אין מנוס משיחה על אחוז החסימה. עוד שיחה על אחוז החסימה. ולא על השאלה אם הוא גבוה מדי או נמוך מדי. על זה יש תשובה קלה: כשהוא גבוה הוא נראה לנו גבוה מדי, וכשהוא נמוך הוא נראה לנו נמוך מדי. כשהוא גבוה, אנחנו יודעים להסביר למה יש הכרח להוריד אותו (לבטל חסמי כניסה של כוחות חדשים לפוליטיקה), כשהוא נמוך, אנחנו יודעים להסביר למה יש הכרח להעלות אותו (להקשות על מפלגות קטנות לנצל את מעמדן כלשון מאזניים לסחיטה פוליטית).
אם לא על זה, על מה כן צריך לדבר? על העובדה שהרבה מאוד ישראלים מתעלמים מאחוז החסימה, כאילו מדובר באיזה עניין טכני חסר חשיבות, שבכוח הרצון ניתן להתגבר עליו.
נתונים: בבחירות 2015 קרוב ל-190 אלף קולות ניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. שווה ערך, באותה עת, לסביבות 5 מנדטים. למעשה, אחד מכל עשרים ישראלים שטרח להצביע (בנוסף על כל מי שלא טרחו), עשה זאת לשווא. קולו, או קולה, לא נחשב.
יש מערכות בחירות שבהן שיעור הקולות שהלכו לפח היה נמוך באופן משמעותי. בבחירות של מרץ 2020, פחות מאחוז מכלל הקולות נפלו מתחת לאחוז החסימה. בערך מנדט אחד. שנה לאחר מכן, בערך אחוז וחצי, ושני מנדטים. אבל באפריל 2019, בבחירות שהחלו את סבב חמשת מערכות הבחירות הכמעט-רצופות, כעשרה מנדטים לא נספרו. לימין החדש חסרו בין אלף לאלפיים קולות. לזהות היו כמעט 120 אלף קולות שלא היה בהם שימוש. יותר מ-360 אלף ישראלים הצביעו, ולא נספרו. בבחירות 2022, השיא הזה נשבר: קרוב ל-420 אלף קולות ירדו לטמיון. בהם – את זה כולם זוכרים – כמעט ארבעה מנדטים של מרצ, אבל גם כמעט 140 אלף קולות של בל״ד, וגם 56 אלף קולות של הבית היהודי, ועוד ועוד.
כדי שקולות ילכו לאיבוד נדרשים שני תנאים. הראשון – מפלגות שנמצאות קרוב לאחוז החסימה. כאשר אין מפלגות כאלה, עדיין יהיו קולות שילכו לאיבוד, בגלל החלטה של מצביעים לבחור במי שאין להם שום סיכוי, או כצעד של סולידריות, או כצעד של מחאה, או כצעד של אי הבנה או אי ידיעה. אבל אלה בדרך כלל יהיו מעטים. כמו שהיו בבחירות 2021. התנאי השני – שיהיו מצביעים שמוכנים לקחת סיכון ולהצביע למי שקרוב לאחוז החסימה. כלומר, שיהיו מי שיאמרו ״אנחנו מבינים שמדובר בסיכון, והחלטנו לקחת את הסיכון״. למה שיחליטו לקחת סיכון? אולי כי זאת באמת המפלגה שהם רוצים ואין בלתה. אולי כי הם אופטימיים מטבעם ומניחים שיהיה בסדר. אולי – ועל זה נדבר הפעם – משום שאינם מבינים את גודל הסיכון. הבחירות עוד כמה ימים והם רואים את מרצ האהובה שלהם מקבלת 5 מנדטים בסקר של מנחם לזר, 4 בסקר של רפי סמית, 5 אצל מנו גבע, 4 אצל יצחק כץ, 5 אצל דודי חסיד, 4 אצל פילבר ושרון, ושוב 5 אצל לזר, 4 אצל קמיל פוקס, ו-5 אצל גבע, ו-4 אצל סמית. עשרה סקרים אחרונים, ובאף אחד מהם מרצ לא יורדת מתחת לאחוז החסימה. בנסיבות כאלה, למה שמישהו יחשוב שמדובר בסיכון?
