קרוב לשישים אחוז מהיהודים בישראל ממקמים את עצמם, בדרך זו או אחרת, במחנה הימין. אפשר לראות את זה בסולמות שונים של בחירה – בחלוקה לשני מחנות, ימין ושמאל, בחלוקה לשלושה, ימין, מרכז ושמאל, בחלוקה לחמישה, שמוסיפים לה גם ״ימין מתון״ ו״שמאל מתון״ או ״ימין מרכז״ ו״שמאל מרכז״. בחלוקה לשבע קבוצות, או לתשע קבוצות. יותר מזה לא ניסינו.
כל חלוקה מחדש, כל סולם חדש, מניב תוצאה קצת אחרת. אבל כאשר מכנסים את כלל החלוקות ובוחנים אותן בעיון, זה המצב. בין חמישים לשישים אחוז מעדיפים את המותג ״ימין״ כחלק מהגדרת הזהות הפוליטית שלהם. הם מעדיפים ״ימין קרוב למרכז״ על פני מרכז. הם מעדיפים ״ימין מתון״ על פני משהו שאינו ימין. ויש שבוחרים גם ב״ימין עמוק״. כלומר, אפילו ״ימין״ קצת מתון מדי עבורם. הם יודעים היכן הם, וזה בקצה הימני של הימין. בסקר שערכנו לא מזמן, 12% מהיהודים בחרו את הקטגוריה ימין עמוק. רובם דתיים, ולא מעט מהם חרדים.
מכיוון שהימין דומיננטי כל כך, עד כדי רוב האוכלוסייה היהודית, ומכיוון שהימין מגוון כל כך, מהימין העמוק ועד הימין הקרוב למרכז, יש טעם לבחון את ההבדלים בתוכו לא פחות מאשר את ההבדלים בינו לבין המחנות האחרים, הקטנים יותר, של המרכז, ושל השמאל (כולל השמאל המתון, או השמאל מרכז). השמאל ממש קטנטן, בערך חמישה אחוז. השמאל-מרכז עוד כחמישה עשר אחוז. יחדיו, הם מתגמדים מול גודלו של הימין. אם מחצית אחת של הימין חושבת אחרת ממחצית שניה של הימין, זה משמעותי יותר – מבחינה מספרית – מהמחלוקת המוכרת בנושאים שונים בין ימין למרכז, או ימין לשמאל, או ימין למרכז.
צריך לומר: מחנה הימין אכן מגוון לא רק כאשר בוחנים הגדרה עצמית. כלומר, כאשר משה קורא לעצמו ימין וחנה קוראת לעצמה ימין קרוב למרכז, אלה לא רק העדפות של הגדרה אחרת, אלה העדפות שבדרך כלל מבטאות גם אידיאולוגיה אחרת, או סנטימנטים אחרים. ההבדלים בין קבוצות בימין משמעותיים וגדולים. אלה ההבדלים היותר-משמעותיים בזירה הציבורית הישראלית, משום שהם אלה שכנראה יכריעו לאן יפנו הבוחרים בבחירות הקרובות, ואולי הם שיכריעו גם לאן תפנה הממשלה שתקום אחרי הבחירות הבאות (השאלה לאן תפנה הממשלה תלויה קודם כל בהרכב קואליציוני ויחסי כוחות, ולא בעמדה הרווחת בקרב הבוחרים).
אז מה ההבדלים הבולטים בתוך הימין? כדי להקל על החיים נעשה שני דברים. הראשון – נוותר על חלוקה מסובכת לארבע קבוצות ימין, ונביט בימין בחלוקה לשתי קבוצות בלבד: מי שמוגדרים ״ימין״ ומי שמוגדרים כ״ימין מרכז״. השני – נוותר על בחינה של שלל הנושאים שעל סדר היום ונסתפק בשלושה. נוח לנו להסתפק דווקא בשלושת אלה, משום שעליהם אנחנו חוזרים לעיתים קרובות, בסקרים מגוונים, באמצעות פלטפורמות שונות, כך שיש לנו אפשרות להישען על תוצאה מצטברת של כמה וכמה סקרים (השתמשתי בחמישה) כדי להיות בטוחים שהניתוח שמוצג כאן מבטא באופן מהימן את המצב בפועל.
