מי אתם, מצביעים פוטנציאליים של ארדן-אדלשטיין

כל מה שתקראו כאן עוסק במפלגה שלא קיימת. כלומר – מהיום היא קיימת, אבל בסקרים, עד היום, היא נבחנה רק כמפלגה שלא קיימת. מפלגה על הנייר. מפלגת ספקולציה. מפלגה שצריך לדמיין לפני שמשיבים על שאלה שנוגעת אליה, ולא לכולנו יש דמיון.

זה אומר, שאת כל מה שתקראו כאן צריך לקחת בעירבון מוגבל. אולי יסתבר שבמעבר ממפלגה לא קיימת למפלגה קיימת, מרעיון לביצוע, חלו הרבה שינויים. אולי יתברר שישראלים שבכלל לא חשבו על גלעד ארדן כאופציה מנהיגותית פתאום נוהים אחריו. אולי יתברר שיש לו כריזמה שלא הכרנו קודם. אולי אכזבה ממפלגות אחרות תניע בוחרים לכיוונו. אולי. בינתיים, מה שיש לנו זה ממצאים על מפלגה שלא קיימת – שאנחנו מפרסמים כשהיא כבר כמעט קיימת. עם כל ההסתייגויות המתחייבות.

לגלעד ארדן ויולי אדלשטיין, אין מצע מפורט, אבל יש להם רקורד. אין להם מפלגה ותיקה, אבל יש להם ניסיון עשיר. אף אחד עוד לא התפעל מהמפלגה שלהם, אף אחד עוד לא התאכזב ממנה. היא לא הצביעה בעד חוק שהרגיז אתכם, היא לא ישבה בממשלה שאכזבה אתכם, היא לא העבירה רפורמה ששימחה אתכם, היא לא נלחמה למען מטרה שחשובה לכם. מי ששוקלים להצביע לה, נדרשים להמציא לעצמם דבר שאמור להיות. אם יהיה או לא יהיה, זה תלו במועמדים, וגם בבוחריהם, אם יימצאו כאלה.

בסקר המדד לחדשות 13 שפרסמנו אתמול, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. אבל, כאמור, אז היא עוד לא הייתה מפלגה. המבחן האמיתי שלה בסקרים יתחיל בשבוע הבא. מה שכן, בסקרים שערכנו בשבועות האחרונים, ושחלקם בחנו בין השאר איזה מצביעים ישקלו להצביע לאיזו מפלגה מצאנו בערך עשרה אחוזים של מצביעים שאומרים שישקלו להצביע למפלגה של ארדן. זה הרבה מאוד אנשים, אבל קצת פחות משיעורם של מי ששוקלים את הציונות הדתית, ודומה למדי למספרם של מי ששוקלים את כחול לבן. את השוקלים הללו – הקהל הפוטנציאלי של המפלגה (ובימים האחרונים כתבנו כאן די הרבה על קהל פוטנציאלי מול קהל אמיתי של מפלגות) – אפשר למדוד כדי לנסות להבין מי הם.

זה לא בדיוק קהל של מפלגות המרכז הקטנות (אתמול אף אחת לא חצתה אצלנו את אחוז החסימה). זה גם לא קהל של הימין שיושב היום בממשלה. זה דבר שלישי, שאפשר לזהות בתשובות לשאלות בנושאים שונים.

נתחיל בשאלת ההגדרה העצמית, כי היא פשוטה יחסית. 51% משוקלי הרשימה של ארדן מגדירים את את עצמם ״ימין מתון״ או ״ימין קרוב למרכז״ – לעומת 34% בכלל המדגם. ושימו לב לנתון ההפוך: אנשי ״ימין עמוק״ הם 4% בלבד מהקהל הזה. בקרב מי ששוקלים את הליכוד שיעורם של אנשי ימים עמוק הוא 18%, פי חמישה. מכאן לתוכן, וראוי לפתוח ברפורמה המשפטית. למה לפתוח דווקא בה? כי בדיקות רבות שערכנו מזהות את הנושא הזה כמשמעותי במיוחד בקרב תומכי הקואליציה. כמובן, גם בטחון חשוב להם, וגם כלכלה, ועוד דברים. אבל מה שמגדיר אותם אחרת ממחנות יריבים הוא הנושא של הרפורמה המשפטית (או המהפכה, כל אחד לפי טעמו).

עוד לא נרשמתם למדד? למה אתם מחכים? לחצו, והשיבו לשאלונים שלנו

שאלנו גם מצביעים פוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין על הרפורמה המשפטית, ויש שלוש עמדות אפשריות שהוצגו להם: בעד רפורמה בכיוון שהקואליציה רצתה, גם בלי הסכמה רחבה. בעד רפורמה משמעותית, אבל רק במקרה שיש עליה הסכמה רחבה. ועמדה שלישית – נגד רפורמה משמעותית. בקרב מצביעי הליכוד, העמדה הדומיננטית היא בעד רפורמה גם בלי הסכמה. רק 17% מהם אומרים ״רפורמה בהסכמה בלבד״. בקרב בוחרי ישר, מהצד השני של מתרס הגושים, העמדה הדומיננטית היא בהסכמה, אבל הרבה מבוחרי ישר אומרים ״לא צריך רפורמה משמעותית״. המצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין עומדים באמצע: 21 אחוז לאפשרות הראשונה, 66 אחוז לשנייה, ושבעה אחוזים בלבד לשלישית.

