מה שמניע את העוברים לאופוזיציה הוא גיוס חרדים (59% מהם מול 18% אצל הנשארים בגוש). מה שמניע את העוזבים שנשארים בקואליציה הוא המאבק על בית המשפט (47% אצלם מול 20% אצל העוברים לאופוזיציה)
מדובר בשתי מפלגות שהמצב שלהן כמעט הפוך: אחת עם בסיס בוחרים קטן ונאמן שאין לו הרבה לאן לגדול. אחת עם בסיס בוחרים הרבה יותר גדול, הרבה פחות נאמן, שיש לו הרבה לאן לגדול ועוד יותר לאן לרדת
כשאומרים ״בלי קיצונים״, הרבה מאוד ישראלים חושבים ״בן גביר״ והרבה מאוד חושבים ״גולן״, וזה בלי קשר לשאלה אם גולן באמת קיצוני, ואם ההשוואה ראויה
האם יש טעם בהצגת המודל ההסתברותי הזה? נדמה שיש בו טעם בהקשר של התאמת ציפיות למציאות
תומכי הליכוד ותומכי עוצמה יהודית, שדומים בהרבה מאוד מאפיינים ועמדות, חושבים שהם שונים
הרוב היהודי לא מפנה אצבע מאשימה למדינה, הוא מפנה אצבע מאשימה למגזר הערבי עצמו. רוב היהודים סבורים שהמגזר אשם
נגיד שמחר נערכות במקביל מאה מערכות בחירות תחת אותן הנחות יסוד. במקרה כזה, סמוטריץ׳ יזכה למושב בכנסת 3 או 4 פעמים. הוא לא יזכה לראות את הכנסת מבפנים ב-96 מקרים
הליכוד מתחזקת בתוך הגוש של הקואליציה, ומחזירה הביתה גם חלק ממי שישבו על הגדר. היא לא מחזירה, כרגע, את מי שכבר החליטו לעבור למפלגת שינוי
אני מסכים: לליכוד תפקיד היסטורי בהנהגת המדינה
שמונה או יותר מנדטים לבן גביר זה כאב ראש משלושה סוגים
