איך יכריע הבוחר בין הנרטיבים? משטר דמוקרטי נשען על החלטה לא בהכרח מושכלת של המון רב
יציבות בשטח אפשרה יציבות בדעת הקהל. הטלטלות רובן מלאכותיות – תוצאה של ספין שלא מזיז בוחרים – או תנודתיות של הסקרים – או שינויים ארגוניים בהרכבי המפלגות
סמל הוא דבר גמיש, וכמו במקרה של ״פרס יחלק את ירושלים״ או של ה״צ׳חצ׳חים״, הקרב הוא לעיתים קרובות על השאלה מי יצליח לטעון את הסמל במשמעות הרלבנטית לרגע פוליטי נתון
הדילמה היא בעיקר של נתניהו. לכל האחרים קל להחליט מה לומר. נתניהו צריך לחשוב האם ועד כמה הוא מתייצב מאחורי ההסכמה, וקובע שמדובר בהצלחה
שאלה של מדיניות ואידיאולוגיה הופכת לשאלה של אמון. האם אתם יותר מאמינים לנתניהו וחבריו, האומרים שאיזנקוט יעשה דבר מסויים? או שאתם יותר מאמינים לאיזנקוט וחבריו האומרים שלא יעשה דבר מסויים?
זה איננו קרב על השאלה האם איזנקוט שמאלן. זהו קרב על השאלה האם לאיזנקוט אפשר להדביק את התג שמאלן. ניסיון, כמו שראינו, כבר יש. והוא יתגבר. ומצד שני, גם את זה ראינו, לא קל להדביק לאיזנקוט תוויות שליליות. רוב הישראלים מחבבים אותו
יש פער גדול בין מה שתומכי ימין חושבים על עצמם – מה הם חושבים שמשמעות הימין – לבין מה שתומכים בקבוצות אחרות חושבים על תומכי הימין. זה פער מעניין, שיכול להיות שנובעת ממנו אי הבנה מהותית
כמעט אף אחד בישראל לא מייחס לגדי איזנקוט תכונות שלילית. כמעט אף אחד לא אומר שאיזנקוט לא פטריוט, לא אמין, לא הגון, לא ענייני, לא דואג לישראל
נתניהו בחן את האמצעים, הגדיר, פחות או יותר את המטרות, ובדיעבד מתברר שהחישוב שעשה כנראה לא נכון. אלא שנתניהו לא טעה לבד. איתו טעו גם רוב הישראלים
האם יש טעם בהצגת המודל ההסתברותי הזה? נדמה שיש בו טעם בהקשר של התאמת ציפיות למציאות