ובכן, מדובר בסיכון!
יש לכם שאלה על הסקרים? פרופ׳ דוד שטיינברג ושמואל רוזנר ישיבו – לחצו כאן לשלוח שאלה
הנה כלל אצבע קל לזיהוי של סיכון. כל מפלגה שבממוצע הסקרים עומדת של 6 מנדטים ומטה היא מפלגה בסיכון. 4 מנדטים זה בוודאי סיכון. אבל גם 5, וגם 6. סיכון. רוצים להצביע בכל זאת למפלגה כזאת? זאת כמובן זכות שמוקנית לכל אחת ואחד. אין חובה להצביע. אין חובה לבחור במפלגה בכלל. בוודאי שאין חובה לבחור במפלגה שאינה בסיכון. ובכל זאת, אם כבר מהרהרים באפשרות של מפלגה בסיכון, כדאי להבין שזה מה שעומד על הפרק: סיכון.
עכשיו נסביר שוב, בסיוע של כמה מספרים. כדי להיכנס לכנסת מפלגה צריכה לקבל 3.25% מהקולות. כמה זה במספרים? שאלה טובה, שהתשובה עליה ניתנת רק לאחר הבחירות. בבחירות 2022 היו כמעט 6.8 מיליון בעלי זכות בחירה. אחוז ההצבעה עמד על קצת יותר משבעים אחוז. בנסיבות האלה, מספר הקולות שנדרשו כדי לעבור את הסף של 3.25% היה 154855 מצביעים. וזה מדד מדויק מאוד. אם מפלגה הייתה מקבלת 154854 קולות היא לא הייתה נכנסת לכנסת, ושום דבר לא היה עוזר לה (זאת אחת הסיבות להתעקשות שלנו, בסקר המדד, לא ״להעביר״ מפלגות את אחוז החסימה בגלל שהן ״קרובות״. בעולמנו, קרוב זה לא מספיק. קרוב זה לא עובר).
נתקדם: כדי שמפלגה תעבור את אחוז החסימה צריך להבין כמה בעלי זכות הצבעה יש (מה שידוע מראש), ומה אחוז ההצבעה ביום הבחירות (מה שלא ידוע מראש). נדגים על הבחירות שלנו ב-2026. אם אחוז ההצבעה יהיה בערך 70%, יידרשו כ-166 אלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. למה יותר מאשר ב-2022? כי בארבע השנים האחרונות נוספו יותר מ-540 אלף בעלי זכות בחירה (7.33 מיליון היום, לפי ועדת הבחירות המרכזית), ולכן כל מנדט שווה יותר קולות.
רגע – אבל מה אם אחוז ההצבעה יהיה יותר גבוה? אנחנו הרי יודעים שהרבה מאוד ישראלים מרגישים שהבחירות השנה הן חשובות מאוד, הרבה מהם אפילו אומרים שהן ״הכי חשובות בתולדות המדינה״. אז אולי יבואו יותר מצביעים. נניח – 75%. אם זה יקרה, כל מנדט ״יעלה״ יותר. וכדי לעבור את אחוז החסימה יהיה צורך בכ-178 אלף מצביעים. ואם אחוז ההצבעה יהיה עוד יותר גבוה, נניח 80% (שזה מאוד גבוה ביחס לתקדימים), ידרשו עוד יותר קולות כדי לעבור את אחוז החסימה – בערך 189 אלף.
