1.
רוב הציבור לא רואה בבנימין נתניהו את המועמד הטוב ביותר להיות ראש ממשלת ישראל. זה נתון קבוע, כבר כמה חודשים. וזה לא נתון שיש לבטל את משמעותו. במשך שנים רבות נתניהו נהנה מעמדת יתרון מסויימת בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. בסיבוב הבחירות הזה, למרות שלאופוזיציה אין מנהיג מוסכם ומובהק, נתניהו בפיגור קבוע מול גדי איזנקוט. וצריך לומר: זה פיגור שברקע שלו כמעט שוויון בקרב היהודים, ויתרון גדול מאוד לאיזנקוט בקרב הערבים.
הנתון הזה, ונתונים נוספים, מובילים למסקנה כמעט מובנת מאליה: רוב הציבור הישראלי עייף מנתניהו, שנמצא בסביבה כבר זמן רב מאוד. גם בקרב המצביעים לגוש שלו יש שעייפו ממנו, ולא ירגישו מצוקה גדולה אם יתברר להם שאכן, תם עידן נתניהו. מצד שני, אין מועמד אחר שזוכה לרוב של תמיכה כמחליפו הראוי. איזנקוט מועדף על פניו על ידי קבוצה גדולה, אבל גודלה אינו מגיע ל-50% (בין השאר, כי ישנם ישראלים שלא משיבים על השאלה את מי הם מעדיפים). ישראל עדיין מחפשת מנהיג שיקבל את תמיכת הרוב.
2.
מה שאנחנו מכנים ״גושים״ קיבלו את גודלם הנוכחי, פחות או יותר, בסביבות מרץ של שנת 2023. כלומר – הם מחזיקים בגודלם הנוכחי מול טלטלות עזות מאוד כמו שבעה באוקטובר, מלחמה בעזה, תקיפה בלבנון, שתי מערכות מול איראן. תמיד אפשר להניח – או לקוות – כל אחד וטעמו – שיום הבחירות יביא איתו שינוי גדול. עוזבי ליכוד ״יחזרו הביתה״. עייפי נתניהו ייזכרו שאין ברירה. בבחירות הכל יכול לקרות. לשם כך הן נערכות. ומצד שני – גלים של הפצצות באיראן לא הביאו לשינוי. חודשים ארוכים של לחימה עיקשת בעזה לא הביאה שינוי. קטטות ממושכות על סמכויות בג״ץ, השתמטות חרדים, משפט נתניהו, שותפות אפשרית עם מנסור עבאס, קשרים מפוקפקים עם קטאר, וכל שאר הדרמות הקטנות והגדולות, האמיתיות והמומצאות – כל אלה לא הזיזו משמעותית את הבוחרים מגוש לגוש. גם את זה כדאי לקחת בחשבון. כי לפעמים הפתעת הבחירות היא שמצפים להפתעה – ואין הפתעה. גם זה יכול לקרות.
השיבו על 10 שאלות וקבלו את המיקום שלכם על מפת הבחירות הישראלית
3.
כדאי לשים לב למה שקורה, או לא קורה למפלגות ״הגדולות״ שלנו. הן מאוד קטנות, או כך לפחות הן נראות בסקרים גם כאשר מתקרב רגע הבחירות. אולי עוד ״ישתו״ את המנדטים של המפלגות האחרות בגוש. אולי יצליחו לעשות זאת, אם ינסו. אולי לא ינסו, או לא יצליחו. לניסיון יש מחיר – הוא מרגיז את השותפים ומתסיס את המחנה. גם לויתור יש מחיר – הוא עשוי להביא את ישראל למצב שבו שתי המפלגות הגדולות שלה, יחדיו, לא מגיעות לארבעים מנדטים. כלומר, ייתכן בהחלט שהכנסת הבאה תהיה יותר כנסת של מפלגות בינוניות מאשר כנסת של מפלגות גדולות ולצידן מפלגות לוויין. הליכוד, ישר, ביחד, יהיו כנראה מעל 10 מנדטים. אבל אי אפשר לבטל את האפשרות שגם הדמוקרטים, עוצמה יהודית, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת יהיו מעל 10 מנדטים. המפלגות האלה לא רחוקות מעשרה מנדטים, ואם הציבור, ביום הבחירות, יחליט ללכת עם הבחירה הפרטנית, ולא עם איזו מחשבה ״אסטרטגית״ על חיזוק המפלגה המובילה של הגוש, ייתכן שנקבל מטוטלת כוחות הרבה יותר שוויונית ומסובכת מכפי שאנחנו רגילים.
