לנוכח אי הודאות, מה אנחנו בכל זאת יודעים? התשובה היא: לא מעט
מי שמציע שינוי שיטה צריך להתייחס לא רק לתוצאה שהוא מקווה לה, אלא גם לשאלה מה יקרה כאשר הפוליטיקאים, שהם יצורים ערמומיים, ימצאו דרך לעקוף את השיטה החדשה
הכרעה בבחירות עשויה, או עלולה, להשכיח מאיתנו דבר חשוב: העם אותו עם, האתגרים אותם אתגרים, הקושי להסתדר אותו קושי, השבטיות אותה שבטיות. החברה הישראלית מתקשה להשתחרר מבעיות יסוד מבניות
מכאן החידה: מדוע הליכוד, ונתניהו, נלחמים במפלגה שמעבר שלה מבטיח לקואליציה את מספר המנדטים הגדול יותר?
הנה סדרת מספרים: 69, 66, 67, 64, 69, 67, 69, 72, 67, 67, 66, 65, 66, 65. האם אתם מזהים כאן תנודתיות רבה?
רוב גדול של ישראלים נמצאים בשני מחנות שינוי. יש מי שרוצים שינוי שמשמעותו ״אותו כיוון אבל יותר״. יש מי שרוצים שינוי שמשמעותו ״כיוון אחר״. ודווקא מי שלא נמצאים בשני המחנות האלה, הם שעשויים להכריע את גורל הבחירות
פרופ׳ שטיינברג ושמואל רוזנר משיבים לשאלות על סקרים, שאלונים, הטיות, דגימה, שקרים, פערים, אתיקה, סטטיסטיקה, הצבעה, דתיות, דמוגרפיה, אמינות, אחוז החסימה, דיוק – ועל כדורים בצבע כחול וכדורים בצבע אדום
המאמר הזה לא בא לומר ״אל תצביעו למפלגות קטנות״ (כי אין להן סיכוי), או ״הצביעו למפלגות קטנות״ (כי רק אם כל התומכים יתעקשו יהיה להן סיכוי). המאמר הזה בא לומר: דעו היכן נמצא אזור הסיכון, ואז קבלו החלטה מושכלת
הנה הדבר העיקרי שצריך לומר על מעברים. הבחירות האלה מתאפיינות – לפי הסקרים – בהרבה מאוד בוחרים שעברו מגוש הקואליציה לגוש האופוזיציה, ובמעט מאוד בוחרים שעברו מגוש האופוזיציה לגוש הקואליציה
איך יכריע הבוחר בין הנרטיבים? משטר דמוקרטי נשען על החלטה לא בהכרח מושכלת של המון רב
