ישראל שרויה במצב לא לגמרי ברור בכל מה שקשור לשאלת גיוס החרדים לצה״ל. תלויה באוויר. ההסדר המכונה תורתו אומנותו בוטל על ידי בית המשפט כבר די מזמן. זה אומר שכל החרדים חייבים בגיוס. ומצד שני, המדינה עוד לא פועלת במלוא כוחה כדי לממש את חובת הגיוס שלהם. צה״ל עוד מהסס, כי יש לו דברים אחרים לעסוק בהם. המערכת המשפטית מתנהלת באיטיות האופיינית לה – אם כי, יש סימנים שהחלטות מסוימות על מדיניות חדשה מתקדמות למימוש (לדוגמה, החלטה אפשרית למנוע רישיון נהיגה ממי שנקרא להתייצב לשירות ולא עשה זאת). הממשלה כמובן תוקעת מקלות בכל גלגל מזדמן, כי אין לה עניין בקידום של גיוס החרדים, מחשש לשלום הקואליציה. הכנסת עוד מדברת על חוק גיוס חדש. חוק מיותר – כי אפשר היה להסתפק במצב הקיים, ולפעול כדי להניע עוד חרדים להתגייס באמצעות הטבות למשרתים ושלילת זכויות מהמשתמטים.
תלויים באוויר, ובכל זאת שווה לדבר על מה שהיה לפני שהיינו תלויים באוויר, ומה שיכול להיות כשנרד לקרקע. שווה להציג כאן בכתב רעיון שעלה בקצרה בשיחה שערכנו, במסגרת צילומי סדרת הוידאו ״צו גיוס״, העוסקת בשאלת החרדים וצה״ל. אם טרם צפיתם – אתם כמובן מוזמנים. פרק ראשון: האם צה״ל צריך אותם. פרק שני: אז למה הם לא באים. פרק שלישי: איך אפשר בכל זאת לגייס אותם.
מה בעצם עשתה המדינה כאשר קבעה את הסדר תורתו אומנותו – זה שבוטל על ידי בית המשפט, אבל יצר אצל החרדים (וגם אצל לא מעט ישראלים אחרים) את הרושם המטעה, שפטור מגיוס הוא זכות מלידה שהוקנתה להם מימי יהושע בן נון? כדי לחשוב מה עשתה, צריך להיזכר בהיסטוריה: דוד בן גוריון פטר 400 בחורי ישיבה מגיוס. הוא עשה זאת משום שהם היו מעטים כל כך, ומשום שזמן קצר לאחר חורבנו של עולם הישיבות האירופי, נדמה היה לו שהוא מאפשר את המשך הקיום של משהו שהוא יותר בגדר שריד מוזיאוני לתרבות שנכחדה, מאשר רכיב שיש לו משמעות גדולה לעתידה של מדינת ישראל. אז הוא שחרר 400. רוב החרדים המשיכו להתגייס. כך בשנות החמישים, בשנות השישים, בשנות השבעים. עד אמצע שנות השבעים, יותר משישים אחוז מהחרדים התגייסו. ואז קמה ממשלת הליכוד הראשונה. ממשלתו של מנחם בגין. ואז נקבע ההסדר שסיבך את מדינת ישראל.
ראם עמינח, שהיה היועץ הכספי לרמטכ״ל, ועוסק רבות בסוגיה הזאת, מתאר את ההסדר שנוצר בסרטון השני של הסדרה: בגין נעתר לבקשה של הרב שך ושל הרבי מגור, בלי להבין למה בדיוק הוא נעתר. הוא חשב שהוא משחרר תלמידי ישיבות מגיוס, אך למעשה חייב אותם בגיוס – לישיבות! ההסדר לא קבע שחרדים פטורים מגיוס לצה״ל, הוא קבע שהם פטורים מגיוס לצה״ל אם הם רשומים לישיבות. משמע, כל בחור חרדי עמד מול בחירה: או שהוא הולך לישיבה, על כל מה שמשתמע מזה, או שהוא מחויב להתגייס. כאשר זו הייתה הברירה, והמסר החברתי היה שמי שהולכים לישיבה הם הנחשבים, ומי שהולכים לצה״ל הם הלא נחשבים, אפילו לא לגיטימיים, שוט הגיוס פעל במהירות וקבע נורמה חדשה: כל הצעירים החרדים בישיבות.
צה״ל היה המשטרה הצבאית של הישיבות, אומר עמינח. צה״ל ניצח על מימוש מדיניות שמשמעותה: מי שמשתמט מלימודים, ומוותר על האפשרות להיות צדיק – יצטרך לדבר על גיוס עם המם צדיק.
