יש מספיק מנדטים כדי להעביר את מרצ את אחוז החסימה. כל מה שצריך לקרות, זה שכמה מצביעי עבודה יזוזו בחזרה למרצ. הבעיה היא איך לתכנן את זה במדויק. ובמילים אחרות: איך להזיז מספיק בוחרים שיורידו את העבודה במנדט ויעברו את מרצ פנימה, ולא להזיז יותר מדי, כך שבסקר של השבוע הבא יתברר שמרצ עוברת אבל לא העבודה.
לנתניהו אין כרגע קואליציה. נכון שפה ושם יש סקר שמאפשר לו את זה, אבל הממוצע המשוקלל לא. אלא אם סער יחליט בכל זאת ללכת איתו. בטבלה נכללות גם קואליציות שלכאורה אין אפשרות להקים, כמו של סער ונתניהו או של החרדיות עם ישראל ביתנו. זה משקף, בין השאר, את ההבנה שלא כל מה שנאמר לפני הבחירות תקף גם אחריהן.
נניח. ששוב שישים אחוז מהדתיים יצביעו לאחת משתי מפלגות הציונות הדתית. כלומר – שישים אחוז מעשרים אחוז של דתיים. זה כשניים עשר אחוזים. עכשיו נניח שבנט מביא עוד שלושה אחוזים של לא דתיים (הוא ירצה כמובן להביא יותר). זה מעמיד את הסך הכל על 15% מהמצביעים היהודים. כבר הצענו קודם, לשם הנוחות, לחשב את המנדטים מתוך 105. כמה זה נותן לשתי המפלגות?
שאשה ביטון בשיאה לקחה שמונה מנדטים. והיא לקחה אותם מארבע מפלגות: ליכוד, ימינה, כחול לבן ויש עתיד. מה זה אומר על מה שהיא שווה היום? זה אומר משהו לא לגמרי מחמיא. קשה להראות את זה בביטחון, אבל על פי רוב האינדיקציות, המנדטים של שאשא ביטון – אותם שמונה בשיא – כבר בידיים של גדעון סער. הממוצע של סער בסקרים מתקרב לעשרים מנדטים. בשניים האחרונים הוא קיבל 20 ו-21. השמונה של שאשה ביטון, או לפחות רובם, כבר בפנים.