פרסומים

מה שהציבור זוכר הוא בעיקר את העובדה הפשוטה שמלחמת ששת הימים הייתה ניצחון מזהיר, ושמלחמת יום כיפור הייתה מכה איומה. אשכול מזוהה עם ניצחון, בלי קשר לשאלה עד כמה הקרדיט מגיע לו. מאיר מזוהה עם כישלון, בלי קשר לשאלה עד כמה האשמה נופלת בחלקה.

שני האהודים, ברק ואולמרט, לא במיוחד אהודים. פה ושם אתם בטח שומעים מישהו שחושב שברק או אולמרט היו ראשי ממשלה מצוינים. אבל צריך לומר: הישראלים האלה אינם רבים. רק 2% מהאוכלוסייה סבורים שברק היה ראש ממשלה ״מעולה״. במקרה של אולמרט, 5%. מסכימים איתם? לא מסכימים איתם? נשמח אם גם אתם תבואו לדרג את ראשי הממשלה

הקו הכחול מלמד על דפוס. על מגמה. והיא, בפשטות, המגמה הזאת: ככל שאחוז הקולות של הליכוד ביחס לבחירות הקודמות נמוך יותר, כך פלח הקולות של הציונות הדתית גדל. לעומת זאת, באזורים שבהם ביצועי הליכוד היו טובים, הציונות הדתית קיבלה שיעור קטן יותר מהקולות

ביקשנו מכמה מאנשי התחזיות, השותפים למסע של המדד וכאן חדשות, לעלות על הקו לשיחות קצרות. באופן טבעי, בחרנו בעיקר כאלה שהתמידו, וגם הצליחו לא רע בתחזית שלהם. יחסית כמובן. שאלנו מה ואיך עשו, שאלנו מה יקרה עכשיו. גדי לוינברג תיאר את הקואליציה שתקום

לא בקלות התמודדו הדורות הקודמים עם מהלומת השואה. אבל עניין אחד היה להם פשוט יותר: הם ידעו מהי אנטישמיות. ידעו במובן הכי פשוט. הכי בסיסי. הם לא נזקקו להגדרות של מלומדים, לניסוחים פתלתלים ולמחקרים עבי כרס בכדי לדעת מי האוייב

בני כהן נתן לתקווה חדשה של גדעון סער שבעה מנדטים. קרוב למדי. לימינה של בנט נתן שבעה. פגיעה בול. הוא קבע מראש שגם מרצ, גם כחול לבן וגם רע״מ יעברו את אחוז החסימה. זה יותר טוב מרוב הסקרים, ומכל המדגמים של ליל הבחירות. הפספוס הכולל שלו במנדטים לעומת תוצאות האמת – 24 מנדטים. זה בגלל שנתן לליכוד יותר מדי, וגם ליש עתיד

לבנט נוח יותר להקים קואליציה עם לפיד, אחרי שהתברר שנתניהו כשל. מי יוודא שנתניהו ייכשל? סער. נדמה שלסער כבר לא אכפת להיות מואשם בקטילת המלך. סער כבר ניפץ מחסום פסיכולוגי בנט לא רוצה לנפץ. אז סער יתעקש לא להצטרף. עריקים לא יבואו (הסברנו למה). נתניהו ייכשל. ואחרי שייכשל, לבנט יהיה תירוץ טוב לחפש אלטרנטיבה (לא אשמתו שביבי נכשל).

האם היהודים רוצים בזה? נבדוק. 2003 – כשליש תמכו. 2008 – שלושים אחוז. 2015 – שלושים וחמישה אחוז. 2021 – שוב כשלושים וחמישה אחוז. ובמילים פשוטות: קשה לראות זינוק דרמטי בשיעור התומכים בצירוף ערבים לממשלה

עוד אני כותב על שיטת הבחירות, ומכון הסקרים פיו פרסם מחקר חדש על ארבע מדינות בעולם. מדינות גדולות וחשובות מישראל (לא לנו כמובן): ארה״ב, גרמניה, בריטניה, צרפת. אולי לא תופתעו לגלות שגם בהן יש אזרחים לא מרוצים שרוצים שהשיטה תשתנה. אולי לא תופתעו לגלות שגם במדינות אחרות יש קשר בין שבביעות רצון כללית מהמצב הפוליטי, לבין הרצון לתקן אותו באמצעות תיקון השיטה.

תשאלו: אז כמה הסקרים באמת שווים? זו שאלה שיש לה תשובות בכמה רמות. את רמת המנדטים ראינו. הדיוק לא היה מרשים. אבל מה עם רמת הגושים? הנה, זו הסיבה שבגללה שווה בכל זאת לעיין בסקרים. כי נכון, היו טעויות, ואי דיוקים, ומנדטים שנדדו ברגע האחרון. אבל בסך הכל, בתמונה הקובעת – שהיא תמונת הגושים – הסקרים, וגם הגולשים, לא טעו בהרבה. מנדט, שניים, לעיתים רחוקות שלושה.