בואו להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
נבחן את הפער בין שתי קבוצות הימין ביחס לשאלות על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, על הרפורמה המשפטית ועל גיוס בני הישיבות. שלושת הנושאים במרכז סדר היום, שלושת הנושאים בעלי חשיבות אידיאולוגית, שלושת הנושאים יעמדו על הפרק במערכת הבחירות. כמו תמיד, יש חשיבות לנוסח השאלות. אפשר לשאול באופן שמוביל לתשובה דומה של כלל הימין. אפשר לשאול באופן שמלמד על הבדלים. אנחנו מתעניינים בהבדלים, ולכן מציגים שאלות שמלמדות על הבדלים.
שאלה ראשונה, על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מציגה שלוש אפשרויות: הראשונה היא חיזוק השליטה, הרחבת ההתיישבות וסיפוח ביהודה ושומרון, השנייה היא הפרדה מקסימלית ושליטה ביטחונית ביהודה ושומרון, השלישית היא חתירה להסכם שלום עם הרשות הפלשתינית. נביט באפשרות הראשונה – הרחבת ההתיישבות, העמקת השליטה. בקבוצת ה״ימין״, 70% בוחרים באפשרות הזאת. רוב גדול. בקבוצת ה״ימין מרכז״, 35% בוחרים באפשרות הזאת, מחצית בלבד (הרוב בוחרים בהפרדה). הפער: 35% בין שתי הקבוצות.
שאלה שנייה, על גיוס החרדים. הפעם יש רק שתי אפשרויות לבחירה. אפשרות אחת, תמיכה בהצעת חוק הפטור/גיוס של ביסמוט, שהקואליציה, או רובה, מבקשת להעביר. אפשרות שנייה, חיוב בגיוס של הצעירים החרדים, והעמקת הסנקציות. בימין, 55% בעד האפשרות הראשונה. רוב קטן מקרב בעלי הדעה (חשוב לציין: רוב החרדים שייכים לימין). בימין-מרכז, 25% בעד האפשרות הראשונה. שוב, פער ניכר בין ההעדפות של שתי הקבוצות. פער של 30%.
שאלה שלישית, הרפורמה המשפטית. כמו בשאלה על הסכסוך, שוב יש שלוש אפשרויות: נגד רפורמה כלשהי, בעד רפורמה בהסכמה בלבד, או בעד רפורמה גם בלי הסכמה. בקבוצת הימין, יש רוב קטן בעד רפורמה גם בלי הסכמה (52%), עם שיעור גדול של לא יודעים (כך שלמעשה, הרוב מקרב בעלי הדעה גדול יותר). בקבוצת הימין-מרכז, רק 18% בעד רפורמה בלי הסכמה. שוב פער גדול, כמו בשאלת הסכסוך, של 34%.
הפערים הללו כבר ניכרים במערכת הבחירות, שבה מתנהלת מערכה על קולם של בוחרי הימין-מרכז. נתניהו, והליכוד, מדגישים את הרפורמה המשפטית. יש בימין-מרכז בוחרים שהרפורמה חשובה להם, אבל אולי פחות מכפי שנדמה לנתניהו. בנט ואיזנקוט מדברים על גיוס חרדים. זה נושא מצויין, כי גם בימין אין התלהבות גדולה מחוק הפטור של ביסמוט, ובימין-מרכז יש הסתייגות גדולה ממנו. נותרה רק בעיה אחת: גיוס החרדים, עם כל חשיבותו, הוא לא הנושא המוביל בשיקול של רוב הבוחרים. ומה בעניין הסכסוך? הימין (כולל הליכוד, אבל קצת פחות מזה נתניהו) יבטיח התיישבות, ואולי סיכוי לסיפוח. ליברמן, איזנקוט, גם בנט, יתמרנו בזהירות, וידגישו את הצורך בביטחון ובהפרדה. זה מה שרוב הבוחרים שהם מתחרים עליהם רוצים. מה שבטוח: הבחירות של 2026 לא יהיו בחירות של ימין נגד מרכז-שמאל. אלה יהיו בחירות של ימין נגד ימין. כי יש ימין אחד – ויש ימין אחר. די קל לזהות את ההבדלים ביניהם.
שורש הסכסוך הדרך לפתרון: הספר של וילף ושורץ
