איזנקוט

אתגר שבו “הזמן הולך ואוזל” הוא אתגר שבו אין רגע הכרעה ידוע. “הולך ואוזל” – אבל מתי בדיוק יאזל? מי יודע. אולי מחר, אולי בעוד שנתיים, אולי בעוד עשרים. אפשר לחכות

באיראן – סופר פוזיציה שאינה ניצחון ולא תבוסה. בעזה – סופר פוזיציה שאינה מחיקת חמאס ואינה הסכמה להמשך שלטונו. ביהודה ושומרון – סופר פוזיציה של גינוי פרעות ועידוד פרעות. גם מערכת הבחירות מעמידה את ישראל בסופר פוזיציה – ניצחון והפסד

הכרעה בבחירות עשויה, או עלולה, להשכיח מאיתנו דבר חשוב: העם אותו עם, האתגרים אותם אתגרים, הקושי להסתדר אותו קושי, השבטיות אותה שבטיות. החברה הישראלית מתקשה להשתחרר מבעיות יסוד מבניות

יציבות בשטח אפשרה יציבות בדעת הקהל. הטלטלות רובן מלאכותיות – תוצאה של ספין שלא מזיז בוחרים – או תנודתיות של הסקרים – או שינויים ארגוניים בהרכבי המפלגות

המתמטיקה יכולה לסייע למחליטים להחליט אם לאחד את ישר וביחד, אבל היא לא יכולה לבטל את הסיכון, גם אם רוב הסקרים מלמדים שמדובר בסיכון לא גדול. החדשות הטובות: בשלישי הבא נוכל להיפטר מהדיון הזה

סמל הוא דבר גמיש, וכמו במקרה של ״פרס יחלק את ירושלים״ או של ה״צ׳חצ׳חים״, הקרב הוא לעיתים קרובות על השאלה מי יצליח לטעון את הסמל במשמעות הרלבנטית לרגע פוליטי נתון

שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים?

זה איננו קרב על השאלה האם איזנקוט שמאלן. זהו קרב על השאלה האם לאיזנקוט אפשר להדביק את התג שמאלן. ניסיון, כמו שראינו, כבר יש. והוא יתגבר. ומצד שני, גם את זה ראינו, לא קל להדביק לאיזנקוט תוויות שליליות. רוב הישראלים מחבבים אותו

דמיינו מצב שבו הרמטכ״ל מגיש חוות דעת שתומכת בחוק העריקים. מי היה רואה בזה מעשה לגיטימי ומוצדק, ומי היה סבור שהרמטכ״ל חרג מתפקידו, או טוען שהרמטכ״ל נכנע למערכת הפוליטית ונקט בגישה לא מקצועית?

כמעט אף אחד בישראל לא מייחס לגדי איזנקוט תכונות שלילית. כמעט אף אחד לא אומר שאיזנקוט לא פטריוט, לא אמין, לא הגון, לא ענייני, לא דואג לישראל