1.
הנה ציטוט. הוא מופיע בספרי, בעניין החרדים… עמוד 53.
מי שמניחים שלא תיתכן התנגשות חריפה עד כדי הפעלת כוח עם קבוצות חרדיות, גם לא כאשר יגדלו עוד ויצברו עוצמה, צריכים להיזכר בהיסטוריה. יהודים, כשאר בני האדם, עלולים להגיע להתנגשות. בדיוק כמו קלוויניסטים וקתולים, גם יהודים, או אבות אבותיהם, עוד בטרם נקראו יהודים, כבר הגיעו למצבים של אלימות על רקע פוליטי ודתי. קראו את ספר מלכים. עיינו בתולדות ממלכת החשמונאים. חזרו ליחסי העדות ערב חורבן בית המקדש השני. האמונה באל אחד, השותפות במסורות, העבר המשותף, כל אלה לא מבטיחים מפני קרע חברתי ופוליטי. השאלה אם קרע כזה יוביל גם להתנגשות קשה, תלויה במידה רבה בנסיבות. ליהודים בגולה היו פחות סיבות ופחות אפשרויות להתנגש. ליהודים במדינה שהם שליטיה יש יותר סיבות ויותר אפשרויות להתנגש. לכן — חשוב להמשיך ולשמור על התחושה שכולנו “אחים”, כנסיוב של חיסון נגד התנגשות. לכן — חשוב לזהות שהתחושה הזאת עלולה להתגלות כתחושה כוזבת, ולהוביל להפתעה מרה ביום שבו חלילה תבוא התנגשות.
2.
מעצר עריקים חרדים הוא כנראה הכרח חוקי. מעצר עריקים חרדים הוא כנראה צעד שאין בו הרבה תועלת. אם מפסיקים לעצור עריקים חרדים, צריך להפסיק לעצור גם עריקים לא חרדים. אולי זו החלטה נדרשת. אבל יהיו לה כל מיני השלכות, שלא בטוח שאנחנו מבינים.
המהלך לגיוס חרדים צריך להתנהל בחוכמה, בנחישות, בסבלנות. הוא עוד לא החל. מתי יתחיל? כאשר תקום ממשלה שמחויבת לגיוס חרדים, וההנהגה החרדית תבין שהמצב השורר כעת איננו מצב זמני אלא מצב קבוע. כאשר הציבור החרדי יבין שמדינת ישראל מתכוונת ברצינות. כרגע – הציבור והנהגתו עדיין נאחזים בתקווה שיוכלו לנצל את כוחם כדי להחזיר את גלגל הפטור לאחור. בהקבלה קצת רופפת לתיאולוגיה הנוצרית: החרדים ממתינים בכור המצרף, עד שיוכלו להיכנס לגן העדן. ואולי הם צודקים. זה תלוי בתוצאות הבחירות. זה תלוי במה שיעשו המנהיגים שינצחו בבחירות. זה תלוי במה שהציבור הישראלי יתבע מהם לעשות.
3.
מה שההנהגה החרדית עושה כעת מול החברה הישראלית ומול ממשלת ישראל דומה במידה רבה למה שעושה איראן, או למה שעושה חיזבאללה. החרדים מנסים לייצר הרתעה. הם מנסים להוכיח שהמחיר של גיוסם יהיה גבוה מהתועלת בגיוסם. רוצים לגייס אותנו? – תצטרכו לעמוד שעות ארוכות בפקקים. רוצים לגייס אותנו? – לא יהיה לכם שקט. רוצים לגייס אותנו? – תצטרכו משטרה חזקה הרבה יותר, ובתי כלא גדולים, וגם זה לא יעזור לכם, כי נמות ולא נתגייס, וכל עוד נהיה בחיים, נמרר את חייכם.
