נניח שיש לא מעט ישראלים שהצביעו לליכוד בבחירות 2022, וכרגע לא מתכוונים להצביע לליכוד. לפי רוב הסקרים בישראל, זה המצב. לפי כל הסקרים שראיתי את הנתונים הגולמיים שלהם, זה המצב. וראיתי הרבה סקרים כאלה, שנעשו בכמה שיטות, באמצעות כמה פאנלים, בזמנים שונים, בדגימה בדרכים שונות, במספרים קטנים יותר וגדולים יותר. כמובן, העובדה שראיתי רק סקרים כאלה לא מבטיחה בוודאות שזה המצב בישראל. היא מבטיחה שזה המצב בסקרים שראיתי. ואם להיות קצת יותר בהיר: היא מבטיחה כמעט בוודאות שזה המצב כאשר סוקרים את ישראל בשיטות מקובלות. ובניסוח אחר: עד עכשיו לא השתכנעתי שאפשר להגיע לתוצאה אחרת בשיטות מקובלות.
אז נניח שכרגע – נכון לשבוע זה, שבו הליכוד בוחר את רשימתו לבחירות הבאות, ועדיין הרבה זמן לפני הבחירות – יש לא מעט ישראלים שהצביעו לליכוד, ולפחות זמנית עזבו אותו. בממוצע הסקרים של המדד הליכוד עומד כרגע על קרוב ל-24 מנדטים. בבחירות הקודמות הוא קיבל 32 מנדטים. זה אומר שרבע מבוחריו, נכון לעכשיו, לא מתכוונים להצביע לו. מיהם? הנה דוגמה: היא בת חמישים, מראשון לציון. אני לא יודע את שמה, אבל יש לי קוד, שמזהה את הנתונים שלה לצורך ניתוח סקר. יש לה תואר ראשון. יש לה ילדים. היא חילונית. היא השיבה לסקר של בערך 500 משיבים לפני שבועיים. היא עזבה את הליכוד, אבל עוד לא בחרה יעד חדש. אולי זה אומר שתחזור לליכוד. אולי זה אומר שלא תלך להצביע. אולי, בסופו של דבר, תבחר יעד שאינו הליכוד. כמו רוב המתלבטים מסוגה, שהשיבו לסקר הזה, היא מסבירה את השינוי הצפוי בהצבעתה בשני סעיפים: שבעה באוקטובר, וגיוס החרדים.
צריך לשים לב לכך שהעוזבים את הליכוד אינם קבוצה הומוגנית. הם מתחלקים לשלוש קבוצות לפחות. יש מי שעזבו למפלגות האופוזיציה. הצביעו ליכוד לפני ארבע שנים, עכשיו מתכוונים להצביע לליברמן, או לאיזנקוט. רמת הבטחון שלהם בהצבעה די גבוהה. כלומר, הם לא מראים סימנים מובהקים של התלבטות שעשויה להחזיר אותם לליכוד. לעומתם, אלה שעזבו את הליכוד להתלבטות, או לאחת מהמפלגות הקטנות שבין הגושים (גנץ, ארדן) הרבה פחות בטוחים בהצבעה שלהם. וזה למרות שהמניעים של אלה ושל אלה דומים למדי. אמרנו מהם.
סקרנים וסקרניות: בואו לשמוע את הפודקסט השבועי של הקיפוד והשועל
ויש קבוצה שלישית: עוזבי הליכוד למפלגות אחרות בקואליציה. בעיקר לעוצמה יהודית. מול העוזבת בת החמישים מראשון לציון (היא עברה לישר) נציב את העוזב בן הארבעים ותשע מירושלים. הכנסה ממוצעת. השכלה תיכונית. נשוי ואב לילדים. כמו מחצית מעוזבי הליכוד בתוך הגוש, הוא עבר לעוצמה יהודית.
