גיוס חרדים

זעקת ה״אנטישמיות״ היא זעקת המיעוט, שנשענת על אלפי שנות היסטוריה יהודית כמיעוט. החרדים בעצם רוצים שנתבלבל. שלרגע נשכח שאנחנו הרוב. שלרגע נשכח שבאנו לכאן, הקמנו מדינה, כדי שלא נצטרך יותר לשפת המיעוט. אם רק נשכח – הם ירוויחו

יש משמעות רגשית לכך שהחרדים הם ״אחים״. יש משמעות רגשית לכך שישראלים שרויים במצב של ״כעס״. הרגשות מכבידים. הרגשות משבשים את היכולת לפעול בשיקול דעת

החרדים רוצים להלחיץ את נתניהו ואת הקואליציה, לתת להם תחושה שהם לא בכיס של אף אחד. זה יעלה את המחיר שלהם. גולן ואיזנקוט, במקום לשלוח את המסר ההפוך, עושים בדיוק את מה שהחרדים מקווים שיעשו

אחד המכשולים העיקריים שישראל נתקלת בהם בבואה לחשוב על האתגר החרדי ולהתמודד אתו – ואפשר להחליט להתמודד אתו בכל מיני דרכים – היא הנטייה לרמייה עצמית, שמחייבת התעלמות מנתונים גלויים לכל

זה מה שעושה נתניהו כעת, לפי עדותו-שלו: מתמרץ מהלך שיביא אותנו ״להתמוטטות כלכלית ודמוגרפית״

שימו לב לפער הגדול בין התומכים שנותרו למפלגה שמייצגת את הדתיים, לבין הדתיים עצמם

מכיוון שהימין דומיננטי כל כך, ומכיוון שהימין מגוון כל כך, מהימין העמוק ועד הימין הקרוב למרכז, יש טעם לבחון את ההבדלים בתוכו לא פחות מאשר את ההבדלים בינו לבין המחנות האחרים

מי שפעם הצביעו לליכוד תומכים בהצעה של ביסמוט כמעט בעשרים אחוז פחות ממי שהיום מתכוונים להצביע לליכוד. יותר מרבע מבוחרי הליכוד של 2022 מתנגדים להצעה

20% אומרים שאין להם דעה. ויש משמעות לחמישית הזאת, שנותרת שותקת. זו לא סתם שתיקה, זו שתיקה של המתנה, ואולי מבוכה

מה עושים מול הפגנה של מיליון? פחות מעצרים – שמספקים דלק להפגנות – יותר סנקציות כלכליות