עכשיו נחזור למפלגה שיש לה, נאמר, 5 מנדטים (בהנחה שכולנו מבינים ש-4 מנדטים זה סיכון, אבל חיים באשליה ש-5 מנדטים זה לא סיכון). נניח שהסוקרים מניחים שההצבעה תהיה בערך 70%. הם נותנים למפלגה 5 מנדטים. זה אומר שהם מניחים שיש לה בערך 40 אלף קולות מעל אחוז החסימה. נניח שטעות הדגימה של סקר ביחס למפלגה הקטנה הזאת היא פלוס-מינוס 1%. זה אומר שבסקר שבו היא קיבלה, נניח, 4% ו-5 מנדטים, יש למעשה אפשרות שהמפלגה שווה 5% או 3% או כל מספר ביניהם. כלומר – סיכון (כי כל מה שמתחת ל-3.25% לא עובר את אחוז החסימה).
ועל הסיכון הזה צריך להוסיף עוד סיכון. מה עם הסוקרים טועים בהערכתם את אחוז ההצבעה? כמובן, הם יכולים לטעות כלפי מעלה, ואז המפלגה תצטרך פחות קולות מכפי שחשבו כדי לעבור את אחוז החסימה. אבל אם יתברר שטעו כלפי מטה, כי הבוחרים נוהרים לקלפיות, כל אחוז תוספת בשיעור ההצבעה ידרוש מהמפלגה להביא לקלפיות עוד כ-2,400 קולות. נניח שסקר מבוסס על הנחה של 70% הצבעה, אבל בפועל היו 71% הצבעה, ודווקא בגלל מגזר שאינו מגזר מצביעי המפלגה שעל הסף. זה אומר שבמקום אחוז חסימה של 166 אלף קולות יהיה אחוז חסימה של 168 אלף קולות. ובגלל שלסוקרים אין דרך לדעת במדויק מה יהיה שיעור ההצבעה, למפלגות אין דרך לדעת כמה בוחרים בדיוק הן צריכות כדי לעבור את אחוז החסימה. וגם לכם – הבוחרים – אין דרך לדעת אם הקולות של כל מי שאמרו מראש שיצביעו למפלגה שאתם תומכים בה באמת יספיקו לה. אם המפלגה הייתה הרבה מעל אחוז החסימה, נאמר, שמונה מנדטים, או עשרה, כנראה שהיא תעבור את אחוז החסימה (אלא אם הסקרים עושים שגיאה גדולה מאוד שמשותפת לכולם). אבל אם היא הייתה קרובה לאחוז החסימה – וקרובה זה לא רק 4, אלא גם 5 וגם 6 מנדטים – אתם באזור שנמצא בהחלט בטווח הטעות של סקרים סבירים לגמרי (גם זה דבר שכנראה צריך לחזור עליו: הציפיה שסקרים ידעו לחזות בדייקנות מופלגת את תוצאות הבחירות עד לפער של עשירית האחוז, היא פשוט ציפייה לא ריאלית. סקרים יודעים לתת הערכה סבירה של מצב התמיכה לכל מפלגה, לא פחות מזה, וגם לא יותר).
לסיכום: המאמר הזה לא בא לומר ״אל תצביעו למפלגות קטנות״ (כי אין להן סיכוי), או ״הצביעו למפלגות קטנות״ (כי רק אם כל התומכים יתעקשו יהיה להן סיכוי). המאמר הזה בא לומר: דעו היכן נמצא אזור הסיכון, ואז קבלו החלטה מושכלת. אם הגישה שלכם היא ״אנחנו מוכנים להסתכן״ – מכל סיבה שלא תהיה – או ״אנחנו לא מוכנים להסתכן״ – מכל סיבה שלא תהיה – נהגו בהתאם. וכך או כך, אל תבואו בטענות לסוקרים. כשהם אומרים לכם 4 או 5 מנדטים, הם לא אומרים ״המפלגה תעבור את אחוז החסימה״. הם אומרים דבר הרבה יותר צנוע ומפוכח: ״המפלגה עברה בסקר שפרסמנו היום, אבל בהחלט נמצאת בסכנה״. מכאן – זה שלכם.
במאמר זה השתמשנו בנתונים של המדד ושל ועדת הבחירות המרכזית; המכון הישראלי לדמוקרטיה (קניג, ספטמבר 2026); מרכז טאוב, אוגוסט 2026.
