1.
למה היא אמרה את זה? ננסה שלוש אפשרויות.
הראשונה: טעות בשיקול הדעת. שגיאה. כלומר, כמובן שזה מה שהיא חושבת, אבל אם הייתה שמה לב, או מישהו בקמפיין הליכוד היה שם לב, היא לא היתה אומרת. לא כך. תמיד כדאי לקחת בחשבון את האפשרות של טעות. בני אדם – כולל אנשי קמפיין מיומנים, שלא לדבר על רעיות ראש ממשלה, שלא תמיד חושבות על מה שהן אומרות – עושים שגיאות. בני אדם אחרים נוטים לייחס לשגיאות משמעות. אבל לפעמים שגיאות הן פשוט שגיאות.
השנייה: יש מטרה – והיא הסחת דעת מאחריותו של ראש הממשלה לתהליך שהוביל את ישראל לשבעה באוקטובר. ככל שהדיון הציבורי על שבעה באוקטובר יתמקד בשאלת ״העירו או לא העירו״, כך הוא יתמקד פחות בשאלות החשובות יותר על שבעה באוקטובר. שאלות של אסטרטגיה ישראלית, של איסוף מודיעין, של זיהוי כוונות אוייב, של רמת סיכון שישראל מוכנה לקחת, ועוד ועוד. נתניהו רוצה לדבר רק על השגיאות שאינן באחריותו. הוא רוצה לדבר על הדיון בלילה שקדם למתקפה. שרה נתניהו שירתה את המטרה הזאת, גם אם במחיר תדמיתי מסויים.
השלישית: זו השערה קצת יותר מחוכמת, אבל לא בלתי סבירה. נתניהו רוצה לחזק את יאיר גולן. הוא רוצה שמירוץ הבחירות לא יהיה ״נתניהו נגד איזנקוט״ אלא ״נתניהו נגד גולן״. הוא רוצה שתוצאת הבחירות תהיה גולן חזק לעומת שותפים אחרים ב״גוש השינוי״. איך גולן חזק משרת את נתניהו? הוא משרת אותו לפני הבחירות – כי קל יותר לרוץ נגד גולן. הוא משרת אותו אחרי הבחירות – כי קשה יותר להרכיב קואליציית שינוי כאשר גולן דומיננטי וחזק. יכול להיות שנתניהו כבר הבין שסיכוייו לנצח בבחירות קטנים, ומטרתו העיקרית היא לסבך ככל שניתן את האפשרות להקמת קואליציה חליפית, של רוב או מיעוט, שתוציא אותו מבית ראש הממשלה.
2.
האם זה גרם לנתניהו נזק? ננסה שלוש אפשרויות.
ראשונה: כן, זה יזיז מצביעים מכיוון הליכוד לכיוונן של מפלגות אחרות. אבל – כנראה שלא למפלגות אופוזיציה. כך שאולי זה לא במיוחד אכפת לנתניהו בשלב הזה.
שנייה: כן, זה יגרום למצביעים שגם כך לא נוח להם עם הרכב הקואליציה ועם אופי הקואליציה, לעבור לאופוזיציה, או להישאר בבית ביום הבחירות.
שלישית: כן ולא. זה יעשה אחד או את שני הדברים הקודמים, אבל גם ילהיט מאוד את מערכת הבחירות, ולכן יעלה את שיעור מצביעי הקואליציה שיצאו להצביע – כי אדישות והימנעות במערכת בחירות מאוד סוערת הם מעשה פחות מקובל.
תשאלו: מה משלושת אלה יקרה? בשלב זה אין תשובה טובה. נצטרך להמתין להתפתחויות נוספות, ובעיקר למספרים מכמה סקרים לפני שנוכל להכריע.
3.
צריך לומר שדבריה של שרה נתניהו היו דברים שראויה להם המילה ״חרפה״?
ליתר בטחון, נאמר גם את זה. כדי שלאף אחד לא יהיה ספק.
4.
האם עוד יש ״גוש בין הגושים״?
