקחת שלושה וחצי מנדטים שהיו הולכים לסער, לפיד או ליברמן, אפילו בנט, היא יכולה להיות הפער בין כן ממשלה ולא ממשלה. זה לא אומר שהיא צריכה לפרוש, לא יותר ממפלגות אחרות על סף אחוז החסימה, זה אומר שהיא לוקחת סיכון, ובוחריה לוקחים סיכון. טוב שיש סקרים: הם מלמדים על הסיכון, כך שהציבור והמנהיגים יוכלו לקבל החלטה מושכלת.
כרגע נראה שיש רק שלוש אפשרויות ריאליות: חיבור עם מפלגה אחרת (לא ברור מי ירצה להתחבר), דשדוש (כמה מנדטים שבכל זאת ייכנסו גם לכנסת הבאה, כדי לשמש כספיח לקואליציה של אחרים), פירוק (לפני בחירות, מבחירה, או אחרי בחירות, בלי לעבור את אחוז החסימה). כמובן, ככל שהסקרים יעוררו שאלות על הטעם בהצבעה לכחול לבן, כך ירד הסיכוי שתעבור את אחוז החסימה, וככל שירד הסיכוי, כך הבוחרים יירתעו מהשלכת קולם לפח.