פרסומים

כמעט אף אחד בישראל לא מייחס לגדי איזנקוט תכונות שלילית. כמעט אף אחד לא אומר שאיזנקוט לא פטריוט, לא אמין, לא הגון, לא ענייני, לא דואג לישראל

נתניהו בחן את האמצעים, הגדיר, פחות או יותר את המטרות, ובדיעבד מתברר שהחישוב שעשה כנראה לא נכון. אלא שנתניהו לא טעה לבד. איתו טעו גם רוב הישראלים

זעקת ה״אנטישמיות״ היא זעקת המיעוט, שנשענת על אלפי שנות היסטוריה יהודית כמיעוט. החרדים בעצם רוצים שנתבלבל. שלרגע נשכח שאנחנו הרוב. שלרגע נשכח שבאנו לכאן, הקמנו מדינה, כדי שלא נצטרך יותר לשפת המיעוט. אם רק נשכח – הם ירוויחו

השאלה ברמת ההסכמה הנמוכה ביותר נוגעת ליהודיות המדינה (שיעור הסכמה כמעט זהה לשאלה על הנושא הפלשתיני). קרוב לשליש מהישראלים (36% מהיהודים) סבורים שישראל היא מדינה ״לא מספיק יהודית״

האם יש טעם בהצגת המודל ההסתברותי הזה? נדמה שיש בו טעם בהקשר של התאמת ציפיות למציאות

הרבנים מדברים בשם שירות ה״אסור על פי ההלכה״. נניח שאכן יש איסור כזה – אפשר להציע במקביל אליו איסור שיש לו תוקף לא פחות מחייב ולא פחות קדוש עבור ישראלים אחרים – האיסור לפגוע בשוויון לנשים

הביטו בגרף: הוא מבטא את רמת הדיוק של סקרים בדרך לבחירות הקודמות, של 2022. מה רואים בו? אפשר לזהות בקלות, שבמועד שאנחנו נמצאים בו, המרחק מהתוצאות גדול מאוד

בעיני רוב העולם, תדמיתה של ישראל ותדמיתו של נתניהו הם דברים בלתי נפרדים. לפחות תיאורטית, זה מאפשר ניסוי בשיקום מהיר של תדמית. את ישראל אי אפשר להחליף, כדי לשפר את התדמית של נתניהו, אבל את נתניהו אפשר להחליף כדי לשפר את התדמית של ישראל

ראבילו מומחה במתן עצות ללקוחותיו, ואפשר לחשוב מה היה ממליץ ללקוח במצבו. אולי להודיע לבית המשפט, כאשר תבוא העתירה, שהוא תומך בתביעה לקיים הצבעה חוזרת. כאמור, ממילא כנראה ינצח

יש משמעות רגשית לכך שהחרדים הם ״אחים״. יש משמעות רגשית לכך שישראלים שרויים במצב של ״כעס״. הרגשות מכבידים. הרגשות משבשים את היכולת לפעול בשיקול דעת