לצפייה בכל 12 הפרקים של סדרת האתגר החרדי, לחצו כאן
כל זה בעבר, אבל אנחנו מתעניינים בעתיד. ומה שעמינח הציע בסדרה הוא הצעה מעניינת לעתיד. הוא לא הציע – כפי שמציעים רבים אחרים, לבטל את תפקידו של צה״ל כמשטרה צבאית של הישיבות. הוא הציע דווקא לתת לו להמשיך באותו תפקיד – בהבדל אחד. הישיבה היחידה שאפשר יהיה להצטרף אליה בלי לקבל ביקור של מם צדיק תהיה הישיבה החרדית בתוך בסיס צה״לי. ישיבה במתכונת של ״שמונה שמונה שמונה״. שמונה שעות פעילות צבאית, שמונה שעות לימוד, שמונה שעות לארוחות ושינה. מסגרת חרדית מסודרת, הדוקה. מסגרת חרדית מועילה.
מי שיתגייס, יוכל ללמוד בישיבה, ובמקביל, למלא את חובותיו כחייל בצבא הגנה לישראל. מי שלא יתגייס, יצטרך לחפש לעצמו תעסוקה, כי ישיבות ממומנות על ידי המדינה לא יהיו לו, וקצבאות אברכים גם לא יהיו לו. המדינה גם תשלול ממנו אפשרויות וזכויות, מה שיקשה עליו להתפרנס ולהסתדר כלכלית. הוא לא יוכל לנסוע לחו״ל, הוא לא יוכל לנהוג. אם תקבלו את ההצעה הנוקשה יותר של אלוף מוטי אלמוז (סרטון שלישי), הוא גם לא יוכל להצביע.
הנה הברירה שתעמוד מול ההורה החרדי במתכונת שעמינח מציע:
אפשרות אחת – הבן עזוב לנפשו. אולי יילך לישיבה, אולי לא יילך לישיבה, ואם יילך, לא ברור על חשבון מי, ואיך יתפרנס, וממה יחיה, מה שיחייב את ההורים לפרנס אותו, אם יש להם ממה, או לראות אותו עוזב את הלימודים כדי למצוא דרך להתקיים. לא תהיה מסגרת חינוכית קשוחה. לא יהיה משגיח שיבטיח שהבן לא מתפרפר.
אפשרות שנייה – הבן ישב בישיבה חרדית וילמד. כמו שהחרדים רוצים שיהיה. אמנם, זו תהיה ישיבה בבסיס צה״ל, אבל ישיבה. יהיו לימודים כל יום. תהיה מסגרת חרדית מסודרת שיש בה משמעת נוקשה. אי אפשר יהיה להתפרחח, אי אפשר יהיה לצאת לתרבות רעה. צה״ל ישמור על הבן החרדי – ישמור עליו בישיבה הצה״לית כדי שיישאר חרדי.
אפשר מייד למנות שלל קשיים ובעיות שההצעה הזאת מייצרת, והיא מייצרת. אבל לפני שעושים את זה שווה לזהות רעיון מעניין – רעיון שכמו באומנות לחימה יפנית, מנסה להשתמש באנרגיה של היריב כדי להשיג מטרה חדשה. להשתמש בהרגל הישן, בשינוי קל, כדי ליצור הרגל חדש. להשתמש בישיבה שהייתה התירוץ לחמוק מצה״ל, כמגנט שיביא את רוב החרדים לשירות בצה״ל.
האם זה רעיון ישים? יהיו מכשולים, אבל אפשר לזהות שאם המדינה תרצה בו, אז לפחות עקרונית הוא ישים. האם זה רעיון שימומש? הרבה יותר קל לממש אותו מכפי שנדמה. בגין מימש את היפוכו במהלך אחד – ויכול להיות שזה כל מה שצריך כדי לממש גם אותו, במהלך אחד. צה״ל, אמר לנו תא״ל איתמר רייכל, וגם זה בסרטונים, יכול להיערך לכל מתכונת של קליטה בתוך שנה וחצי. שילחו את הצווים למלש״בים בני ה-17 עכשיו, והכינו את הבסיס לקליטה. עד שיתגייסו, הישיבה תהיה מוכנה. ולמי שלא יבואו, פשוט לא תהיה ישיבה.
שיבה באוקטובר: ספר חדש של עדי שורץ ועינת וילף, על מה שמונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני
