תמיכה

הפשרה היחידה שיש לה משמעות היא פשרה שפוליטיקאים יכולים להסכים לה

אנחנו נוטים לייחס חשיבות מוגזמת להשפעה של מי שעומד בראש ממשלת ישראל, על דעת הקהל של יהודי אמריקה

באשר לאמריקאים, המבחן הבא יהיה ביכולתם של בנט, לפיד וגנץ לקבל תמורה הולמת להסכמתם בשתיקה להסכם הגרעין

מהפך. לא סופי, לא מוחלט, לא דרמטי. אבל מהפך. ביידן נגרר למטה, וגורר את המפלגה איתו

מה שביידן איבד השבוע הוא את התדמית המוצלחת של המנהל היעיל, שגם אם אינו מקרין השראה רבה על ציבור הבוחרים, הוא עומד בראשו של ממשל אפקטיבי ומקצועני

ואצלנו? שני ראשי הממשלה פחות מחצי שנה בתפקיד, אבל כמו שאפשר לראות, גם במקרה שלהם לקיטוב יש לא מעט השפעה על הציון

נוח למיכאלי לטפס על עץ התחבורה. אם יקרה, תקבל את הקרדיט. אם לא, לפחות נלחמה. ברור שאין לה כוונה לפגוע בקואליציה בגלל הסעיף הזה

בסך הכל, הציבור האמריקאי מרוצה מביידן. לא כולו כמובן, אבל שיעור ניכר ממנו. בהשוואה בין מצבו של הנשיא המכהן לבין נשיאים קודמים באותו שלב בכהונה, אפשר לראות שהנשיא מצליח לשמור על תדמית עניינית, רצינית, של מי שבא לעבוד ולא לריב. אכן, מאה ימים של כמעט חסד, או מה שסוקרי גאלופ מכנים ״ירח דבש מתון״.

הוא היה נשיא לא שגרתי, שכל סיכום מוקדם של תקופתו הקצרה יעשה לו עוול. בכלל, סיכומים מוקדמים נוטים להגזמות ולוקים בהיעדר פרספקטיבה. טראמפ מסיים את תקופתו בהשפלה, כמעט נמלט מוושינגטון. אפילו בקרב תומכיו שיעור התמיכה בו צונח. זוכרים לו את ההפסד הצורב, את התגובה הסרבנית, הילדותית, להפסד. את הרכיבה המסוכנת על גבו של נמר האנרכיה. אבל הסיפור של טראמפ יותר מגוון מזה