יש בעולם תקשורת רצינית ותקשורת לא רצינית.
מה עושה תקשורת לא רצינית? היא מדווחת על תחושות, על תקוות, על שמועות, גם כאשר מונחות לפניה עובדות, כאשר יש לפניה מספרים, נגישים לכל, שהמציאות ניבטת מהם במלוא היקפה.
מה עוד עושה תקשורת לא רצינית? קובעת על בסיס כמה שיחות באווירה טובה, מזווית צילום טובה, שהחברה החרדית עוברת תהליך של שינוי לכיוון הרצוי למדינת ישראל.
את יאיר שרקי אני מעריך. הוא מצטייר כעיתונאי ענייני, לא מתלהם, לא מתכתש. אולי הנטייה האישיותית הטובה הזאת היא שבלבלה אותו. אולי סיבה אחרת. כך או כך, הוא יצא לבחון מה יקרה לחברה החרדית בין עכשיו לבין שנת 2048, כשישראל תהיה בת מאה. הכותרת קצת מטעה: האם הרוב יהיה חרדי. ברור שלא. אין אף תחזית שמציעה שכבר ב-2048 הרוב יהיה חרדי. אבל נניח לזה. שרקי יצא – וחזר עם מסר שאפשר לכנות אופטימי. מסתבר, שבהחלט ייתכן שיהיה בסדר. עם החרדים. איך הוא יודע? כי מנהל של בית ספר בשולי החינוך החרדי אמר לו, וכי אישה חרדית שמפרנסת את בעלה האברך אמרה לו, וכי חוקר שהצטייד באזהרות אבל לא בנתונים אמר לו.
אני מודה שזה קצת עצבן אותי, כפי שמייד תרגישו. אחד המכשולים העיקריים שישראל נתקלת בהם בבואה לחשוב על האתגר החרדי ולהתמודד אתו – ואפשר להחליט להתמודד אתו בכל מיני דרכים – היא הנטייה לרמייה עצמית, שמחייבת התעלמות מנתונים גלויים לכל. לכן שרקי עצבן, וגם החוקר, נרי הורוביץ, שכמו שרקי, גם הוא נראה בדרך כלל כמו איש רציני. אבל אז הוא אומר את הדבר הזה: ״אני רוצה להזהיר ממשהו שקרה לנו עם הערבים. כל התחזיות ארוכות הטווח על הערבים היו שב-2020 הם יהיו רבע. בסוף הם ירדו״.
נו, מה אתם מבינים מהאמירה הזאת? פעם חשבנו שהחברה הערבית תצמח בקצב מהיר, וזה לא קרה, היום אנחנו חושבים שהחברה החרדית תצמח בקצב מהיר, וגם זה לא יקרה. ונכון, הורוביץ הוא סוציולוג, ולא לוגיקן. אבל גם סוציולוגים אמורים להבין שהטענה ״בגלל שפעם חשבנו A והוא לא קרה, היום, כאשר אנחנו חושבים B גם הוא לא יקרה״ היא טענה שלא עומדת בשום מבחן של לוגיקה. הסיפור של הערבים אינו דומה לזה של החרדים. העובדה שפעם טעינו לא אומרת ששוב נטעה. העובדה שפעם טעינו כלפי מעלה לא אומרת שהפעם לא נטעה כלפי מטה, וכן הלאה.
כמובן, הורוביץ צודק כאשר הוא אומר שתחזית דמוגרפית אינה גזירת גורל, ואינה שווה לידיעת עובדה. הוא צודק שבתחזיות דמוגרפיות צריך להיזהר. לכן קוראים להן תחזיות. על מה מתבססת תחזית טובה? על הנתונים שיש. על מה מתבסס הורוביץ? על סברת כרס. מקבלי החלטות יעשו נכון אם יאזינו לעצה הבאה, שכנאה עוד לא חלחלה לשדה הסוציולוגיה: כשיש לכם נתונים, נסו להתבסס עליהם ולא על ניחושים, משאלות לב, או תקדימים לא רלבנטיים. זה בהחלט לא מבטיח שתמיד תהיו צודקים, אבל נותן לכם סיכוי קצת גדול יותר.
בעצם, את אותה עצה היה ראוי שמישהו ייתן גם לשרקי, כאשר יצא לצלם את הכתבה המאוד מושקעת, ומאוד מרשימה ויזואלית, ומאוד חיננית בכל מיני דרכים, על החברה החרדית. טלוויזיה במיטבה. לא עיתונות במיטבה. כי בדרך, מישהו שכח שלפעמים גם לנתונים יש משהו לומר על המציאות, יותר מאשר לתחושות. בעיקר כשמדובר בתחושות של כל מיני מרואיינים שיש להם סחורה למכור, או מגזר לייצג.