מה שמדינת ישראל עושה כעת מול החברה החרדית הוא להיגרר למגרש הלא נכון. ישראל נגררת למגרש הא-סימטרי של לוחמה ברחובות. מכיוון שכל עשרה חרדים יכולים לחסום כביש, ומכיוון שקשה למנוע את החסימות, ומכיוון שהדרך הקלה ביותר לפנות את הכבישים היא להפסיק את מעצר העריקים – לשם ישראל נגררת. כל מתכנן שמתמצא בלוחמה א-סימטרית יאמר לכם שהדרך הנכונה לנצח את היא לא הדרך הזאת. המדינה לא צריכה להיגרר להיכן שנוח לחרדים, היא צריכה לעבור למדיניות שלחרדים אין עליה מענה מהסוג שנשלף כרגע. כולם יודעים מה המענה הזה: שלילת הטבות, סנקציות כלכליות, מענה ביורוקרטי. המדינה לא צריכה לרדוף את העריקים באופן אקטיבי. היא צריכה לחכות שיבואו אליה. מתי יבואו: כאשר יבינו שאם לא יבואו ללשכת הגיוס, אין טעם שיבואו גם לשום מטרה אחרת. לא לחיפוש עבודה במגזר הציבורי, לא לבקשת הטבות מס, לא לסובסידיות, לא למיזמים של בנייה, לא לסיוע לישיבות, לא למימון לבתי ספר, וכן הלאה.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
4.
ישראל אינה המדינה הראשונה שמתקשה להתמודד עם מיעוט נחוש. שגיא ברמק, עורך המגזין השילוח, ששוחחתי איתו השבוע במסגרת הקיפוד והשועל (ההקלטה תתפרסם עוד כמה שבועות), סבור שהקושי של דמוקרטיות להתמודד עם קבוצות לחץ אינטרסנטיות ונחושות הוא אחד מהאתגרים הקשים ביותר לעצם השיטה הדמוקרטית. לקבוצות נחושות יש לכידות גבוהה, מטרה ברורה, סבלנות אסטרטגית. מדינות נוטות להתפשר מהר כדי לחסוך את כאב הראש. לפעמים הפשרה סבירה, גם אם מרגיזה. לפעמים הפשרה מובילה – על פני זמן – לכרסום משמעותי ביכולת של מדינה לממש את חזונה. זה מצבה של ישראל עם החברה החרדית.
5.
בסקרים שאני עורך בתקופה האחרונה, חוזרת ועולה הסתירה המהותית, המוכרת לעייפה, ביחס של היהודים הלא חרדים בישראל לחרדים.
רוב מהם אומרים שהחרדים הם ״האחים שלהם״.
רוב מהם אומרים שהם ״כועסים״ על החרדים.
בשני המקרים, מדובר במבט רגשי על החרדים. יש משמעות רגשית לכך שהחרדים הם ״אחים״. יש משמעות רגשית לכך שישראלים שרויים במצב של ״כעס״. הרגשות מכבידים. הרגשות משבשים את היכולת לפעול בשיקול דעת. ישראל הלא-חרדית צריכה לזהות מה מטרתה, לאבחן את מצבה, לקבוע את מדיניותה. לא לאהוב את החרדים כמו אחים, וגם לא לכעוס עליהם. אם לכעוס, אולי כדאי שתכעסו על עצמכם. אתם – אנחנו – הזנחנו את הטיפול באתגר החרדי. אתם – אנחנו – יצרנו רושם שכמה הפגנות ירתיעו את המדינה מהשגת מטרתה, כך שטבעי לגמרי שהחרדים ישתמשו בטקטיקה שתמיד הצליחה להם.
אחים או לא אחים (יש פרק שלם בספרי על השאלה האם הם ״אחים״), ישראל צריכה להתנהל מולם בחשיבה צלולה, עניינית, על האינטרס של רוב אזרחיה. נדמה לי שהאינטרס ברור. נדמה לי שבאופן כללי, רוב הישראלים מסכימים מהו.
האתגר החרדי: בואו לקרוא
