מלחמת עזה

יש קשר בין ״למה״ לבין ״כמה״. אם הלמה ברור שאלת הכמה כמעט לא עולה על הפרק. אבל מרגע ששאלת הלמה נתלית באוויר, שאלת הכמה מצטרפת אליה

כבר שנה וחצי שהשגרה היא שגרה של זיכרון, שגרה של עצב, שגרה של טקס שמעיד על עצב

עזה היא צרה צרורה. היא גם פיסת נדל״ן יפה על חוף יפה. וטראמפ צודק: אפשר להפוך אותה לרביירה. מה שעומד בין חוף עזה לבין חוף הרביירה זה התושבים

הציבור התייחס לשאלת התפטרות הרמטכ״ל וקצינים בכירים אחרים כשאלה פוליטית

רעיון נשתל, מופץ, נדון בהרחבה, עם הזמן מתרגלים אליו, הוא נעשה קצת פחות מזעזע

המבחן של נתניהו ושל מתנגדיו לא יהיה הלילה. המעשה נעשה. נתניהו לא יחזור בו שוב

כל הבטחה לגיוס עתידי היא הבטחה על הקרח, בעיקר במקרה שבמקביל ל״תהליך״ יבוטלו הסנקציות על המשתמטים. וזה העניין שלשמו הכנסת נערכת

חיסול סינואר הוא הוכחה למשהו. למה? למה שחשבתי קודם

רוב חברי הכנסת יודעים מה המינימום שיש הכרח לעשות. אם יעשו או לא, זו כבר שאלה אחרת

יכול להיות, שכל מה שהממשל רוצה זה למתוח את הדיון הזה עוד קצת, עד לאחר הבחירות – האם ישראל יכולה להמתין עם תגובתה כל כך הרבה? ארבעה שבועות? שאלה מעניינת