פרסומים

ישראל היא המדינה שנמנו בה הכי הרבה משיבים שאומרים שהם ״יותר נלהבים מאשר מודאגים״ מהשימוש הגובר בבינה מלאכותית בחיי היומיום

אם נעביר אותם, אף אחד לא יבוא בטענות. אם לא נעביר – ועוד איך יהיו טענות. בעיקר כאשר יש סקרים אחרים שמעבירים. בעיקר כאשר ברור שהם ממש על הסף

מדינה שבטוחה שהיא צודקת פועלת בזהירות בזירה הבינלאומית כדי לשפר את תדמיתה, ולא מגיבה על פגיעה בתדמיתה בהתנהלות שתוצאתה המובטחת היא פגיעה נוספת בתדמיתה

איך יכריע הבוחר בין הנרטיבים? משטר דמוקרטי נשען על החלטה לא בהכרח מושכלת של המון רב

נניח שמציעים לכם לשים אלף שקלים בקופה תחת התנאים הבאים: אם לאחר הבחירות אמיר אביבי ימונה ל״שר חיצוני״, כפי שנתניהו הבטיח לו לאחר ששיבץ אותו לא ריאלי ברשימה, תקבלו אלפיים שקלים. אם לאחר הבחירות אמיר אביבי לא ימונה ל״שר חיצוני״ תאבדו את האלף. הייתם מהמרים?

מחצית מהישראלים סבורים שהמדינה לא סיפקה את הסחורה השנה, לא בביטחון ולא בכלכלה

יציבות בשטח אפשרה יציבות בדעת הקהל. הטלטלות רובן מלאכותיות – תוצאה של ספין שלא מזיז בוחרים – או תנודתיות של הסקרים – או שינויים ארגוניים בהרכבי המפלגות

המתמטיקה יכולה לסייע למחליטים להחליט אם לאחד את ישר וביחד, אבל היא לא יכולה לבטל את הסיכון, גם אם רוב הסקרים מלמדים שמדובר בסיכון לא גדול. החדשות הטובות: בשלישי הבא נוכל להיפטר מהדיון הזה

דווקא במקום שבו יש תוכנית עבודה פחות או יותר סבירה, וינטר מבקש לעצור. לעומת זאת, במקום שבו יש חלום יפה, בלי תוכנית עבודה, וינטר מבקש לשכנע שהוא מחזיק בכיסו את ״הפתרון האחד״

סמל הוא דבר גמיש, וכמו במקרה של ״פרס יחלק את ירושלים״ או של ה״צ׳חצ׳חים״, הקרב הוא לעיתים קרובות על השאלה מי יצליח לטעון את הסמל במשמעות הרלבנטית לרגע פוליטי נתון