הדילמה היא בעיקר של נתניהו. לכל האחרים קל להחליט מה לומר. נתניהו צריך לחשוב האם ועד כמה הוא מתייצב מאחורי ההסכמה, וקובע שמדובר בהצלחה
שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים?
זה איננו קרב על השאלה האם איזנקוט שמאלן. זהו קרב על השאלה האם לאיזנקוט אפשר להדביק את התג שמאלן. ניסיון, כמו שראינו, כבר יש. והוא יתגבר. ומצד שני, גם את זה ראינו, לא קל להדביק לאיזנקוט תוויות שליליות. רוב הישראלים מחבבים אותו
יש פער גדול בין מה שתומכי ימין חושבים על עצמם – מה הם חושבים שמשמעות הימין – לבין מה שתומכים בקבוצות אחרות חושבים על תומכי הימין. זה פער מעניין, שיכול להיות שנובעת ממנו אי הבנה מהותית
כמעט אף אחד בישראל לא מייחס לגדי איזנקוט תכונות שלילית. כמעט אף אחד לא אומר שאיזנקוט לא פטריוט, לא אמין, לא הגון, לא ענייני, לא דואג לישראל
נתניהו בחן את האמצעים, הגדיר, פחות או יותר את המטרות, ובדיעבד מתברר שהחישוב שעשה כנראה לא נכון. אלא שנתניהו לא טעה לבד. איתו טעו גם רוב הישראלים
האם יש טעם בהצגת המודל ההסתברותי הזה? נדמה שיש בו טעם בהקשר של התאמת ציפיות למציאות
בעיני רוב העולם, תדמיתה של ישראל ותדמיתו של נתניהו הם דברים בלתי נפרדים. לפחות תיאורטית, זה מאפשר ניסוי בשיקום מהיר של תדמית. את ישראל אי אפשר להחליף, כדי לשפר את התדמית של נתניהו, אבל את נתניהו אפשר להחליף כדי לשפר את התדמית של ישראל
ישראל היא לא מדינה שיכולה להתמרד בקלות נגד תכתיב אמריקאי. בן גוריון הבין זאת אחרי קדש, גולדה הבינה בכיפור, רבין הבין בהסכמי הביניים, בגין במשא ומתן לשלום עם מצרים, שמיר במלחמת המפרץ הראשונה, שרון באינתיפאדה השנייה. נתניהו כמובן מבין
כשנדמה שאנחנו מנצחים, האמון בטראמפ עולה, כשנדמה שפחות מנצחים, האמון בטראמפ יורד
