רוצים קואליציה בטוחה? אין קושי לסדר את זה. חברו את הליכוד, ביחד, ישר וישראל ביתנו, ותקבלו קואליציה שלפי המודל הסטטיסטי תזכה לרוב בהסתברות של 99%. יתרונות: בלי קיצונים, בלי חרדים, בלי ערבים. חסרונות: לא ברור מי עומד בראש, לא ברור מה עושים עם נתניהו, לא ברור מי מוותר על שותפיו הטבעיים, לא ברור מה תהיה המדיניות בנושאים שנויים במחלוקת, ויש כמה. ומצד שני – 99%. וזו קואליציה שאין בה פרובוקציות של בן גביר, ולא אמירות בוטות של יאיר גולן, ולא תעלולים מתוחכמים של סמוטריץ׳, ולא תביעות של יהדות התורה, ולא בכיינות של ש״ס, ולא קושי לייצב רוב בגלל הסתייגות של מפלגה ערבית מהמדיניות בעזה.
דמיינו את הקואליציה הזאת. אולי יהיה לכם רגע של נחת. אבל בהחלט ייתכן שלא. כי אם אתם מצביעים של ישר, ייתכן מאוד שאתם רוצים שהדמוקרטים יהיו חלק מהחבילה. ואם אתם בוחרים של הציונות הדתית, לא ברור לכם איך קמה הקואליציה ״הציונית הרחבה״ בלי הרכיב שבעיניכם הוא החשוב ביותר – אתם! ואם אתם בוחרים של הליכוד, אתם לא מוותרים בקלות על הידידות המופלאה עם ש״ס. ואם אתם בוחרים של ביחד, אתם נזכרים שהצבעתם לבנט כדי שיחליף את נתניהו, לא כדי שישב איתו.
וחוץ מזה, מה עם נתניהו? אם אתם בוחרים של הליכוד, תניחו שבהרכב כזה הוא ראש הממשלה, בעיקר אם הליכוד תהיה המפלגה הגדולה מבין הארבע, מה שכרגע נראה כאפשרות סבירה. אם אתם בוחרים של איזנקוט, המחשבה על נתניהו כראש ממשלה גורמת לכם אי שקט.
וכן הלאה וכן הלאה, אז נמשיך. בגרף המצורף כאן השתמשנו במודל הסטטיסטי של המדד, שמשחק בהגרלות מונטה קרלו של ממוצע הסקרים כדי לייצר הסתברויות של תוצאות הבחירות. כל סיבוב של הרולטה, עם הנתונים שהוצבו בה, מייצר תוצאה קצת אחרת. עשרת אלפים סיבובים מאפשרים לנו לומר באיזה אחוז מהמקרים כל קואליציה תהיה או לא תהיה אפשרית.
אמרנו: הקואליציה של הגדולות בימין-מרכז (והשאלה אם הליכוד היא מפלגת ימין מרכז פתוחה בהחלט לויכוח) תתאפשר ב-99% מהמקרים – לפי המודל, המסתמך על תמונת הסקרים היום. שתי הבאות בתור מבחינת הסתברות (מאלה שבדקנו, ואפשר לבדוק כל הרכב שרוצים) הן הקואליציות שהכי מטרידות חלק ניכר מבוחרי ״גוש השינוי״. אלה קואליציות שבהן הקואליציה הנוכחית מוותרת על עוצמה יהודית (״הקיצונים״) ומכניסה במקומה את אחת משתי המפלגות העיקריות בגוש הנגדי – ישר או ביחד.
זו קואליציה שבחוגים מסויימים בשמאל המודאג מכנים קואליציית הבגידה. בנט יחבור לנתניהו. או איזנקוט יחבור לנתניהו. התירוץ יהיה: העיקר שלא תהיה עוד מערכת בחירות. התירוץ יהיה: יותר טוב למדינת ישראל שזה אנחנו ולא בן גביר. התירוץ יהיה: ממשלה שאנחנו משחקים בה תפקיד משמעותי תהיה ממשלה אחרת. לא תהיה רפורמה משפטית מוגזמת, לא יהיו הרפתקאות צבאיות מיותרות, לא יהיה תקציב מופלג לחרדים, וכן הלאה. איך זה ייגמר כולם יודעים. ומי שלא יודע, שיחפש בגוגל ״בני גנץ״. אם נתניהו ראש הממשלה, ובעיקר אם עוצמה יהודית מחכה בצד השני של המשוואה, מוכנה להיכנס כדי להשלים מניין (נניח, בתוספת נדרשת של כמה עריקים), לבנט ואיזנקוט יהיה כוח מוגבל להשפיע. יהיה כוח – אבל מוגבל. והוא ייגמר ביום שנתניהו יחליט שלא נוח לא יותר עם הקואליציה שלו.
