נוותר מראש על ניסיון לפענח למה התכוון בנימין נתניהו כאשר דיבר על רצונו העז להקים ממשלה רחבה. נניח מראש, שכאשר מדובר בנתניהו, למילים יש חשיבות כשהן נאמרות, אבל לא הרבה מעבר לכך. ויש להן תכלית, אבל לא בהכרח התכלית שהן מבטאות. אז נוותר מראש על הכוונה של נתניהו כדי לעסוק בעניין עצמו. כי יש עניין: יש בישראל לא מעט אזרחים ואזרחיות שרוצים שהבחירות הקרובות יובילו להקמת ממשלה רחבה. הם קוראים לה בכל מיני שמות: רחבה, אחדות לאומית, ציונית, בלי חרדים וערבים, פיוס, בלי חרמות. שמות רבים, סנטימנט דומה. די לנו במחלוקת, די לנו בחלוקה לשני גושים שלא לגמרי ברור איזה מחלוקת אידיאולוגית שוררת ביניהם – עיקר המחלוקת נוגעת לאישיות העומדת בראש הקואליציה והממשלה. הישראלים הללו מחפשים מפלגה שתיעתר לסנטימנט הזה, ואולי מפלגה שלא רק תיעתר לו אלא תהפוך אותו לדגל העיקרי שלה. מפלגה ש״תכפה״ ממשלה רחבה (כאילו בכוחו של מישהו לכפות על מישהו הצטרפות לקואליציה אם אינו רוצה בזה).
במאמר הזה לא נקדיש מילים רבות לגודלה של הקבוצה שהסנטימנט הזה עומד במרכז שאיפותיה. פשוט נאמר שהיא מונה בסביבות עשרה מושבים – מנדטים. יהיו שיתווכחו ויאמרו שפחות, רק שבעה או שמונה. יהיו שיאמרו שבהצגה נכונה של המטרה הפוטנציאל גדול עוד יותר. כך או כך, הקבוצה הזאת היא מגנט לשלל פוליטיקאים ותיקים וחדשים, מצטרפים ופורשים, בעלי חלומות ובעלי ניסיון, שמנהלים שיחות לאינספור על אפשרויות של חבירה לריצה משותפת. יש מי שמביא איתו שק של מזומנים (בני גנץ), יש מי שנושא הבטחה לכרסום של מפלגות גדולות (גלעד ארדן), יש מי שכבר הוכיחה שיש לה כמות מסויימת של מצביעים אישית (איילת שקד), יש מי שהקים תנועה שמחזיקה כל שבוע עם כמה שברי אחוזים (יועז הנדל). יש ארגונים, עמותות, תנועות, פעילים. הצצה ביומן הפגישות של כמה מהאישים שמדובר בהם תגרום לכם סחרחורת.
נעזוב עוד שאלה: למה הם רוצים את הג׳וב המפוקפק הזה. נאמין להם – ויש סיבה – שרובם רוצים אותו מתוך תחושה שיש צורך לעשות משהו, להציל את ישראל, לחזק אותה, להנדס אותה מחדש. ועכשיו נשאל: הממשלה הזאת שהם רוצים להקים, או לכפות, את מי היא כוללת? ולא נסתפק באמירה הכללית ״רחבה״, ״ציונית״, ״לאומית״, בלי חרמות״. נתעקש ונשאל: בלי חרמות של מי? או: למי אתם קוראים ״ציוני״?
דוגמה: רוב מצביעי הליכוד – נדמה לי שכבר כתבתי את זה פעם – מחשיבים את ש״ס למפלגה ציונית. אולי הם צודקים ואולי הם טועים, זה לא מה שחשוב. כך הם חושבים. כך שאם בוחר ליכוד אומר לכם ״ממשלה ציונית״, הוא מתכוון לממשלה עם ש״ס. אלא אם יאמר לכם במפורש גם ״בלי חרדים״ (מה שאף אחד מהם כנראה לא יעשה). עוד דוגמה: כמעט כל המצביעים המעטים שנותרו לגנץ – האיש שלא רוצה חרמות – מתכוונים בהחלט להחרים את המפלגות הערביות. איתן – לא! והנדל של המילואימניקים מתכוון בהחלט להחרים את המפלגות החרדיות. איתן – לא! כלומר, בלי חרמות זה לא בלי חרמות. זה בלי חרם על אדם אחד, בנימין נתניהו. חרמות מסוג אחר ממשיכים להתקיים.
נתקדם בעזרת ציוץ של סאני אייזנברג. הוא איש צעיר, סרן במילואים, פעיל באחד מאותם פורומים שהקשו על הקואליציה להעביר את חוק הפטור לאברכים. כך כתב: ״הבנתי שממשלה ציונית רחבה זה הנושא החם היום. יש לנו הציבור, ולתקשורת, אחריות להדהד ולדרוש את זה. הפוליטיקאים יבואו אחרינו״. יבואו לאן? אייזנברג לא התעצל והדביק לציוץ מפת מנדטים. למפה צירף את הרכב הממשלה ״הציונית הרחבה״ כפי שהוא מבין אותו. שבעים וחמישה מנדטים, לפי הסקרים, הכוללים את המפלגות הבאות: הציונות הדתית, הליכוד, ישראל ביתנו, ביחד, ישר. בלי חרדים, בלי ערבים, ובלי – שמתם לב? – עוד שתי מפלגות שאייזנברג כנראה מבקש להדיר מהציונית הרחבה. את עוצמה יהודית ואת הדמוקרטים.