המניעים שלו – כמו של רבים מהעוזבים את הליכוד לאותו יעד – מעניינים. הבולט ביותר מהם הוא המאבק על בית המשפט. כלומר, הרפורמה המשפטית. כלומר, הכשלון להעביר את הרפורמה המשפטית. בערך מחצית ממי שעזבו את הליכוד לעוצמה מרגישים, כנראה, שהליכוד לא עשה את עבודתו כראוי בהעברת רפורמה משפטית. ניסה – כן. הצליח – פחות. אלה כנראה רוצים גישה עוד יותר לעומתית ואגרסיבית. ויש להם עוד סיבה לעזיבה: העובדה שהמלחמה לא הוכרעה. 55% מעוזבי הליכוד למפלגות הקואליציה האחרות (אמרנו – עוצמה, ויש גם עוזבים לציונות הדתית) אומרים ש״היעדר הכרעה״ היא סיבה לשינוי ההצבעה הצפוי שלהם.
גם בסקר החודשי של JPPI אפשר לזהות את הפער הגדול מאוד בין שני סוגים של עוזבי ליכוד. הסקר כולל שאלה קבועה על תחושת הניצחון במלחמה. העוזבים את הליכוד למפלגה אחרת בקואליציה נוטים לומר בשיעור גבוה מאוד שישראל מנצחת במלחמה (דירוג 4 או 5 בסולם של 1 עד 5). 90% מהם מרגישים שישראל מנצחת. לעומתם, אלה שעוזבים את הליכוד לאופוזיציה נוטים לומר בשיעור גבוה למדי (52%) שישראל לא מנצחת במלחמה (דירוג 1 או 2 בסולם של 1 עד 5). רק רבע מהם (27%) אומרים שישראל מנצחת. ובמילים אחרות: או שהמעבר לאופוזיציה קורה, בין השאר, בגלל תחושה שישראל לא מנצחת במלחמה. או שהמעבר לאופוזיציה, מסיבות אחרות, מוביל את בוחרי הליכוד לשעבר להשתכנע שישראל לא מנצחת במלחמה.
אנחנו מזהים את המובן מאליו: שני מסלולי עזיבה שונים. מה שמניע את העוברים לאופוזיציה הוא גיוס חרדים (59% מהם מול 18% אצל הנשארים בגוש). מה שמניע את העוזבים שנשארים בקואליציה הוא המאבק על בית המשפט (47% אצלם מול 20% אצל העוברים לאופוזיציה). ואפשר לומר את זה קצת אחרת: מי שעוזבים לאופוזיציה הליכוד הוא יותר מדי ליכוד. בעיני העוזבים לקואליציה הליכוד הוא לא מספיק ליכוד. מה שכמובן הופך את המשימה של הליכוד – כולל משימת הפריימריז – למסובכת. סוג אחד של מועמדים יחזיר את העוזבים לעוצמה יהודית. אלה המועמדים שהם ״יותר ליכוד״. נניח, טלי גוטליב, שהסבירה לפני כמה ימים שהממשלה לא עשתה עבודה טובה בהעברת הרפורמה המשפטית. היא, כמו העוזבים לעוצמה, רוצה מדיניות ליכוד יותר עוצמתית. סוג אחר לגמרי של מועמדים יחזיר את העוזבים לישר. אבל מאלה נשארו פחות. כי אלה, לדוגמה, מועמדים שהפגינו עמדה יותר ברורה בעד גיוס חרדים, וחלק גדול מהם פרשו מהמירוץ בליכוד, משום שהרגישו שאין להם אפשרות להשפיע.
ובמילים אחרות, נדמה שבליכוד פועלים במרץ כדי להחזיר את העוזבים לעוצמה, יותר מאשר כדי להחזיר את העוזבים לישר, או לביחד, או לישראל ביתנו. נדמה שבליכוד נותנים עדיפות למועמדים שרוצים את הליכוד עוד יותר ליכוד – ולא את הליכוד קצת פחות ליכוד. האם זה באמת הכיוון? תוצאות הפריימריס עשויות לשנות במידת מה את הרושם הזה, ויכול להיות ששריונים של נתניהו, ככל שנותרו לו, הם אלה שאמורים לשנות את הרושם הזה. מה שברור הוא שבלי לשנות את הרושם הזה, הליכוד יכול לגדול על חשבון מפלגות אחרות בגוש. מה שברור הוא שבלי לשנות את הרושם הזה יהיה לו קשה יותר להחזיר עוזבים שעברו למפלגות אופוזיציה.