שישים ושישה אחוזים בעד רפורמה בהסכמה רחבה. זה השיעור הגבוה ביותר שנמדד אצלנו בקבוצה כלשהי של מצביעים פוטנציאליים בשאלה הזאת. ומה שמעניין הוא לא רק הנתון הזה, אלא גם מה שסביבו: כמעט אין מצביעים פוטנציאליים של ארדן שרוצים את הרפורמה של יריב לוין גם בלי הסכמה, וכמעט אין מצביעים פוטנציאליים של ארדן שמתנגדים לרפורמה עמוקה. למעשה, שתי הקבוצות שנלחמו ברחובות במשך שנתיים כמעט אינן מיוצגות בקהל המצביעים הפוטנציאלי של ארדן ואדלשטיין. אם אתם מחפשים הצדקה סוציולוגית לרשימה כזאת, היא נמצאת בשורה הזאת. לא בביוגרפיה של ארדן, לא בוותק של אדלשטיין. בשורה הזאת. כי זאת השורה שחלק ניכר מאוד מאזרחי ישראל מסכימים איתה.

מכאן לחרדים. זה הנושא שבו הנוכחות של אדלשטיין דומיננטית, כי בגללו הגיע לשבר עם הליכוד. 59% משוקלי הרשימה תומכים בחיוב כל או רוב החרדים להתגייס ובהטלת סנקציות על מי שלא מתגייסים. בקרב שוקלי הליכוד, הנתון המקביל הוא 28%, וזה כנראה הקו הכי חד שמפריד בין הקהל הזה לבין הליכוד. ואם נדמה לכם שמדובר רק בוויכוח על סעיפי חוק גיוס, הנה נתון שמלמד שמדובר בפער משמעותי יותר: 40% מהמצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין רוצים ממשלה רחבה עם מפלגות משני הגושים, בלי חרדים ובלי ערבים. רק 5% מהם רוצים קואליציית ימין דומה לזאת של היום.

עד כאן הכול נראה עקבי. ימין מתון, ממלכתי, רוצה רפורמה בהסכמה, בלי שותפות עם החרדים, בעד ממשלה רחבה. ואז מגיעה שאלת יהודה ושומרון. שאלנו מה ישראל צריכה לעשות בשטח הזה. 42% מהמצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין אומרים לחזק את השליטה על הפלשתינים ולהרחיב את ההתיישבות. 41% מהם אומרים לחתור להפרדה מלאה. הפרש של פחות מאחוז בין שתי עמדות שהן כרגע העמדות הדומיננטיות – לכאורה הפוכות – של הציבור בשני הגושים. כלומר, אפשר לגייס את הקהל הזה במסר על הרפורמה. אפשר לגייס אותו במסר על החרדים. אפשר לאבד ארבעים אחוז ממנו במשפט אחד על עתיד השטחים. לכל כיוון.

כדי להבין עד כמה הפילוג בשאלת יהודה ושומרון חריג, הנה אותה שאלה כפי שהיא נענית בכמה קבוצות אחרות של שוקלי הצבעה למפלגות אחרות. שוקלי הליכוד: 72 אחוז לחיזוק שליטה מול 17 להפרדה. שוקלי הציונות הדתית: 89 מול 6. שוקלי ישר: 13 מול 54. כמעט כל קבוצה שבדקנו מוכרעת לצד אחד. הקבוצה של שוקלי ארדן-אדלשטיין היא היחידה שבה יש קהל כמעט שווה לשתי העמדות. בשאלת השטחים הקהל של ארדן-אדלשטיין לא מתנהג כמו קהל של מפלגה. הוא מתנהג כמו קואליציה של מפלגות. שאלת השטחים – וזה דבר שחשוב מאוד לשים אליו לב – היא גם השאלה העיקרית שמבדילה את הקהל של ארדן ואדלשטיין מהקהל של טרופר והנדל. בקרב שוקלי הבית הציוני, כמו בקהל של רוב המפלגות, יש הכרעה ברורה: לכיוון הפרדה (55%). אמור מעתה: המפלגה של טרופר והנדל מפלגה יונית יותר מהמפלגה של ארדן ואדלשטיין. אפשר להניח שזה ישמש את ארדן לבידול מהמתחרה העיקרית שלו באיזור שבין הגושים. אבל שימו לב: אם יבחר בקו ניצי מאוד, הוא יאבד מייד כמחצית מהקהל ששוקל אותו, ומעדיף הפרדה על העמקת השליטה וסיפוח.

עוד שני נתונים:

35% משוקלי הרשימה הצביעו ב-2022 לליכוד, 20% ליש עתיד, 15% לציונות הדתית, 15% למחנה הממלכתי. 11% הצביעו לבית היהודי בראשות איילת שקד – האישה שכרגע לא נכנסה למפלגה, למרות דיווחים בחודשים האחרונים שזו התוכנית. בוחרי שקד לשעבר מיוצגים כאן בשיעור גדול פי שלושה וחצי מחלקם באוכלוסייה. נאמר בזהירות: אלה בוחרים שכבר רגילים להצביע למפלגת ימין ממלכתית שלא עוברת את אחוז החסימה.

שאלנו את שוקלי המפלגה (ונזכיר שוב: יש הבדל גדול מאוד בין לשקול להצביע למפלגה לבין לתמוך בה – כלומר, להחליט להצביע לה) מה יהיה הנושא המכריע בהחלטתם למי להצביע. כמעט ארבעים אחוז מהתומכים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין בחרו ב״מי יוביל ליותר אחדות ופחות מחלוקות״.