הוא צירף נימוק לבחירה. ״יאיר גולן ובן גביר נראים כאנשים שבלתי אפשרי לעבוד איתם, והם יהיו מוכנים לשרוף את המגרש עבור ׳רק לא ביבי׳ או קצת זמן מסך / לייקים״. לא בטוח שהוא צודק, לא בטוח שהוא טועה, לא בטוח שהם השניים היחידים שקשה לעבוד איתם, או שמוכנים לשרוף מגרש בשביל לייקים (טלי גוטליב זה הליכוד, לא?). אבל זו הבחירה האישית, ויהיו שיבחרו אחרת. אולי יכללו את עוצמה יהודית, אולי יכללו את הדמוקרטים, אולי יכללו את הדמוקרטים וידירו את הציונות הדתית. יש הרבה מאוד אפשרויות, והן יכבידו על מי שרוצה להקים ממשלה ציונית רחבה. כי רוב המצביעים הפוטנציאליים של גדי איזנקוט יניחו שהדמוקרטים צריכים להשתלב בקואליציה ציונית רחבה, רוב המצביעים הפוטנציאליים של הליכוד יניחו שעוצמה יהודית צריכה להשתלב בקואליציה ציונית רחבה, רוב המצביעים הפוטנציאליים של הדמוקרטים לא יבינו מה עושה הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ׳ בקואליציה ציונית רחבה.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
הנה מספרים, כדרכנו, כדי שלא תחשבו שאנחנו ממציאים בעיה בלתי קיימת. בסקרים של המדד שאלנו גם על תמיכה ב״קואליציה רחבה״ וגם על תמיכה ב״קואליציה של כל המפלגות הציוניות״. ועוד שאלנו, את מי הייתם רוצים לראות בקואליציה, ועם מי אתם לא מוכנים לשבת – גם מפלגות וגם אישים.
את כל הנתונים האלה אפשר לבדוק בנפרד, ואז מקבלים כל מיני תוצאות שלא בטוח שיש להן משמעות, כמו: 53% מהחרדים חושבים שיאיר גולן פסול מישיבה בקואליציה. אבל כאשר לוקחים את התוצאות ובוחנים אותן זו מול זו – מי רוצה איזו קואליציה, ומי מוכן לשבת עם איזו מפלגה – מתברר שלא תמיד קל. נתחיל בשתי מפלגות הקצה. ואל תקפצו עם ״עוצמה והדמוקרטים זה לא אותו דבר״. אני מסכים, זה לא אותו דבר. רוב הציבור מסכים שזה לא אותו דבר. רק שלא כולו מסכים על האופן שבו זה לא אותו דבר. שימו לב: מהישראלים שרוצים קואליציה רחבה או קואליציה ציונית, רק 2% עד 3% רוצים להכניס אליה את שתי המפלגות – גם הדמוקרטים וגם עוצמה. בערך חמישית פוסלים את עוצמה ורוצים את הדמוקרטים. בערך שליש פוסלים את הדמוקרטים ורוצים את עוצמה. זה משאיר קצת פחות ממחצית המשיבים – נזכיר, משיבים שרוצים קואליציה ציונית או רחבה – שפוסלים את שתי המפלגות. בלי חרדים, ערבים, עוצמה והדמוקרטים.
אם נדמה לכם שיש שינוי גדול כאשר בוחנים את הדמוקרטים מול הציונות הדתית, תגלו במהרה שאין (לשם הגילוי הנאות: אנחנו מסתמכים על נתוני סקר מלפני שלושה חודשים. לא שאמורים להיות שינויים גדולים בעניין הספציפי הזה בין אז לעכשיו). שיעור המשיבים שמכניסים לקואליציה הרחבה שלהם את שתי המפלגות עומד על 4% עד 6%. חמישית מכניסים את הדמוקרטים ופוסלים את הציונות הדתית. שליש עד ארבעים אחוז פוסלים את הדמוקרטים ומכניסים את הציונות הדתית. שליש עד ארבעים אחוז פוסלים את שתי המפלגות. כלומר, אלה רוצים ציונית רחבה בלי חרדים, ערבים, עוצמה, ציונות דתית ודמוקרטים. הנה, הקואליציה הרחבה מתחילה להתכווץ.
שימו לב לזה: שיעור הפוסלים את עוצמה יהודית ואת הדמוקרטים מכלל הישראלים כמעט זהה. בערך שליש. אבל מקרב מי שרוצים ממשלה רחבה או ציונית שיעור הפוסלים את הדמוקרטים גבוה משיעור הפוסלים את עוצמה. מצב הדמוקרטים מול הציונות הדתית מורכב עוד יותר. מקרב מי שרוצים ממשלה רחבה 25% רוצים לראות בה גם את הדמוקרטים, 38% רוצים לראות בה את הציונות הדתית – שיעור כפול.
זוכרים את הציוץ של סאני אייזנברג? זה מה שהוא מבטא. מכיוון שבימין יש נטייה חזקה יותר לפסול את הדמוקרטים מאשר את הציונות הדתית, ומכיוון שהימין גדול הרבה יותר מהשמאל-מרכז או השמאל שתומך בדמוקרטים, הדמוקרטים מקבלים – סטטיסטית, בעיני הציבור – מעמד שדומה יותר לזה של עוצמה יהודית מאשר לזה של הציונות הדתית. כשאומרים ״בלי קיצונים״, הרבה מאוד ישראלים חושבים ״בן גביר״ והרבה מאוד חושבים ״גולן״, וזה בלי קשר לשאלה אם גולן באמת קיצוני, ואם ההשוואה ראויה, ואם הרצון לאזן בכל מחיר (אם מקצצים מימין צריך לקצץ גם משמאל) ענייני ורציני.
האתגר החרדי: בואו לקרוא