האם השנה יתגייסו 5000 חרדים לצה״ל? לחצו כאן כדי להשתתף בתחזית האירועים של המדד
דוגמה: שרקי מצא ״איים של שינוי״ בחינוך החרדי. מזה הוא גוזר מעין חצי מסקנה: אולי אנחנו בכיוון הנכון. האם זו מסקנה נכונה? כדי להשיב על השאלה הזאת שווה לבדוק כמה דברים שלא בדק, ואם בדק לא הציג. כמו: האם אותם ״איים של שינוי״ היו בסביבה גם לפני, נניח, עשרים שנה. והאם ה״איים״ שהיו אז באמת התגלו כקצה של יבשה, או שהיו איים ונותרו איים. והאם יש סיבה להניח שאם אז הם לא הביאו לשינוי עכשיו הם כן יביאו לשינוי. ומה בדיוק צריך לקרות כדי שיביאו לשינוי, והאם הדבר הזה באמת קורה.
עוד דוגמה: כאשר החרדית המרשימה והמקסימה ריבקי בלאו אומרת לשרקי ״האם בעתיד יותר חרדים יתגייסו? ברור” – האם היא אומרת משהו שיש לו על מה להסתמך? אפשר לבדוק כל מיני דברים כדי להתמודד עם האמירה שלה. דברים כמו גרף המגמות של גיוס חרדים בשלושים השנים האחרונות. כמו התוצאה העגומה כאשר נעשו ניסיונות להעלות את שיעורי הגיוס. כמו הבטחות מסוג ההבטחות של ריבקי בלאו שפוזרו והתבדו, פוזרו והתבדו.
ונתעכב על עוד דוגמה אחרונה – כי זה חשוב. שרקי אומר על היוצאים בשאלה החרדים שיש ״המון כאלה״. הוא גם נוקב במספר: 15%, וזה אכן השיעור המשוער של היוצאים בשאלה. האם זה ״המון״? התשובה היא: תלוי ביחס למה. זה המון ביחס למה שהחרדים היו רוצים (0%). זה מעט מאוד ביחס לקצב הגידול של המגזר החרדי. כאשר לכל אישה חרדית יש בממוצע בין שישה לשבעה ילדים (הורוביץ רמז במעורפל על שינוי גם בעניין הזה. אשמח לראות מספרים משכנעים, ואני די בטוח שנכון לעכשיו הוא יתקשה למצוא כאלה). עזיבה של אחד מכל שישה ילדים משאירה חמישה במגזר החרדי, ומאפשרת להניח שהתחזית הדמוגרפית יותר נכונה מאשר לא נכונה. כמובן, זה לא אומר שלא יכול לבוא שינוי שייאלץ אותנו לעדכן את התחזית. אפשר לדמיין שינוי כזה: תארו לעצמכם שמחר יבואו שלוש מאות אלף עולים מצרפת, ועוד שלוש מאות אלף מאוסטרליה. זה בהחלט ישנה את התחזית. אבל רגע, נסו לדמיין גם את האפשרות הבאה: במקום העולים שהזכרתי, יבואו חמש מאות אלף עולים מארה״ב, שכמעט-כולם חרדים. הרי גם זה יכול לקרות. וגם זה בהחלט ישנה את התחזית – בכיוון ההפוך.
כדי לסכם. נחמד לראות שחרדיות מרימות משקולות. נחמד לראות שיש חרדים שמנסים לדחוף את החינוך החרדי לכיוון המאה העשרים. נחמד לשמוע שלפעמים תחזיות מאיימות מתגלות כמופרכות. אגב, כל הדברים האלה ידועים זה מכבר למי שטרח להתעניין. וכן – נחמד גם להנות ממשב רוח מעודד, חיובי, לא לעומתי, משב רוח בסדרי, כי בטח שיהיה טוב, ואיך בכלל יכול להיות אחרת.
רק הנתונים – הנתונים הארורים, שכרגע לא בהכרח מתיישבים עם המסר הזה. מה עושים איתם?
אפשרות אחת: מציגים אותם, וקצת מקלקלים את הרגע הנעים.
אפשרות שנייה: צפו בכתבה ותראו.
*
שלוש הערות לסדר: 1. הצעתי לשרקי לקרוא את המאמר ולהעיר עליו. הוא לא הגיב. 2. במקביל לכתבה של שרקי ב-12 שודרה ב-11 כתבה של אחי, ישראל רוזנר, שנגעה בנושא קצת דומה. המאמר הזה נכתב בכוונה לפני שצפיתי בכתבתו של רוזנר. 3. ספרי ״בעניין החרדים…״ עוסק בהרחבה בנושא שהכתבה של שרקי מתייחסת אליו. אולי זה הופך אותי לבעל עניין. אז מי שלא ידע – עכשיו יודע.
חוזרים למלחמה? אז אולי בכל זאת כדאי לקרוא את התיאוריה של המלחמה