אפשר לקשור את השאלה הזאת לשאלה על מניעיה של שרה נתניהו, ועל תוצאות דבריה. נתניהו (ראש הממשלה) לא רוצה גוש בין הגושים. הוא רוצה קרב מול ״השמאל״, ולכן נוח לו שגולן יהיה חזק (בנט, ליברמן, גם איזנקוט, פחות משכנעים כדגם של ״שמאל״). הוא רוצה מערכת בחירות סוערת, שתעיר את הבוחרים של המחנה שלו מאדישות – הם אדישים הרבה יותר ממחנה ה״שינוי״. מערכת בחירות סוערת מקשה מאוד על תיחזוק של ״גוש בין הגושים״. היא מחזקת את הצורך של מצביעים לבחור במצב של עימות קשה, חזיתי, מכוער.
בחודשים האחרונים הקדשנו לא מעט זמן שיחה וניתוח לגוש השלישי, שבין הגושים. בדיעבד, קל לומר שהגזמנו. הגוש השלישי לא צלח את המעבר מסנטימנט – שקיים – למציאות פוליטית שיש לה תוקף. למה הוא לא צלח את המעבר הזה? יש לזה יותר מסיבה אחת. לא היה מנהיג אחד שבכוחו להפוך את רסיסי הקבוצות למפלגה חזקה. היו קרבות אגו, חשדנות, מלחמות על ניואנסים, מגלומניה של תנועות, צעדים שנעשו לפני הזמן, או אחרי הזמן. כל אלה, ואולי עוד סיבות, מעמידים אותנו על סף האפשרות להכריז שהגוש השלישי מת ונקבר. בבחירות האלה, נהיה שוב במצב המוכר של גוש רק ביבי וגוש רק לא ביבי. ומי שלא מתאים לו, שיישב בבית. או יצביע למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה.
עוד לא נרשמתם למדד? למה אתם מחכים? לחצו, והשיבו לשאלונים שלנו
5.
איזה שינוי דרמטי יכול עוד לקרות?
כבר בתוך שבוע יכול לבוא שינוי דרמטי: איחוד של ישר וביחד. בשתי המפלגות, ובשלל גופים אחרים, האפשרות הזאת נבדקת. כולם מבינים את שני יתרונותיה – הצבה של איזנקוט בעמדת המנהיג שמול נתניהו בלי ערעור; העמדת מפלגה גדולה, שלא יהיה ספק שהיא זו שצריכה לקבל את המנדט להקמת ממשלה (בהנחה שהליכוד לא תתחזק משמעותית). כולם מבינים גם את החסרון האפשרי: ירידה במספר הקולות למפלגה המאוחדת לעומת שתי המפלגות בנפרד.
מכאן, מתמטיקה והערכות. המתמטיקה קלה: שואלים למי תצביעו בתסריט כזה ובתסריט כזה, ובודקים מי נשאר ומי הולך (וגם מי מצטרף מבחוץ, במקרה של מפלגה מאוחדת). את המתמטיקה אפשר לסכם במספרים. מפלגה מאוחדת תוריד כך וכך קולות, או תוסיף כך וכך קולות. יש סקרים שונים, שמראים תוצאות שונות. אם לסכם את מה שרואים בהם, במקרה הטוב המפלגה המאוחדת נשארת באותו גודל של המפלגות המפוצלות, ובמקרה הפחות טוב (הכל כמובן מנקודת מבטם של מי ששוקלים איחוד) המפלגה המאוחדת מפסידה ויורדת בגודלה. אין סקרים שמראים שהמאוחדת עולה בגודלה על סף מרכיביה המפוצלים. וזאת המתמטיקה.
אלא שזו מתמטיקה שיש לה מגבלות מובנות. היא מבקשת ממשיבים לנחש מה יעשו בעתיד שטרם קרה. הניסיון מלמד שהאינדיקציה ששאלות היפותטיות כאלה יכולות לתת מוגבלת מאוד. איחוד של ישר וביחד יהיה מהלך דרמטי, שאחריו תבוא דינמיקה שהמתמטיקה הקרה של היום לא בהכרח יודעת לחזות. נדמה לי, שזה מסוג המהלכים שאומרים עליהם ״סיכון גדול, רווח גדול״. מה הסיכון? לאבד חמישה מנדטים למפלגות אחרות (ואז השאלה היא למי – כי קולות שילכו לליברמן לא מפריעים מהותית לבחור במהלך כזה). מה הרווח הגדול? – אולי מפץ, טלטלה, זה מה שגוש השינוי זקוק לו. אנחנו מרבים לכתוב על העובדה שגוש הקואליציה תקוע על סביבות חמישים מנדטים, או קצת יותר, ולא מצליח לברוא מהלך שמוביל לנסיקה. אנחנו ממעטים לכתוב, אבל זה לא פחות חשוב, שגם האופוזיציה נמצאת במצב הזה. איזנקוט עלה עד סביבות 24 מנדטים, ושם נקטע. בנט ירד לסביבות 13 מנדטים, ושם נתקע (יש סקרים שבהם הוא מקבל קצת פחות או קצת יותר). איחוד יכול להיות המהלך ששוחק את היתרון הקל של האופוזיציה (בלי המפלגות הערביות), ובזה הוא מסוכן. איחוד יכול להיות המהלך שפורץ את התקרה שמוצבת כעת מעל ראשה של האופוזיציה, ובכך הוא יכול להיות מועיל (מנקודת מבטה).
החדשות הרעות: המתמטיקה יכולה לסייע למחליטים להחליט, אבל היא לא יכולה לבטל את הסיכון, גם אם רוב הסקרים מלמדים שמדובר בסיכון לא גדול. החדשות הטובות: בשלישי הבא נוכל להיפטר מהדיון הזה, כך או כך.
6.
כמה מנדטים יקבלו הרשימות הערביות?
זו שאלה חשובה מאוד, שמעטים מדי שמים אליה לב. של כאן 11 השבוע, הן קיבלו יחדיו 13 מנדטים. בסקר של חדשות 12 השבוע, הן קיבלו יחדיו 11 מנדטים. לפי הסקרים שלנו (המדד / חדשות 13), בשני המקרים מדובר בהערכת חסר, שיש לה משמעות. הערביות עם 11 זה אירוע מסוג אחד, הערביות עם 15 זה אירוע מסוג אחר. להערכתנו, נכון לעכשיו, הן קרובות יותר ל-15. מה שאומר שאת המירוץ ל-61 מנדטים ״ציונים״ צריך להתחיל מ-105 מנדטים. מה שאומר שהסיכוי של גוש כלשהו להגיע ל-61 מנדטים, ללא תוספת של מפלגה ערבית, קטן מאוד. מה שמחזיר לשולחן את שלוש האפשרויות שכולנו מכירים: החלטה של ראשי מפלגות להפר את ההתחייבות שנתנו ולצרף את רע״ם לקואליציה. החלטה להקים ממשלת מיעוט, ולקוות שתשרוד. החלטה למצוא דרך שתאפשר שותפות של מפלגות קואליציה ואופוזיציה. בחירות חדשות.
7.
האם וינטר יעבור לבד את אחוז החסימה?
או שכן או שלא. מי שמחפש תשובה שאין בה ספקות, שלא יחפש אותה בסקרים.
אם יעבור – זה מחזק את גוש הקואליציה, בהנחה שיעמוד במילתו להתחבר לקואליציה תחת נתניהו. אם לא יעבור, הוא מוריד מנדטים של הקואליציה מתחת לאחוז החסימה. השאלה אם כן או לא תהיה כנראה תלויה בהחלטה של בוחרים ביום הבחירות עצמו האם הם הולכים על בטוח, ומצביעים למפלגה שבטוח עוברת את אחוז החסימה (לא וינטר), או מהמרים בתקווה להעביר אותו, ולחזק את הקואליציה, בידיעה שאם בוחרים אחרים יבחרו לעשות אחרת, הוא לא יעבור, ויהיה הסיפור החוזר של מרצ מהבחירות הקודמות.
יש שיאמרו: הנה ספר שחשוב לקרוא לקראת הבחירות: על האתגר החרדי