זה כמובן לא אומר שהם לא צריכים להיכנס לקואליציה כזאת. שאלת הקואליציה היא שאלה של אפשרויות ועדיפויות. מה עדיף, זה או בחירות, זה או חוסר יציבות, זה או קואליציה יותר רדיקלית, וכן הלאה. הכל תלוי ביחסי הכוחות ובשאלות שנמצאות במחלוקת.
אז מה, יהיו חילופי משטר באיראן? בואו לשחק בתחזית האירועים נושאת הפרסים
והאפשרויות מוגבלות. לאופוזיציה יש סיכוי לא רע להקים קואליציה, אם תחזור בה מהתחייבותה לא להסתמך על אצבעותיה של מפלגה ערבית. יחד עם רעמ, יש הסתברות מסויימת להקמת גוש שגודלו 61 מושבים ויותר. לא ודאות – הסתברות. לפי המודל השבוע, של 49%. בלי רעמ, לגוש השינוי אולי יש תקווה, אולי יש חלום, אבל אין מספיק אצבעות. לא לפי התחזית של המודל כרגע. 15% – זה מה שהוא מחלק לה בקזינו כהסתברות ל-61 מושבים. אבל כאן נדרשת הערה, שעוקבים קבועים של המדד כבר שמעו לא פעם: המודל מסתמך על הממוצע של כלל הסקרים בכלי התקשורת. זה אומר: גם הסקרים החריגים של הערוצים 14 ו-15. אם תבחרו להסתמך על מודל שאינו כולל את הסקרים האלה, תגלו שלאופוזיציה יש סיכוי קצת יותר גדול להגיע ל-61, אבל עדיין לא גדול מאוד – 27%. לקואליציה אין סיכוי. וגם לזה נצרף הערה: אם תבחרו במודל שפועל רק עם סקרי 14 ו-15, שאולי רק עליהם אתם סומכים, תגלו שלקואליציה כמעט מובטח שיהיה רוב: 89%.
בכנס של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, שהשתתפתי בו אתמול בפאנל של סוקרים, התנהל מעין דיון על השאלה האם ועד כמה ראוי לסבך את צרכני הקצה של כלי התקשורת במונחים כמו ״הסתברויות״. ד״ר אלון יקטר הזכיר שלא מעט אמריקאים התקשו מאוד לעכל את משמעות המודל של נייט סילבר, שהציע מבט חדש, הסתברותי, על תוצאות הבחירות. הם הניחו שאחוז יותר גבוה משמעו שהילרי קלינטון מנצחת, ולא הבינו שהסתברות של, נניח, שישים אחוז, משמעותה שבארבע מכל עשר התמודדויות דווקא דונלד טראמפ ינצח, מה שאומר שיש סיכוי לא רע שינצח – כפי שאכן קרה.
האם יש טעם בהצגת המודל ההסתברותי הזה? נדמה שיש בו טעם בהקשר של התאמת ציפיות למציאות. אפשר לקוות שהקואליציה הנוכחית, ימין-מלא, תחזור. ואז אפשר להביט במודל ולהבין שזה כנראה לא יקרה. אולי כן – מי יודע, אבל לפי הנתונים שיש בידינו כעת כנראה שלא. אפשר לקוות שגוש השינוי ירכיב קואליציה בלי הליכוד, בלי חרדים, בלי הציונות הדתית, בלי ערבים, בלי בן גביר, בלי ובלי ובלי. מי יודע – אולי זה יקרה. אבל הסיכוי לא גדול. זה אומר שתודעתית כדאי לכמעט כולנו להתכונן לבחירות שתוצאתן לא תשמח אותנו. במקרה הטוב, נחשוב שהיא סבירה. במקרה הטוב, נבין שבנסיבות שנוצרו זה יותר טוב מהאלטרנטיבה. או שנגלה שקרה דבר בלתי צפוי, והמפלגות שיכולות להקים בקלות קואליציה מרתקת הצליחו להתגבר על המכשולים הפרסונליים והחברתיים והפוליטיים והעקרוניים ולהקים קואליציה שמזמן לא נראתה כמותה.
המודל נותן לאפשרות להקים קואליציה כזאת 99%. אתם ואני כנראה מניחים שההסתברות שתקום בפועל היא… כמה?
האתגר החרדי: בואו לקרוא