4.
שאלת ההתייצבות במגזר הערבי נמצאת כל הזמן על הפרק. האם יבואו שישים אחוז, שישים וחמישה, שבעים – האם אפשר להעלות על הדעת אפילו יותר מזה? דמיינו את הכנסת עם, נניח, 17 מנדטים של מפלגות ערביות. זה לא מה שרואים בסקרים כרגע, אבל גם זו הפתעה שראוי לקחת בחשבון. השפעתה תהיה באופן הבא: א. היא תקשה מאוד על הגושים, עד כדי העדר אפשרות, להגיע ל-61 מנדטים. ב. היא תקשה מאוד לשכוח ולהשכיח שהציבור הערבי הוא חלק ממדינת ישראל, שיש לקחת בחשבון כאשר מעצבים את ממשלתה ואת המדיניות שלה. ג. היא תאפשר לערבים לסייע במימוש החלטה נחושה של ראשי גוש השינוי, אם תהיה החלטה כזאת, להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה. ד. היא תהיה נקודת ההזנקה של קמפיין הימין לקראת הבחירות הבאות.
5.
המגזר החרדי במצוקה. זה ניכר במערכת הבחירות, זה ניכר ברחובות. אפשר לומר: ״הם הביאו את המצוקה על עצמם״ – מה שנכון. אפשר גם להזדהות עם הקושי של ציבור גדול לשנות באחת את אורחותיו, ולקבל באחת את התביעה שישנה את אורחותיו. הפוליטיקאים החרדים הם ציניקנים גדולים, שלא ראויים לאמפתיה מיוחדת. המוני הצעירים החרדים אינם ציניקנים גדולים. הם צעירים שגודלו וחונכו לדרך מסויימת, ומגלים שהדרך חסומה, ומקווים שעוד אפשר יהיה לפרוץ אותה.
הבחירות יסמנו למגזר החרדי אחת משתי אפשרויות. הראשונה – תקווה שהדרך עוד תיפרץ, בין אם בגלל שמחנה הקואליציה ניצח, בין אם בגלל שיפסיד, אבל הפסד שנראה זמני, עד בחירות נוספות בקרוב. השנייה – הכרה באפשרות שהדרך לא תיפרץ, ושיש הכרח למצוא דרך אחרת. הציבור החרדי והנהגתו גילו בעבר יכולת להיות פרגמטים. אם יבינו שהעולם השתנה – ושאין דרך חזרה – ימצאו נתיב להסתגל אליו. זה יקרה רק אם הבחירות יסתיימו לא רק בניצחון אלא גם בשלטון שמשדר יציבות.
6.
הכרעה בבחירות עשויה, או עלולה, להשכיח מאיתנו דבר חשוב: העם אותו עם, האתגרים אותם אתגרים, הקושי להסתדר אותו קושי, השבטיות אותה שבטיות. החברה הישראלית מתקשה להשתחרר מבעיות יסוד מבניות, חלקן בגלל נסיבות שאי אפשר היה למנוע, חלקן בגלל מנהיגות שהעדיפה חידוד פערים וקיטוב על פני גישור על פערים והרגעה. אם יהיה מחנה מנצח, ולא בטוח שיהיה, ראוי שיזכור שניצחון בבחירות הוא אמצעי ולא מטרה. הוא תחילתו של תהליך ולא סופו. הוא הזדמנות להצליח – ולא הצלחה.
האזינו לסדרת הבחירות של הקיפוד והשועל. 5 פרקים בעשרה ימים
הפרק הראשון: גלדסטון נגד ד׳יזראלי, ולמה המנצח מנצח
