השאלה תהיה שאלה של נחישות, בדיוק כמו במקרה של ארה״ב ואיראן. הצד שיניח שיש לו כוח, סבלנות, ויכולת התמדה יותר מהצד השני, הוא שיכריע. ובמילים אחרות: כדי שההפגנות יפסיקו, החברה החרדית צריכה להגיע למסקנה שאין לה יכולת לגרום למדינה לשנות את המדיניות שלה
זעקת ה״אנטישמיות״ היא זעקת המיעוט, שנשענת על אלפי שנות היסטוריה יהודית כמיעוט. החרדים בעצם רוצים שנתבלבל. שלרגע נשכח שאנחנו הרוב. שלרגע נשכח שבאנו לכאן, הקמנו מדינה, כדי שלא נצטרך יותר לשפת המיעוט. אם רק נשכח – הם ירוויחו
יש משמעות רגשית לכך שהחרדים הם ״אחים״. יש משמעות רגשית לכך שישראלים שרויים במצב של ״כעס״. הרגשות מכבידים. הרגשות משבשים את היכולת לפעול בשיקול דעת
החרדים רוצים להלחיץ את נתניהו ואת הקואליציה, לתת להם תחושה שהם לא בכיס של אף אחד. זה יעלה את המחיר שלהם. גולן ואיזנקוט, במקום לשלוח את המסר ההפוך, עושים בדיוק את מה שהחרדים מקווים שיעשו
אחד המכשולים העיקריים שישראל נתקלת בהם בבואה לחשוב על האתגר החרדי ולהתמודד אתו – ואפשר להחליט להתמודד אתו בכל מיני דרכים – היא הנטייה לרמייה עצמית, שמחייבת התעלמות מנתונים גלויים לכל
זה מה שעושה נתניהו כעת, לפי עדותו-שלו: מתמרץ מהלך שיביא אותנו ״להתמוטטות כלכלית ודמוגרפית״
״למה שלא תלכו לישיבה של ספרדים?״ שואל ראש הישיבה המשתומם. ״הוא רוצה ישיבה אשכנזית״ – משיב האב. כן – אומר לו ראש הישיבה, ״זה גם מה שאני רוצה״
החרדים אינם שוטים. הם מבינים שלהבטחה מהסוג שהבטיח זמיר אין שחר. הם מבינים שאם הצעירים החרדים יתגייסו, יתחולל שינוי משמעותי מאוד בחברה החרדית
להשתמש בהרגל הישן, בשינוי קל, כדי ליצור הרגל חדש. להשתמש בישיבה שהייתה התירוץ לחמוק מצה״ל, כמגנט שיביא את רוב החרדים לשירות בצה״ל
בואו לצפות בסדרת הסרטונים החדשה בהפקת המדד על משבר החרדים והגיוס
